השופט א' רובינשטיין:
1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 22.10.03 (כבוד השופטת דותן) בע"א 3132/02, בה נדחה ערעור המבקשים על החלטת כבוד הרשמת, השופטת שיצר, מיום 28.10.02 בתיק בש"א 17218/02, לפיה נדחתה בקשת המבקשים להגיש כתב הגנה והודעות צד ג' במסגרת תביעה שהגיש נגדה המשיב. לאחר עיון בבקשה וקבלת תגובת המשיב, אציע לחברי לקבל את הבקשה לרשות ערעור ולדון בה כבערעור. הטעם העיקרי לכך הוא שיקול של הרמוניה במערכת המשפטית, וכיוון שלנגד עינינו מצוי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 354/94, 818/94, 1061/94 אורבונד נ' עזרא לוי, גימורים, נוביק ואח' (כבוד השופטת רות לבהר-שרון) מיום 29.7.04 (טרם פורסם) (ראו סעיף 6 להלן). פסק דין זה לא יכול היה כמובן להיות לנגד עיני הערכאות הקודמות שדנו בתיק נשוא ענייננו בשנים 2003-2002. סבורני, שבנסיבות יש מקום ליתן לאינטרס הפרט מקום (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 187 בעמ' 182).
2. המבקשים נתבעו על ידי הבנק המשיב בסדר דין מקוצר בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבון המבקשת 1 (להלן: גימורים), שאר המבקשים ערבו במישרין או בעקיפין לחוב זה. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, ובקשתם התקבלה באופן חלקי בלבד (ת"א 1286/95, כבוד הרשמת סוקולוב). ביום 7.7.02 ביטל בית המשפט העליון בהסכמה את החלטת הרשמת (רע"א 144/00 ש. נ. גימורים בע"מ נ' בנק הפועלים (טרם פורסם)), וקבע כי תינתן למבקשים רשות בלתי מסויגת להתגונן. בעקבות ההחלטה ביקשה גימורים להגיש כתב הגנה והודעת צד ג' (בש"א 17218/02), אך בקשתה נדחתה על ידי כבוד הרשמת שיצר. גימורים ערערה על החלטה זו, וערעורה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (ע"א 3132/02). על פסק דין זה מבקשת גימורים רשות ערעור.
3. בפסק הדין נשוא הבקשה קבע בית המשפט המחוזי, כי על פי תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, זכות אוטומטית ליתן הודעת צד ג' קיימת אך ורק בתובענה שהוגש בה כתב הגנה, ולפיכך במקרה שלפנינו, בו משמש תצהיר הבקשה ככתב הגנה (בהתאם לתקנה 211) אין קיימת זכות להגשת הודעת צד ג'. בית המשפט שקל האם במקרה זה ראוי לאפשר לגימורים להגיש הודעת צד ג', אך קבע כי בנסיבות המקרה אין הדבר ראוי. נקבע, כי גימורים מבקשת להאריך ולסבך את הליכי המשפט, ובכך ראה בית המשפט ניצול לרעה של הליכי משפט. כן התייחס בית המשפט לכך שגימורים הגישה תביעה מקבילה נגד המשיב וחלק מיחידי הצד השלישי, ולפיכך קבע שאין מקום להיענות לבקשה. בפסק הדין לא היתה התייחסות לבקשה להגיש כתב הגנה.
4. בבית משפט זה טוענת גימורים, כי משניתנה לה רשות להתגונן, דינה כדין כל נתבע, ועומדת לה הזכות המהותית להגיש הודעות צד ג'. בנוסף טוענת גימורים, כי טעו הערכאות הקודמות מהותית בכך שלא השתמשו בסמכותן לפי תקנה 211, ולא איפשרו לה להגיש כתב הגנה ובעקבותיו הודעות צד ג'. לטענתה הצדדים השלישיים הם שגרמו להיווצרות החוב נשוא התובענה, ולפיכך מוטל עליהם לשפותה. כן נטען, כי ניתן לזהות - למצער חלקית - בין המשיב לבין נמעני ההודעות לצד ג', ולפיכך מדובר בדרך יעילה ליישוב הסכסוך. לשונה של תקנה 217 מאפשרת לבית המשפט לכאורה לאשר הגשת הודעות צד ג' גם מבלי לאשר לנתבע להגיש כתב הגנה, שכן עניינה בתובענות שאינן מאלה הנזכרות בסעיף 216, אשר ראשיתן בכתב תביעה ובכתב הגנה. אכן, יתכן שאין זו דרך ראויה ומעשית במקרים מסוימים. ראשית, שכן שאלה היא אם לכך כיוונה תקנה 217 כל כולה, ושנית, כיוון שמשלוח הודעת צד ג' עשוי להצדיק קיומו של כתב הגנה ככל משפטו וחוקתו, וראו גם זוסמן סדרי הדין האזרחי מה' 7, בעריכת ש' לוין, סעיף 540 בעמ' 692, המסביר, כי זו - משלוח הודעת צד ג' - מן הדוגמאות שבהן יוכל בית המשפט לאשר כתב הגנה לאחר מתן רשות להתגונן. המחבר נדרש לתקנה 216, מתוך שכנראה יצא מן ההנחה שהיא ולא תקנה 217 מתאימה לענייננו. ואולם, כאמור, על פי לשון תקנה 217 אין לשלול שימוש בה להודעת צד ג' בלא כתב הגנה (קרי, כשהתצהיר בבקשת הרשות להתגונן משמש כתב הגנה), ויהא בכך אף כדי למנוע סרבול ההליך במקרים שונים.
5. באשר לטענה הראשונה, הפרוצדורלית, כי עומדת למבקש זכות (ללא נטילת רשות) להגיש הודעת צד ג', זו מבקשת להישען על העיקרון לפיו לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן, "רשאי הוא להתגונן ככל נתבע אחר" (זוסמן, שם, ס' 535, עמ' 677), ובכלל זה שרשאי הוא, ככל נתבע, להגיש הודעת צד ג'. הטענה נסמכת על העובדה, שהרשות להתגונן שהעניק בית המשפט העליון למבקשים במקרה דנן לא היתה מסויגת. אין לקבל את הטענה. אכן, בידי נתבע בסדר דין מקוצר להראות הגנה אפשרית, ולקבל לפיה רשות להתגונן, אך גם לאחר מתן הרשות עדיין בסדר דין מקוצר עסקינן, ושונה דינו של נתבע שקיבל רשות להתגונן מנתבע בתביעה רגילה (ראו זוסמן, שם, ס' 540 עמ' 692). עיקרון זה נלמד בין היתר מתקנה 211 הקובעת כי גם לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן, אין הוא יכול להגיש כתב הגנה ללא אישור בית המשפט, ובלא רשות זו ישמש התצהיר הנלווה לבקשת הרשות להתגונן ככתב הגנה (שם). תקנה זו מגבילה את הגנתו של נתבע שקיבל רשות להתגונן לעובדות עליהן יכול היה להצהיר, ובכך שונה מצבו מנתבע בתובענה רגילה. כך אף פסק השופט (כתארו אז) זוסמן בשכבר הימים: "כל עיקרו של סדר דין מקוצר לא בא אלא לצמצם את ההגנה לאותם ענינים אשר לגביהם עולה מתצהיר הנתבע שיש לנתבע סיכוי להצליח במשפט, ואילו היתר להגשת כתב הגנה מרחיב את יריעת ההגנה ... כאמור, הדבר אינו רצוי" (ע"א 351/63 לוי נ' מזרחי, פ"ד יח(1) 109, 114). היבט נוסף של מעמדו המיוחד של נתבע בסדר דין מקוצר הוא הצורך ברשות בית המשפט על מנת להגיש הודעת צד ג', כאמור. מכל אלה עולה, כי במקרה שלפנינו לא היתה למבקשים זכות אוטומטית להגיש הודעות צד ג', ולא כל שכן כתב הגנה, ונזקקים הם לרשות. הרשות לא נתקבלה בערכאות הקודמות ויש להכריע בה.
6. הטענה השניה מהותית, כאמור, נוגעת לעצם המחלוקת. היא מחייבת אותנו לפרוש במקצת את היריעה ולדון בהשתלשלות העובדתית שהביאה ליצירת החוב הנתבע, ובהשתלשלות ההליכים המשפטיים הכרוכים בו. אקדים אחרית לראשית, ואומר כי ביום 29.7.04 ניתן כאמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ר' לבהר-שרון) פסק דין בשלוש תביעות שהדיון בהן אוחד, ועניינן מרכיבים מרובים מן הפרשה העובדתית העומדת בבסיס הליך זה (ת"א 354/94, 818/94,1061/94 אורבונד נ' עזרא לוי, גימורים, נוביק ואח'). לבקשת המבקשים הוגש פסק הדין ללא התנגדות. ער אני לכך שאינו חלוט (הוגשו לבית משפט זה ערעור וערעור שכנגד שמספריהם 10153/04 וע"א 10162/04, וכן ראו בש"א 3120/04 ורע"א 9597/04). מפסק הדין עולה, כי בראשית שנות התשעים ביקשה קבוצת אריסון להכנס לתחום לוחות הגבס בישראל. לצורך כך הוקם מפעל לייצור לוחות גבס שישווקו על ידי אורבונד, אשר ניסתה להשיג שליטה על שוק זה, והיה זה הגורם שהנחה אותה בפעולותיה (ראו עמ' 2-1 וכן 21 לפסק הדין). בית המשפט המחוזי ציטט בהסכמה (עמ' 28) את בא כוח גימורים, שטען כי התביעה מצד אורבונד באה "בחוסר תום לב ורק מתוך כוונה וכאמצעי לפגוע בנתבעים (גימורים - א"ר), להכניס אותם להוצאות אדירות, למוטט אותם מבחינה כלכלית, ולהשלים את ההשתלטות על שוק הגבס בישראל". במסגרת תביעה זו הוטל עיקול זמני מטעם אורבונד על לוחות הגבס של גימורים, והוא - לפי הטענה - הגורם המרכזי לחובה של גימורים למשיב, שהוא שמימן את היבוא של גימורים (עמ' 27 ו-29). בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע לקראת ערעור אורבונד על פסק דינה של השופטת לבהר-שרון, ציין כבוד השופט עדיאל בבית משפט זה (ביום 12.11.04), בין השאר, שסיכויי הערעור ככל שיוגש אינם גבוהים, כיוון שהמדובר בממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי, בינתיים הוגשו כאמור ערעורים בתיק.
7. בנוסף, המשיב עצמו טען בעבר, כי אורבונד היא האחראית להפסדים שנגרמו לו עקב העסקה שביצע עם גימורים. כבר בשנת 1995 סבר בא כוח המשיב, כי אורבונד היא המעכבת את מכירת לוחות הגבס שייבאה גימורים, ולפיכך טען כי היא "אחראית לכל נזק שנגרם עד כה, ואשר יגרם בגין העיכוב במכירת הלוחות" (מכתב עו"ד דרזנר לעו"ד סביר, מיום 1.1.95). בהמשך אף ביקש בא כוחה של אורבונד כי תמורת שחרור לוחות הגבס יוותר הבנק המשיב "על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי מרשתי ו/או מי מטעמה בקשר לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ו/או להוצאות מכל סוג שנגרמו" (מכתב עו"ד סביר לעו"ד דרזנר, מיום 6.1.95). בקשה זו נדחתה על ידי בא כוח המשיב (מכתב עו"ד דרזנר לעו"ד סביר, מיום 8.1.95). התכתבות זו יש בה בכדי להעיד על זיקתם לכאורה של הצדדים השלישיים לבירור המחלוקת בדבר חובה של גימורים למשיב, ויש בה כדי לעורר את השאלה מדוע לא מימש המשיב את הזכות ששמר לעצמו לתבוע את אורבונד.
8. בהמשך לאמור יוזכר, כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו (עמ' 5, 7), כי נציגי קבוצת אריסון היו מעורבים במו"מ בתיק נשוא פסק הדין מ-29.7.04.
9. כל אלה מחזקים את הסברה, לפיה מתן האפשרות להגיש הודעת צד ג' הוא הדרך הנכונה להגיע להכרעה במחלוקות בין שלושת הצדדים. למטרות ההליך בכגון דא ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מה' 8, 413. להלן אשוב לשאלה כיצד ייקבע אל מי יישלחו הודעות צד ג'.
10. המשיב טוען, כי הלכה היא שאין ליתן לנתבע רשות להתגונן רק על מנת לאפשר לו להגיש הודעות צד ג', ומסתמך הוא על פסק הדין בע"א 585/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סלנט, פ"ד כ(3) 96 (מפי השופט, כתארו אז, לנדוי. ראו גם ע"א 451/92 הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה לייצור ולשיווק של ירקות (לא פורסם) (השופט טל)). ברם, הלכה זו אינה מתייחסת למצב בו ניתנה לנתבע רשות להתגונן לעיצומה בשל הצגת טענת הגנה הראויה להידון, ולאחר מתן הרשות מבקש הוא להגיש הודעת צד ג' (ביחס למקרה האחרון ראו זוסמן, שם, עמ' 686), כמקרה שלפנינו. אציין עם זאת, כי המשיב טוען, וחוזר וטוען, כי זהות הצדדים השלישיים לא נמסרה כראוי על ידי המבקשים, ובכל מקרה כל הודעה אפשרית לצד שלישי כבר התיישנה. יש בהחלט ממש בטענה למצער באשר לזהות הצדדים השלישיים שבהם מדובר. אזכיר, כי המבקשים ביקשו להגיש גם כתב הגנה.
11. (א) בפסק הדין נשוא הערעור התייחס בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת דותן) גם לתביעה בת"א 1869/01 שהגישו המבקשים נגד אורבונד, וראה בכך סיבה נוספת לדחות את הבקשה לאפשר מתן הודעת צד ג'. יצויין, כי ביום 26.03.03 עיכב בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו את ההליכים בתביעה זו (ת"א 1869/01, כבוד השופט הרשם ד"ר עדי אזר ע"ה), עד למתן פסק דין סופי בערכאה ראשונה בת"א 818/94. התביעה בתיק זה, של אורבונד נגד המבקשים דנא, נדחתה כליל כאמור על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת לבהר-שרון), ולכן לכאורה בטל עתה עיכוב הדיון בתיק 1869/01.
(ב) המשיב טוען, אמנם, כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (השופטת לבהר-שרון) נקבע כי אין יריבות בין המבקשים לאורבונד, ואם כן לשם מה הודעת צד ג', אך סבורני כי הדברים נאמרו שם ככל שהמדובר בנשוא התביעות דשם (קרי, בין אורבונד לגימורים), ואילו בענייננו המדובר לכאורה בפעולות בהליכים משפטיים של אורבונד, שכנטען גרמו נזק למבקשים, ושבגינם הם ניצבים כנתבעים על ידי המשיב.
12. נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת לבהר-שרון), סבורני איפוא כי יהיה זה צודק ויעיל לאפשר למבקשים למסור הודעת צד ג' לחברת אורבונד ולצדדים אחרים. בהתאם לכך, אציע לחברי לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 3132/02 נשוא הערעור. אם תישמע דעתי, יוחזר התיק לערכאה דלמטה, שתקבע, ראשית, מי הם הצדדים השלישיים שלגביהם ניתנת הרשות להגשת הודעות בנוסף לאורבונד, ולעניין זה יגישו המבקשים אליה - בתוך שלושים יום - את פירוט הצדדים השלישיים שהם מבקשים להגיש להם הודעה. שנית, היא תכריע כמובן גם בשאלות הנוספות העשויות להתלוות לאמור, לרבות בשאלה היש מקום להתיר למבקשים גם להגיש כתב הגנה, ובאשר לניהול התיקים התלויים ועומדים בהקשר דנא.
13. הואיל והמבקשים לא פירטו את כל הצדדים השלישיים, והואיל והגישו בבית משפט זה תגובות שהרחיבו את היריעה בלא היתר כראוי, אציע שלא לעשות צו להוצאות בערכאה זו.
ניתן ו' בשבט תשס"ה (16.1.2005).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.