1. בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעה שהגישו המשיבים 2-1 (להלן: הפטריארכיה אוהפטריארכיה היוונית) למתן פסק דין הצהרתי לביטול כל הפעולות שנעשו בקשר לעסקת חכירה מתחדשת של 99 שנים במקרקעין שבבעלות הפטריארכיה היוונית (להלן: העסקה).
המבקש, שהוא אחד הנתבעים בפרשה זו, הידועה במקומותינו כפרשת הפטריארכיה היוונית, הורשע בשל מעורבותו בפרשה, והרשעתו אושרה בבית משפט זה (ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' יעקב רבינוביץ (22.4.2010)). משכך, ועל מנת לקצר בדברים, אפנה את הקורא לתיאור פרשת הדברים בערעור הפלילי, והתובענה דכאן היא הצד "האזרחי" של אותה פרשה.
2. המבקש, שבחר שלא להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, הגיש בקשה לפי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) לזימון ששה עדים שיביאו עמם מסמכים שונים, לביסוס גרסתו לפיה העסקה תקפה לכל דבר ועניין ונעשתה בידיעתה ובהסכמתה של הפטריארכיה. לגרסת המבקש - הנתמכת על ידי המשיבה 3 (להלן: הימנותא) שהיא אחת הנתבעות בתיק - הפטריארך המנוח חתם על העסקה בדעה צלולה ומרצון חופשי, אלא שלאחר שהפרשה התפוצצה, התכחש לעסקה מחשש למעמדו ולחייו.
בית משפט קמא מצא כי על פני הדברים, המדובר בבקשה כללית, בלתי מסוימת, ספקולטיבית לגבי תוכן העדויות או המסמכים, וכי לא ניתן לעמוד על מידת הרלוונטיות של העדים והמסמכים "כדי לסייע בבירור השאלה האמתית שבמחלוקת, שעניינה תוקפו של ההסכם מושא התובענה בלבד והאם התובעים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם הנטען". למרות זאת, ביקש בית משפט קמא את תגובתם של הצדדים האחרים לתביעה.
לאחר קבלת תגובות הצדדים קבע בית משפט קמא כי אין מקום לזימון העדים המבוקשים, הן מחמת היעדר רלוונטיות לשאלה האמיתית השנויה במחלוקת, והן מאחר שעדותם היא בבחינת עדות שמיעה שאינה מותרת. לכך יש להוסיף כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר - כשלוש עשרה שנה לאחר הגשת התביעה, וכחמש שנים לאחר תום ההליכים המקדמיים בתיק, שעה ששמיעת הראיות קרובה לסיום.
3. על כך נסבה הבקשה שבפני, שזכתה לתמיכה "נלהבת" של הימנותא. הבקשה מתמקדת בשני עדים בלבד והם:
א. נציג מוסמך של הפטריארכיה שיביא עמו את הפרוטוקולים של הסינוד הקדוש של הפטריארכיה. זימונו של עד זה נתבקש על מנת להזים את הטענה כאילו לא נערכו עסקאות שלא אושרו על-ידי הסינוד הקדוש, על מנת להוכיח שהפטריארך המנוח ערך עסקאות מעין אלה באופן רגיל, ועל-מנת לעמוד על התייחסות הפטריארכיה לעסקה מושא התביעה בזמן אמת.
ב. סא"ל (מיל') יהונתן דחוח-הלוי, קצין מודיעין, מזרחן וחוקר פעילות הרשות הפלסטינית בירושלים. זימונו של עד זה נתבקש כעדות מומחה ועדות שיטה לגבי התנהלות הרשות הפלסטינית בירושלים במועדים הרלוונטיים, ולחצים ואיומים שהופעלו עליה ביחס לעסקאות מקרקעין.
4. לטענת המבקש והימנותא, החלטת בית משפט קמא ניתנה טרם נשמעו כל העדויות והמסמכים, כך שאין באפשרות בית המשפט לקבוע כי העדים והמסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים. לטענתם, מסמכי הסינוד עומדים במרכז המחלוקת, ומהם ניתן ללמוד על דברי הפטריארך המנוח בפורומים הפנימיים של הפטריארכיה. בהקשר זה נטען כי הפעם היחידה בה נגבתה עדות מהפטריארך המנוח, הייתה על ידי המשטרה, כאשר נציגי הסינוד הקדוש נכחו בעת החקירה וישבו מאחורי הפטריארך כ"נצים טורפים", מאחר שהיה ברור כי אם יאשר בחקירתו את תוקפה של העסקה, הוא יהא נתון לסכנת חיים.
המבקש והימנותא הצביעו על כך שהפטריארכיה נמנעה מלהגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה ונמנעה מהעדתם של מספר עדים מהותיים מטעמה, לרבות עדות מוקדמת של הפטריארך המנוח ושל שניים ממקורביו ש"נעלמו" או "הועזבו" לארץ אחרת.
5. הפטריארכיה התנגדה לבקשה וסמכה ידה על החלטת בית משפט קמא.
6. ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, שעליה חל סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו תינתן הרשות "אם שוכנע בית המשפט" כי יש צורך לדון בבקשה שלא במסגרת הערעור על פסק הדין.
דחיית בקשה לזימון עדים ולעיון במסמכים היא מסוג ההחלטות שניתן להגיש עליהן בקשת רשות ערעור, על פי סעיפים 1(5) ו-(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. מכאן, שאין מניעה עקרונית לדון בבקשה.
7. הלכה פסוקה עמנו כי הרלוונטיות של מסמכים מתפרשת על דרך ההרחבה, במובן זה שיש לגלות כל מסמך שעשוי לקדם עניינו של בעל הדין (ראו, לדוגמה, החלטתי ברע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן בפסקה 12 והאסמכתאות שם (8.7.2013)). ניתן להקיש ממבחן הרלוונטיות המרחיב לגבי מסמכים גם על זימונם של עדים. מכל מקום, במקרה דנן, זימונו של נציג הפטריארכיה נועד מלכתחילה אך ורק לצורך הבאת מסמך, כך שיש להתייחס לסוגיה באספקלריה של גילוי מסמכים.
8. אציין כי המקרה שבפנינו מיוחד מן הטעם שהמבקש כבר הורשע בדינו בפסק דין חלוט, ועל פי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי קבילים כראיה לכאורה לחובתו של המבקש. גרסתו של המבקש נדונה בהרחבה במסגרת ההליך הפלילי, כך שלמבקש כבר היה את יומו בבית המשפט, מה שמצמצם את החשש לעיוות דין (ואזכיר כי המבקש עצמו נמנע מלהגיש תצהיר עדות ראשית בהליך דכאן).
9. הצדדים נמצאים בסיומו של הליך, לאחר שמיצו את הליכי גילוי המסמכים, שמקומם בשלב קדם המשפט. איני סבור כי ניתן לעקוף את המועדים ואת הליכי גילוי המסמכים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, בדרך של הזמנת עדים מטעמו של בעל הדין שכנגד, על מנת שאלה יציגו מסמכים שניתן היה לקבלם בדרך המלך במסגרת הליכי גילוי מסמכים. זאת, להבדיל ממסמכים הנמצאים ברשותו של צד שלישי, שאז הדרך הדיונית הרגילה להמצאת המסמכים והצגתם כראיה במשפט היא באמצעות זימונו של הצד השלישי לפי תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (רע"א 4028/97 הלסקו ישראל בע"מ נ' גלאון (29.9.1997); רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נג(1) 621 (1999)).
10. לכך יש להוסיף, שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות כגון דא של הערכאה הדיונית, ואחזור על דברים שאמרתי לאחרונה ברע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק (23.4.2013):
"החלטות בית משפט קמא, מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כגון דא (השוו החלטת השופט זילברטל ברע"א 6115/12 קל-בנין נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ (26.8.2012)). לערכאה הדיונית יש יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור, כמי שמכירה את הנפשות הפועלות ואת התיק על כל היקפו, לעומת ערכאת הערעור הנדרשת אך ל'פלח' מצומצם של התיק בדמות החלטה ספציפית המובאת בפניה במסגרת בקשת רשות ערעור. לא הרי השופט הדן בתיק ואשר יושב 'בשורה הראשונה' של הדיון, כשופט ערכאת הערעור המרוחק יותר מהמגרש הדיוני (כביטויו של השופט הנדל ברע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר (25.10.2012)). לכן, וכעניין שבמדיניות, אני סבור כי יש ליתן לשופט הערכאה הדיונית 'מרחב תימרון' במסגרת האוטונומיה הניהולית של התיק, בהיותו הפורום הנאות לקבלת ההחלטות הדיוניות והטכניות בכל הקשור לניהול התיק".
ומהתם להכא.