החלטה בתיק פ 8238/02

נגד המבקשים חברת פרימטס בע"מ ומנהלה ארנון פרי הוגש לבית משפט זה ב-29.12.02 כתב אישום המייחס להם ניהול עסק למסחר בגרוטאות (להלן: "העסק") ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח 1968, ביחד עם פריט 10.14 א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה-1995.

העסק מתנהל בדרך השבעה 1 אזור, שהוא בתחום סמכותה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ת"א. (להלן: "הוועדה").

ב-20.11.03 הורשעו הנאשמים על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון. על פי ההסדר הושתו עליהם קנסות בסכום כולל של 20,000 ש"ח וניתן צו לסגירת העסק שכניסתו לתוקף נדחתה לתאריך 1.01.07.

בנובמבר 2006 הגישו הנאשמים באמצעות עו"ד מ.קמרבקשה לדחות את כניסתו לתוקף של צו הסגירה ל-18 חודשים נוספים. הבקשה שנתמכה בתצהיר ובמסמכים רבים, הועברה על פי החלטה שיפוטית לתגובת הוועדה. נציגת הוועדה עו"ד בן הארי התנגדה בכתב ותמכה התנגדותה בתצהירה של קצינת המחז ת"א-רישוי עסקים.

לאחר בדיקת הבקשה, התגובה, התצהירים והנספחים, נמצא שאין מקום לדחות היכנסו לתוקף של הצו (להלן " ההחלטה הקודמת"). כנגזרת מכך הצו אמור היה להיכנס לתוקף ב-1.01.07.

המבקשים לא השלימו עם התוצאה וערערו על ההחלטה הקודמת לבית משפט המחוזי, שקבע דיון בערעור במעמד הצדדים (ראו החלטת כב' השופט רוזן 2.01.07). דיון זה לא התקיים לנוכח הודעת נציגת הועדה מיום 9.01.07 על הסכמתה לביטול ההחלטה הקודמת, החזרת הבקשה לבית משפט זה, על מנת שיתקיים דיון במעמד הצדדים, תוך הדגשה שאין בכך משום הסכמה לגוף הבקשה. בית המשפט המחוזי החליט בהתאם להודעת הוועדה, כעולה מהחלטת כב' השופטת נ. אוהד.

מכאן לדיון שבפני מיום 3.05.07:ב"כ המבקשים קבל על מחיקת ערעור שהוא הגיש מבלי שהודעת נציגת הועדה נמסרה לו ומבלי שבית המשפט של הערעור שמע עמדתו.

בפני השמיע עו"ד קמר טענותיו לגוף בקשתו המקורית בהתאם לדרישתי, (עמ' 1 לפרוטוקול ישיבת 3.05.07).

כעולה מהפרוטוקול ב"כ הצדדים הרחיבו בטיעוניהם בפני. בסופו של יום לא שמעתי דבר שיש בו להוסיף ולחדש מעבר למה שנאמר בכתובים. איש מב"כ הצדדים לא ביקש לחקור את מצהירו של הצד שכנגד ולא הוצגו מסמכים בעלי תוכן אחר, השונה ממה שכבר הוגש.

החומר לא מוכיח (אם לנקוט בלשון המעטה), שבסוף שנת 2003, במהלך 2004 ובראשית 2005 עשו המבקשים מאמצים של ממש להיערך לכניסתו לתוקף של הצו. הצהרתו של מבקש 2 בסעיף 6 לפיה כבר ב-2004 התחיל לחפש מגרשים מתאימים להעברת העסק, לא נעלמה מעיני. זוהי אמרה כללית, שלא נתמכת בראיה כשלהי:

נספח ג' כולל מסמכים מסוף שנת 2006 המשקפים פעילות שמכוונת לקבלת היתר.

נספח ב' שעניינו ניסיון למכור את העסק, נושא תאריך 8.12.05.

נספח ד' מוכיח שבתו של המבקש 2 היתה מעורבת בתאונת דרכים במאי 2006.

כתב אישום שמיחס למבקשים עבירות מס הוגש נגדם ב- 16.08.06.

הטענה שכל האירועים האלה הפריעו למבקש 2 לפעול לקידום קבלת היתר לעסק או פינויו למקום חילופי אינם מסבירים את חוסר המעש במהלך 2005. מה עוד, שרק באוקטובר 2006 פנה המבקש ללשכת מהנדס העיר רחובות ולסגן ראש העיר רחובות (נספח ז'1 וז'2 לבקשה).

בנסיבות אלו, אין לי אלא להעדיף את האמור בתגובת המשיבה ולקבל את דברי המצהירה של קצינת מחוז ת"א, רווית קלפנר, מיום 13.12.06 מהם עולה שהמבקשים לא עשו שום דבר ממשי להסדרת רישוי העסק מהתאריך שבו יצא צו הסגירה מלפני בית המשפט הזה, ועד ליום כתיבת התצהיר. ולא בכדי משום שהמצב התכנוני איננו מאפשר מתן היתר כמבוקש (סעיף 4) ולתצהיר. וכן משום שטיב זכויותיהם של המבקשים במקרקעין לא ברור ולא רשום (סעיף 5), כששכנם של המבקשים בית ספר "מקווה ישראל" טוען לפלישה.

משכך מסקנתי היא שהמבקשים לא השקיעו מאמצים ומשאבים של ממש לקידום קיום צו הסגירה. זאת ועוד מינואר 2007 ועד היום, אין בפני דבר שיש בו להוכיח פעולה כלשהיא לקידום הפינוי העסק כפי שטוען משיב 2.

נתונים אלה בהצטברם יחד לא מצדיקים מתן אורכה, בת 18 חודשים כמבוקש. במיוחד בהתחשב בעובדה שאין עליה מחלוקת, שהעסק מתנהל מזה שבע עשרה שנים ללא רישיון וראוי היה להורות על כניסתו לתוקף של הצו לאלתר.

ואף על פי כן במציאות שנוצרה ולנוכח היקפו הנוכחי של העסק שהוא עדיין גדול, כמשתקף מהתמונות שהוצגו לעיוני, הצו ייכנס לתוקפו ב- 15.8.07. בתאריך זה תופסק כל פעילות עסקית במגרש והמבקשים לא יעשו בו לא בעצמם ולא באמצעות אחרים ולא יאשרו למי מטעמם או במקומם לעשות כן וינקטו באמצעים למנוע מאחרים לבצע פעילות עיסקית כלשהי במגרש.