השופט א' רובינשטיין:
א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שבח) בה"פ 5618-09-11 מיום 29.2.12, שעניינה סמכות המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל (להלן המוסד לבוררות) לבירור מחלוקת בין המבקש למשיב 1 (להלן המשיב), בקשר לזכויות בכרטיס שחקן, לעניין תמורה בגין העברת המשיב מקבוצה לקבוצה.
רקע והחלטת בית המשפט קמא
ב. בין המבקש למשיב, שחקן כדורגל מצליח, התגלע סכסוך כספי בעקבות חוזה מיום 8.3.02 בין השניים, שלפיו רכש המבקש את זכויותיו של המשיב בכרטיס השחקן שלו, וחוזה נוסף מ-2008 (שהמבקש כופר בחתימתו עליו). בתמצית יצוין, כי המשיב החל דרכו כשחקן בקבוצת "מכבי יבנה" ועבר בתום עונת 2002-2001 לקבוצת "בית"ר ירושלים". לאחר מכן המשיך לשחק בקבוצת "מכבי חיפה", ואחר כך בקבוצת "הפועל כפר סבא". בשנת 2008 חתם המשיב על חוזה למשך 5 שנים שלפיו ישחק בקבוצת הפועל באר שבע. במהלך עונת המשחקים 2011-2010 עבר לקבוצת "ויסלה קרקוב" שבפולין. בעקבות מעברו לקבוצה זו פנה אליו המבקש בדרישה לקבלת חלק מן התמורה ששילמה החברה הפולנית לקבוצת "הפועל באר שבע" לשם העברתו. המבקש פתח נגד המשיב תיק הוצאה לפועל למימוש שטר חוב, ואילו המשיב הגיש למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל, תביעה כנגד המבקש להשבת הכספים שקיבל המבקש על דרך מכירת זכויותיו של המשיב בכרטיס השחקן. כן הגיש המשיב התנגדות לביצוע שטר לבית משפט השלום ברחובות ובקשה לעיכוב הליכים אלה ולהעברתם למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בהתאם לחוק הספורט, התשמ"ח-1988. בקשת המבקש למחיקת התובענה על הסף מהטעם שאין מדובר בסכסוך הכפוף לשיפוטו של המוסד לבוררות, נדחתה ביום 13.7.11 על ידי עו"ד תגר עמיאל שמונה לבורר בתיק. המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד הצהרתי, שלפיו ייקבע כי המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל אינו האכסניה המתאימה לבירור המחלוקות הכספיות בינו לבין המשיב. ביום 11.3.12 עוכבו ההליכים בבית משפט השלום ברחובות עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שלפנינו.
ג. בית המשפט המחוזי דן בשאלת סמכות המוסד לבוררות וקבע, כי מן הראיות עולה, שהמבקש כיהן החל מספטמבר 2002 כיושב ראש עמותת "מכבי צבי יבנה", המנהלת את קבוצת מכבי יבנה, והאמור מתיישב עם הכתוב בתצהירי המשיבים, שלפיהם היה המבקש חבר הנהלת קבוצת "מכבי יבנה" בעת בה נכרת עם המשיב החוזה הראשון ביום 8.3.02. נוכח האמור נקבע, כי מאחר שהסכסוך הכספי שבין המבקש למשיב מתייחס לתקופה שראשיתה במועד חתימת ההסכם הראשון ובשנים שלאחר מכן, ומאחר שהמבקש היה יושב ראש העמותה למצער החל מספטמבר 2002 ובתקופה הרלבנטית לסכסוך, נחשב הוא "ממלא תפקיד", כמשמעו בתקנון המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל (להלן תקנון המוסד לבוררות), ועל כן כפוף לסמכות השיפוט של המוסד לבוררות.
ד. הוסף, כי גם סעיף 14 לתקנון סוכני שחקנים של התאחדות הכדורגל (להלן תקנון סוכני השחקנים), שלפיו מחלוקת בין שחקן לסוכן תידון במוסד לבוררות, תומך בעמדת המשיב. נקבע, כי לשם הקניית סמכות לפי סעיף 14 לתקנון אין דרישה כי הסוכן יהיה "סוכן מורשה", כמשמעו בתקנון המוסד לבוררות. ברם, נקבע כי אף אם התקנון עניינו ב"סוכן מורשה", וגם אם המבקש לא הציג עצמו ככזה, הלכה למעשה פעל כסוכן מורשה לכל דבר ועניין: המבקש קיבל על עצמו את ההתחייבויות הסטנדרטיות שסוכן שחקנים מקבל על עצמו, ואף קיבל את התמורה המתאימה בעבור זאת. הודגש, כי ההסכם מנוסח כהסכם סטנדרטי, ומכאן יש ללמוד שהוא לא נוצר אך בעבור המשיב, אלא גם בעבור שחקנים פוטנציאליים נוספים, עובדה המחזקת את המסקנה כי המבקש תיפקד כסוכן. תימוכין נוספים מצא בית המשפט בהסכם השני מיום 17.7.08 שנחתם בין הצדדים. צוין לבסוף, כי אין המבקש יכול לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד גיסא להחתים את המשיב על חוזים המקנים לו ייצוג בלעדי וזכויות בכרטיס השחקן, ומאידך גיסא להתנער מן החבויות החלות על סוכן שחקנים. משנהג המבקש כסוכן לכל דבר, לא יישמע בטענה כי יש לשחררו מכבלי התאחדות הכדורגל.
ה. מכאן הבקשה הנוכחית. לשם שלמות התמונה יצוין, כי ביום 4.9.12 ניתנה החלטה שלפיה התבקשו הצדדים להתייחס לשאלה אם אין ענייננו בערעור בזכות. בהחלטתי מיום 13.9.12 הועבר התיק לדיון בפני הרכב, לרבות בשאלה זו.
טענות המבקש
ו. לטענת המבקש, ההליך מושא הבקשה קשור בקשר הדוק לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ועל כן חל סעיף 38 לחוק זה, הקובע כי החלטה של בית המשפט לפי חוק הבוררות ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957. עם זאת צוין שניתן גם לסבור, כי מכיוון שמדובר בסופו של יום בסוגיה חיצונית לחוק הבוררות, זו אינה חוסה תחת סעיף 38 לחוק הבוררות.
ז. לגופם של דברים טוען המבקש, כי ענייננו בבקשה בעלת חשיבות כללית וציבורית. לטענתו, בקשה זו מעלה את הסוגיה של זכות הגישה לערכאות, שכן משמעות החלטתו של בית המשפט קמא היא כפיית אזרח להתדיין במוסד בוררות פנימי באמצעות הרחבה בלתי פרופורציונלית של הוראות תקנוניות. עוד צוין, כי יש בהחלטה כדי להגביל את חופש הקניין של שחקן על ידי הוראה תקנונית, וגם מכאן החשיבות במתן רשות. הודגש, כי משמעה של החלטת בית המשפט קמא הוא פגיעה בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של המבקש על ידי הפניה למוסד בוררות שמתנהל לפי כללים פנימיים ושאינו כפוף לביקורת שיפוטית.
ח. הוסף, כי נדרשת הסכמת הצדדים להליך הבוררות, מה שלא היה כן בענייננו, וכי הרחבת תחולתם של חוק הספורט ותקנוני התאחדות הכדורגל נערכה בהיעדר בסיס משפטי ובניגוד למתחייב מהתקנונים עצמם. הודגש, כי "ממלא תפקיד" כמשמעו בתקנון המוסד לבוררות אינו כולל סוכן שחקנים, בודאי לא אדם פרטי. תקנון בקרת תקציבים של התאחדות הכדורגל שעניינו ההתקשרות בין שחקנים, מאמנים ובעלי תפקידים אחרים לקבוצותיהם, לרבות הסדר התמורה וההתנהלות התקציבית של הקבוצה, קובע כי הוא יחול על כל הקבוצות, השחקנים והמאמנים, וכן על "כל בעלי התפקידים וממלאי התפקידים בקבוצות" (סעיף 2ב' לתקנון בקרת התקציבים). נטען, כי בתקנון זה מוגדר "בעל תפקיד" כאדם המהוה חלק אינטגרלי מן הקבוצה, חתם על הסכם, נתון לפיקוח וכן חתם על טופס מיוחד המצורף כנספח לתקנון בקרת התקציבים. סוכן שחקנים אינו נדרש לאלה. עוד נטען, כי מאחר שלשיטת התאחדות הכדורגל עצמה ולפי תקנוניה אין סוכן שחקנים נכנס בגדר "ממלא תפקיד" (או "בעל תפקיד"). אין סמכות לחייב סוכן שחקנים בהתדיינות במסגרת מוסדותיה. הוסף, כי תקנון סוכני השחקנים התכוון להחיל את חיוביו על סוכנים מורשים, ודווקא בשל כך לא הגדיר התקנון מעמדו של סוכן שאינו מורשה ביחס לסמכות המוסד לבוררות. לבסוף נטען, כי המשיב אינו זכאי להגיש תביעתו למוסד לבוררות בהיותו שחקן בקבוצה הפולנית.
טענות המשיב
ט. אשר לשאלה אם ענייננו ברשות ערעור או בערעור בזכות ציין המשיב, כי המקרה שלפנינו נכנס לגדרי סעיף 38 לחוק הבוררות המחייב מתן רשות ערעור, שכן התובענה עוסקת במובהק ובמישרין בענינים הקשורים לחוק הבוררות. הודגש, כי הבקשה הוגשה לאחר שהליך הבוררות החל בדרך של הגשת תובענה, וטרם ניתן פסק בוררות, וכי העובדה שהמבקש הקדים והגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות בשלב מוקדם של ההליך, אינה צריכה להקנות לו יתרון דיוני כלשהו.
י. לטענת המשיב, הבקשה למתן רשות ערעור מבוססת על טענות שלא נטענו בפני בית המשפט קמא ומהוה פתיחת חזית אסורה. לגופם של דברים נטען, כי סמכותו של מוסד הבוררות אינה תלויה בהסכמת הצדדים, אלא מדובר בבוררות סטטוטורית, הנכפית על ידי החוק. כל שיש הוא לבחון האם המבקש נכלל בגדר ההגדרות הקבועות בתקנון הרלבנטי. הוסבר, כי במסגרת חקיקת חוק הספורט איזן המחוקק בין זכות הגישה לערכאות לבין זכויות ואינטרסים אחרים, ונקבע הסדר ברור ומפורש שלפיו כל סכסוך הנופל בגדר הכללים שנקבעו בחוק הספורט, יידון במוסדות השיפוט הפנימיים של התאחדויות הספורט הרלבנטיות. משהחלטת בית המשפט היא בהתאם להוראת החוק, פשיטא שאין ביישום הוראותיו כדי להוות פגיעה בזכות הגישה לערכאות. עוד נטען, כי נוכח הוראותיהם של תקנון המוסד לבוררות ותקנון בקרת התקציבים, המבקש הוא "ממלא תפקיד", וככזה כפוף לסמכות המוסד לבוררות. לא זו אף זו, מתקנון סוכני השחקנים עולה, כי המבקש הוא "סוכן שחקנים", וגם בכובעו זה כפוף הוא לסמכות המוסד לבוררות. הוטעם, כי אמנם אין תקנון סוכני השחקנים מבחין בין "סוכן מורשה" ל"סוכן שאינו מורשה", אולם, אין בתקנון סוכני השחקנים הוראה הקובעת כי מי שאינו סוכן מורשה אינו כפוף לסמכות השיפוט של התאחדות הכדורגל, כעולה מסעיף 14 לתקנון זה. צוין, כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הכללים שנקבעו בתקנון סוכני השחקנים של התאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א). לבסוף נדחתה הטענה כי למוסד לבוררות אין סמכות בסכסוך מן הטעם שהמשיב משחק בפולין ולא בישראל, זאת מן הטעם שבמועדים הרלבנטיים לתביעה היה המשיב רשום כשחקן בהתאחדות הכדורגל, והוא משתייך לסגל נבחרת ישראל. כן בעצם הגשת התביעה למוסד לבוררות קיבל על עצמו את סמכותו.
טענות המשיבה 2 (התאחדות הכדורגל)
י"א. בפתח דבריה ציינה התאחדות הכדורגל כי בתיק דנן עולה סוגיה קשה ומורכבת שעניינה השתלטות גופים פרטיים ועסקיים על ספורטאים מתוך כוונה לגרוף רווחים כספיים תוך ניצול ההסדרים הייחודיים בתחום הספורט.
י"ב. אשר לגופו של סכסוך, לטענת התאחדות הכדורגל, דיני הספורט הם מערכת דינים בעלת מאפיינים ייחודיים אשר מצריכים מומחיות ספציפית לצד הידע המשפטי. כנטען, תקנון מוסד הבוררות פורש את סמכותו של מוסד זה על כלל הסכסוכים בתחום הכדורגל ועל כלל העוסקים בו, זאת כמתחייב מפרשנות תכליתית של הוראות סעיפים 11-10 לחוק הספורט, שלפיה כוונת המחוקק להעביר את כלל הסכסוכים למוסדות שיפוט פנימיים. הוטעם, כי אכן המבקש הוא כיום גורם חיצוני להתאחדות הכדורגל, אולם הוא כפוף לסמכות המוסד לבוררות נוכח טיבו ומהותו של הסכסוך, המצוי במובהק בתחום מומחיותו הייחודית של מוסד שיפוטי זה.
י"ג. כנטען, בנדון דידן עסקינן בתובענה בין שחקן לאיש עסקים ששימש כסוכנו וניהל בעבורו משא ומתן להעסקתו, כנגד תמורה. בנוסף החזיק המבקש נתח מתוך תשלומי העברה המשולמים בגין העברתו של המשיב מקבוצה לקבוצה. סוגיה משפטית זו שעניינה "תשלומי העברה", כמו גם מערכת היחסים בין שחקן לסוכן שחקנים, הן בתחום המומחיות של המוסד לבוררות. הוסף, שהמבקש היה חבר הנהלה בקבוצת "מכבי יבנה", ואף בכובעו זה היה כפוף לתקנוני התאחדות הכדורגל.
הדיון בפנינו