א. זו בקשת רשות ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט שמואל ברוך, מיום 19.10.04 בבש"א 11345/04 (ע"א 2913/03), בה דחה את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת דליה גנות, סגנית נשיא) מיום 22.2.04 בת"א 4588/02. בדחותו את הבקשה להארכת מועד, מחק הרשם המלומד את הערעור.
ב. אדרש לעת הזאת אך לשאלת הסמכות: המבקשת ראתה את ההחלטה כ"מהווה בפועל פסק דין", ועל כן הגישה את בקשת הרשות לערער לבית משפט זה.
ג. מתעוררת מדי פעם אי בהירות באשר לשאלת הסמכות הערעורית על החלטה של רשם שעניינה הארכת מועד. פעמים החלטות אלה מוכתרות "פסק דין", פעמים - כבענייננו וכראוי - מוכתרות הן "החלטה אחרת". פעמים מנוסחות הן כדחיית הערעור, פעמים - כבענייננו וכראוי - כמחיקתו; באופן משפטי-פורמלי, למצער, יש הבדל בין מחיקה לדחיה, שדחיה תוצאתה מעשה בית דין ומחיקה לכאורה מותירה אפשרות לשוב, בתנאים המתאימים, ולהידרש לנושא (ראו, ולוא באנלוגיה, וגם אין המדובר בערעור, תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כן ראו והשוו תקנה 527, שלפיה מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין). מתעוררת שאלת הסמכות הערעורית. נזכיר, כי על ההבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת כבר נשתברו קולמוסים רבים (ראו - בין השאר - תהיותיו של השופט ויתקון בע"א 251/70 קטוביץ נ' הלמן, פ"ד כ"ד 21; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי מה' 7 בעריכת ש' לוין, סעיפים 586 בעמ' 755-753 ו-603 בעמ' 777-775; וכן זה לא כבר החלטת הרשם (כתארו אז) שחם בבית משפט זה בע"א 7346/01 שטנדל נ' בנק הבינלאומי, פ"ד נו(3) 61, 65-64, והאסמכתאות שם). כן ראו ח' בן-נון, הערעור האזרחי מה' 2, 122-119.
ד. סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, קובע (ס"ק (א)) כי "פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי, דינו, לעניין ערעור, כדין פסק דין של בית המשפט שבו משמש הוא רשם". ובס"ק (ב) נאמר: "...החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם...".
ה. מה דינה לעניין ערעור של החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד הניתנת על ידי רשם? מחד גיסא, לכאורה המדובר בהחלטה המסיימת את הטיפול בתיק, ושעל כן לכאורה הריהי כפסק דין, תהא כותרתה אשר תהא, ודינה לערעור ברשות בערכאה שממעל. מאידך גיסא, סוגיית הארכת מועד, על פי פסיקה משכבר, נתפסת כהחלטה בעניין שהוא "טפל לנושא המחלוקת גופה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי שם, ס' 595 עמ' 767), ולפיכך כהחלטה אחרת, ואם כן לכאורה הרי המקום לערער עליה, אף כאן בזכות, הוא בבית המשפט שבו מכהן הרשם. ראו גם בן-נון, שם, 191-190. עוד ראו לעניין אי הבהירויות בהקשרים אחרים בהחלטות רשם שהוא גם שופט בפועל בבית המשפט שבו הוא מכהן כרשם, פסק דינו של בית משפט זה (השופט גרוניס) ברע"א 1067/04 רולן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). ועוד, האם יש הבדל לענייננו בין החלטה ופסק דין שעניינה מחיקה לבין כזאת שעניינה דחיה, נוכח ההבדלים המשפטיים בין השתיים? הדברים לעתים בחינת כתב חידה.
ו. לא למותר לציין בהמשך לאמור, כי ראייתה של החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד כהחלטה אחרת היא במובן עיוני חריג בתובנה המקובלת בהבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת, שמבחנה האם ההחלטה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים (זוסמן, שם, סעיף 587 עמ' 756; ע"א 2817/91 מימון נ' אומרן, פ"ד מז(1) 152, 177-156). הדברים נשתרשו מתורתם של ראשונים, ושמא יהא מקום לשוב ולעיין בכך בעתיד.
ז. על פי הפסיקה הקיימת, באשר לראיית בקשה להארכת מועד כהחלטה אחרת, ראו החלטת בית משפט זה (המשנה לנשיא ש' לוין) ברע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (לא פורסמה) בבקשת רשות לערער על החלטתו של רשם בית משפט מחוזי שלא להאריך מועד להגשת ערעור: "החלטה זו היא החלטה אחרת, שהערעור עליה בזכות אמור היה להיות מוגש לשופט של בית המשפט המחוזי, ואיני מוסמך לדון בבקשה, גם אם כפועל יוצא לדחיית הבקשה שהיתה לפניו מחק הרשם גם את הערעור, שלא היה לו ממילא קיום ללא הארכת המועד. לפיכך אני דוחה את הבקשה מחוסר סמכות". ראו גם רע"א 6617/04 לוי נ' אבני מזרחי (טרם פורסם).
ח. אדרש בקצרה לחלק מן הנושאים הנזכרים:
(1) כשהמדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי שדחה הרשם ובכך גם מחק את הערעור, המקום להשיג על כך הוא בבית המשפט בו מכהן הרשם, בערעור בזכות. החלטה זו על הרשם להכתיר כ"החלטה" ולא כ"פסק דין" (אף כי הכותרת אינה עיקר, עלולה היא להטעות).
(2) כשהמדובר בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי והוגשה בקשה למחיקתו בשל איחור במועד והרשם מקבל את הבקשה, עליו למחוק את הערעור. לא אדרש כאן לשאלה שאינה צריכה לגופו של תיק זה, של ההבחנה בין מחיקה לדחיה באשר לכתובת להשגה, אך דומה שיהא מקום להידרש לעת המתאימה אף לשאלה זו. אף אין נצרכת בתיק זה הכרעה בשאלה, שדומה כי אף היא טעונה עיון, היש הבדל דיוני לעניין השגה בין דחיית הבקשה להארכת מועד לבין החלטה המקבלת בקשה למחיקה בשל איחור במועד.
(3) מכל מקום, ראוי להקפיד כי החלטה בבקשה להארכת מועד או בבקשה למחיקת ערעור בשל איחור במועד, ככל שהבקשה להארכה נדחית או שהבקשה למחיקה מתקבלת, תהא החלטה למחיקה.
ט. לענייננו: המדובר בתיק דנא בבקשה להארכת מועד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי) והרשם המלומד - כרשם - דחה אותה על פי סמכותו (סעיף 90(ד) לחוק בתי המשפט) ומחק את הערעור, וכדין עשה. המדובר ב"החלטה אחרת". ההשגה על החלטתו זו היא בערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט.
י. לפיכך, אין בידי להעתר לבקשה זו לרשות ערעור - מחוסר סמכות. אציין, כי שקלתי להעבירה לפי הסמכות שבסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ואולם, נוכח ההבדלים במועדים הרלבנטיים והצורך בהארכת מועד, נראה לי כי נכון יהא לפעול בהתאם לאמור, קרי דחיית הבקשה, ובידי המבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור (בזכות), ובית המשפט ישקול אותה בנסיבות, ונוכח כל האמור, ויכריע בה.
ניתנה היום, כ"ב בטבת תשס"ה (3.1.2005).
ש ו פ ט
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.