כתב האישום שהוגש לבית המשפט ב- 26.04.04 מייחס לדורון נוטקין, יליד 1971, (להלן: "
הנאשם") שבתאריך כלשהו במרץ 1997 זייף מסמך רשמי של משרד הבריאות והוסיף שלא כדין פרטים מהם עולה, לכאורה, שהוא בעל רישיון לעסוק ברפואה, (להלן: "
הרישיון המזוייף"). על סמך הרישיון המזויף התקבל הנאשם לעבודה כרופא קונבנציונאלי ב"קטורה - מרכז לרפואה אלטרנטיבית".
ב- 23.05.05, הציגו בפניי נציגת פמת"א וסנגורו של הנאשם הסדר טיעון, לפיו הפרקליטות מחקה אחד משני האישומים שיוחסו לנאשם, והנאשם הודה באישום הנותר. בהתאם להסדר, לאחר ההודאה ובטרם הרשעה, הוזמן בעניינו של הנאשם תסקיר משירות המבחן.
שירות המבחן נדרש כמקובל לנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמיוחד לאלה שהביאו אותו לביצוע העבירות. שירות המבחן מדווח על הטיפול שהנאשם מקבל והתועלת שהוא מפיק ממנו. לדעת השירות יש חשיבות בהמשך טיפול וחיזוק כוחותיו של הנאשם. בשל המשמעות ההרסנית שתהיה להרשעת הנאשם על המשך עבודתו בתפקידי אבטחה, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו ולהסתפק בחיובו בביצוע 160 שעות של"צ והעמדתו בפיקוח.
התביעה - נדרשה לחומרה שבהתחזות לרופא ולזיוף תעודה, שיש בהם לפגוע באמון הציבור ובחיסיון מטפל - מטופל. התביעה הדגישה את אותו חלק מהתסקיר, ממנו עולה, שהנאשם איננו מודע לבעיה המוסרית שבביצוע העבירות בהן הודה. התביעה עמדה על הרשעה.
באופן טבעי ביקש הסנגור לאמץ את המצלות שירות המבחן, במיוחד לנוכח העובדה שהפרקליטות לא הזדרזה בהגשת כתב האישום וחלפה כמעט כל תקופת ההתיישנות מאז העבירות במרץ 1997. במהלך השנים עברו על הנאשם מהפכים אישיים, הוא נשא אישה, הוליד שלושה ילדים וכיום הוא בהליכי גירושים. למחייתו ולמימון דמי המזונות בהם חוייב עובד הנאשם כמאבטח ואם יורשע בדין, יישלל ממנו הרישיון לאחזקת נשק, והוא לא יוכל להמשיך בעבודה זו, כעולה מתצהירו של ניר תמים, בעל חברת האבטחה מעסיקתו של הנאשם מזה כשנה. לדעת הסנגור, לא ראוי ליתן משקל בכורה לחומרת העבירות לנוכח השיהוי שהשתהתה הפרקליטות בהגשת כתב האישום. הסנגור טען שאת ההלכה שנפסקה בפסק דין כתב ראוי ליישם במקרה זה, והגיש לעיוני מספר פסקי דין נוספים התומכים בגישתו.
לאחר ששמעתי הטיעונים, שקלתי הנסיבות ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני, הגעתי למסקנות כדלקמן:
1. ככלל - מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בדינו. תוצאה זו מתחייבת ממהותו של ההליך הפלילי, שעיקרו אכיפת חוק שוויונית. בהרשעה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03
פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (2), 644.
2. יחד עם זאת הסמיך המחוקק את בית המשפט לסיים הליך פלילי ללא הרשעה. לתוצאה כזו יגיע בית המשפט רק במקרים חריגים, שנסיבותיהם מיוחדות וכאשר הרשעה היא בגדר "
מכת מוות" מבחינת הנאשם. לעניין זה ראו ספרו של כב' השופט י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, עמ' 1105.
3. הפרמטרים שבית המשפט מתחשב בהם בהחלטתו אם לעשות שימוש בסמכות שלא להרשיע נקבעו וסוכמו בפסק הדין המנחה 2083/96
, תמר כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337.
4. הלכה מקדמא דנא מחייבת את בית המשפט ליתן משקל לקולא לחלוף הזמן מיום ביצוע העבירה ועד ליום שבו מוכרע עניינו של הנאשם.
5. מן הכלל אל הפרט: הנאשם ביצע את העבירות החמורות בהן הודה
לפני למעלה משמונה וחצי שנים. לא קיבלתי כל הסבר מנציגת התביעה לשיהוי הרב בהגשת כתב האישום נגד הנאשם. הדעת נותנת שבעבירות חמורות תטפל הפרקליטות בזריזות סבירה ולא תשהה הגשת כתב אישום כמעט עד שתחלוף תקופת ההתיישנות. עצם ההשתהות נוטלת הרבה מטענת התביעה באשר לחומרה שבה היא רואה את מעשיו של הנאשם.
6. הנאשם העומד בפניי היום הוא אדם שונה לחלוטין זה שהיה במחצית הראשונה של שנת 1997. היום הוא אב לשלושה קטינים שחובת פרנסתם עליו. העבירות בהן הודה הן הסתבכותו היחידה בפלילים של הנאשם.
7. עריכת האיזונים בין חומרת העבירות בהן הודה הנאשם והצורך בתגובה שיפוטית, לנזקו של הנאשם, אם יורשע, מביאים אותי למסקנה שההודאה, הזמן הרב שחלף מיום ביצוע העבירות, והעדר נזק ספציפי שנגרם למאן דהו כתוצאה מהן מתאזנים כנגד החומרה, באופן המצדיק תוצאה של אי הרשעה על מנת לעודד אותו להמשך תיפקוד נורמטיבי.
8. סוף דבר -
א. אני מקבלת המלצת שירות המבחן, ונמנעת מהרשעת הנאשם.
ב. אני מחייבת את הנאשם בביצוע 160 שעות של"צ בעמותת ניצן בהתאם לתכונית
שגיבש שירות המבחן
ג. אני מעמידה הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים.
ד. הובהרו לנאשם תוצאות אי עמידתו בתנאי השל"צ והמבחן.
ניתנה היום ה' בכסלו, תשס"ו (6 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים.
