האם המצאה של כתב תביעה למשרד עורך דין שנטען כי ייצג צד במו"מ, תשמש כהמצאה כדין לנתבע, בקשר לנזקים שנגרמו לתובע לטענתו בגין התנהלות הנתבע ? זו השאלה נשוא ההליך שלפניי. וביתר פירוט:
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט יחזקאל הראל, כתוארו אז), מיום 1.12.10. בהחלטה נקבע כי צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד והאוסר על המשיב 2 (להלן:
"הבנק") לפרוע את מכתב האשראי שהוצא לטובת המשיבה 1 (להלן:
"המשיבה"), מבוטל. עוד נקבע כי המצאה של כתב התביעה לעו"ד לימור קאשאניאן (להלן:
"עוה"ד") אינה מהווה המצאה כדין למשיבה.
בקליפת האגוז אציין כי המבקשת הינה חברה רשומה בישראל העוסקת בשיווק מכירה והפצה של אופניים ומוצרים נלווים. המשיבה, חברה זרה מאיטליה, העוסקת בייצור ושיווק אופניים ונלוויהם. נשוא הסכסוך בין הצדדים הוא מו"מ שנוהל בין הצדדים לפיו תשמש המבקשת משווקת בלעדית של מוצרי המשיבה בישראל. במהלך המו"מ הוחלפו בין הצדדים טיוטות, אך אלה לא הבשילו לכדי חתימת הסכם. לעמדת המבקשת, המו"מ התגבש לידי הסכם מחייב, הגם שלא נחתם, תוך שהיא מצביעה על כך שהצדדים פעלו הלכה למעשה לאורו. במסגרת זו, גם נאלצה המבקשת לשלם למשיבה חוב של המשווקת הישראלית הקודמת, חברת אופניים מא' ועד ת' בע"מ (להלן:
"המשווק הקודם"). ללא קשר, הזמינה המבקשת מהמשיבה מוצרים בסכומים שונים ולהבטחת תשלום התמורה הוציא הבנק מכתב אשראי אשר לגביו התבקש צו המניעה הזמני שכאמור, בוטל לאחר דיון במעמד המבקשת והבנק.
המבקשת טוענת כי התנהלות המשיבה במהלך המו"מ, היתה חסרת תם לב, שעה שהתברר לה כי האחרונה מנהלת מו"מ עם גורם אחר במסגרתו התחייבה לתן לו בלעדיות, חרף התחייבותה כלפי המבקשת. המבקשת טוענת כי בגין התנהלות המשיבה נגרמו לה נזקים ולפיכך עתרה לחייב את המשיבה לשלם לה את נזקיה, ובגדר אלה פיצויי קיום, הגם שמדובר במו"מ. המבקשת העמידה את תביעתה על סך 1,100,000 ש"ח, והמציאה את כתב התביעה וכן הבקשה לצו מניעה זמני, למשרד עוה"ד, לאור טענת המבקשת כי משרד עוה"ד מהווה מען למסירת כתבי בית דין למשיבה. עוה"ד בתגובתה לבית משפט קמא במסגרת צו המניעה הזמני, והנתמכת בתצהיר מטעמה, הצהירה באופן חד משמעי, כי משרדה אינו משמש מען להמצאת כתבי בית דין למשיבה.
לאחר דיון ולרבות חקירה, הגיע בית משפט קמא למסקנה, שלא התקיימו התנאים למתן צו מניעה זמני לפירעון מכתב האשראי, ולפיכך שילם הבנק את הסכום המשתלם על פיו. עוד הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה לא התקיימו התנאים לראות במשרדה של עוה"ד מען להמצאת כתבי בית דין למשיבה. לעניין זה נקבע בין היתר, כי עוה"ד טיפלה עבור המשיבה רק בגביית החוב מהמשווק הקודם, ומבלי שניתנה לה כל הסמכה ו/או הרשאה לייצג את המשיבה בכל הנוגע להתקשרות עם המבקשת, לרבות בהליכי המו"מ שבין הצדדים. מחקירת מנהל המבקשת שוכנע בית המשפט בגרסת המשיבה בעניין וכפי שהדבר אף עולה מהאמור מתצהיר עוה"ד בעניין שלא נחקרה עליו.
המבקשת הגישה כאמור בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובה השיגה הן על ביטול צו המניעה הזמני והן באשר לקביעה כי ההמצאה למשרדה של עוה"ד אינה המצאה כדין, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה ומשכך נפרע מכתב האשראי. בנסיבות אלה, בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לצו המניעה הזמני שלא לפרוע את מכתב האשראי התייתרה, ונותרה בקשת רשות ערעור, רק באשר להיות משרדה של עוה"ד מען להמצאת כתבי בית דין, למשיבה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה וכן בבקשה שהגישה המבקשת להבאת ראיות נוספות במסגרת הבקשה לרשות ערעור, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להדחות.
המבקשת טוענת כי בית המשפט התעלם מהתכתבות בין המבקשת לבין המשיבה שעוה"ד הייתה צד לה באשר למו"מ, כמו גם שגה בית המשפט בפרשנותו לדברי מנהל המבקשת שהבהיר בחקירתו את מעורבות עוה"ד בהליך המו"מ.
בהתאם להחלטת כב' השופטת ברוש, הגישה עוה"ד תגובה לבקשת רשות הערעור, ובה חזרה על עמדתה לפיה איננה מייצגת את המשיבה.
תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
, מורה:
"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".
מכאן, שאין מניעה להמציא את כתב התביעה לעורך הדין שבעל הדין מינה. על התובע לשכנע את בית המשפט שאכן מדובר במי שהוסמך על ידי בעל הדין לייצגו. בהקשר זה נאמר בספרו של השופט גורן : "סוגיות בסדר דין אזרחי": "
יש להוכיח, כי משרד הפרקליטים, שבו בוצעה ההמצאה, אכן מייצג את הנמען".
בע"א 23/83
סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם
, [1984], (להלן: "
הלכת יוחימק"), קבע בית המשפט העליון כי באשר להמצאת כתבי בית דין לעורך דין שמייצג את הלקוח יש לראות:
"מסירה לעורך-דין היא מסירה מספקת על-פי תקנה 439 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שהיתה אז בתוקף (ראה כיום תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984...לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בי- דין", אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי-בי-דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו (ע"א 403/64). לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו".
לטעמי, נכון היה לצמצם את הלכת יוחימק, כך שתחול רק אם הורשה עורך הדין על ידי הלקוח לייצגו באותו עניין, יש להוכיח כי עורך הדין פעל כפרקליטו של אותו בעל דין בקשר להסכמים. ראיה כאמור היא למשל מכתב של עורך הדין בשם אותו לקוח, הכנת טיוטא, השתתפות בפגישות בשמו של אותו לקוח, ייצוג בהליך משפטי בקשר לאותו עניין, וכיוצא באלה.
הלכת יוחימק צומצמה בהמשך רע"א 1947/91
סיריל שטיין נ' מרקוס דוד כץ
, [1991]:
"
השופט המלומד סבר, שיש לראות את ההמצאה למשרד הרצוג, פוקס נאמן כהמצאה חוקית לפי תקנה 477; לענין זה הוא הסתמך בעיקר על ההלכה שנפסקה בע"א 23/83 פד"י לח' (309 (4; אלא ששם פעלו עורכי הדין כעורכי דין של הנתבעת בנושא ההסכמים נשוא התביעה ההיא, אם כי הם לא הוסמכו לייצגה במשפט,ובית המשפט הרחיב את פועלה של הגדרת "עורך-דין" בתקנה 477 מעבר ל"עורך-דין" שמשרדו משמש כתובת לצרכי המצאה לענין תקנה 10; בכך כבר הרחיב בית המשפט את תחומה של תקנה 477 עד קצה הגבול, ואין להרחיב את תחולתה נוספות גם למקרה שכתובתו של "עורך-דין" נמסרה ככתובתו לצרכי המצאה של הנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר".
במקרה שלפניי שוכנע בית משפט קמא, על סמך הראיות שהובאו לפניו לרבות חקירת מנהל המבקשת כי עוה"ד לא משמשת כפרקליטתה של המשיבה, ולפיכך לא ניתן לראות בהמצאה של כתבי הטענות למשרדה, כהמצאה כדין. עסקינן בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר חקירות ובירור ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון אלה, ולא התקיימו הטעמים המוכרים בהלכה הפסוקה בעטיים נוהגת ערכאת הערעור להתערב בהחלטות בגין דא.
מעבר לדרוש אציין כי מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא הנסמכת על עדות מנהלה של המבקשת לפניו לפיה, לא הייתה לעוה"ד כל מעורבות במו"מ ובטיוטות שבין הצדדים, ואף לא התקיימה כל שיחה בין השניים. בית המשפט הפנה לאמירות מפורשות של מנהל המבקשת, לפיהן הבהירה לו עוה"ד באופן חד משמעי כי אין לה הרשאה לפעול בשם המשיבה, וכי הייתה לה רק הרשאה בקשר לגביית החוב מהמשווק הקודם. למותר לציין כי בתצהיר עוה"ד לפני בית משפט קמא נאמר שאין היא מייצגת את המשיבה, כי לא קיבלה הרשאה ממנה לייצגה וכי מעורבותה הייתה אך ורק בקשר עם גביית החוב מהמשווק הקודם. לתצהיר צורפו אסמכתאות שונות ובכללן תשדורות אי מייל התומכות בתצהיר. עוה"ד לא נחקרה על תצהירה ומשכך האמור בו לא נסתר. אמנם מהמייל שצירפה המבקשת לבקשתה, נספח ט', מדובר על קביעת פגישה עלומה עם עוה"ד, אך פרט לכך מאומה, מה גם שהדבר לא יצא לפועל, כמו גם לא הוצגה כל ראיה ממנה ניתן להתרשם כי עוה"ד מייצגת את המשיבה.