1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 [להלן :
"החוק"], עבירה של התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב, עבירה 406(ב) לחוק, עבירה של גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק ועבירה של נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.
הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון, לפיו יוחסו לנאשם בכתב האישום מתוקן העבירות הנ"ל, חלף העבירות שיוחסו להם בכתב האישום במקורי.
הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.
2. העובדות המקימות את העבירות בהן הורשע הנאשם הן כדלקמן :
בתאריך 22.3.07 נדבר הנאשם עם שמעון אברג'ל (להלן:
"שמעון") ועם ארמונד ביטון (להלן:
"ארמו") לבצע עבירת פשע, דהיינו להתפרץ לבית מגורים באשדוד ולגנוב מתוכו רכוש, הכולל אקדח ולמוכרו. הנאשם והאחרים הצטיידו במפתח של הדירה, שהושג בעבירה וללא ידיעת הבעלים.
במועד הנ"ל בשעה 09:00 לערך, נפגשו הנאשם והאחרים ונסעו לדירה. הם התפרצו לבית באמצעות המפתח, נטלו מהבית אקדח ושתי מחסניות קליעים וכן תכשיטים של בעלת הדירה.
לאחר מכן יצאו מהבית ונסעו במונית מהמקום, כשהנאשם נושא על גופו את האקדח והסתירו בביתו.
באותו היום בשעה 22:30 לערך, נפגשו הנאשם וארמו, הנאשם נשא את האקדח והקליעים, כשהאקדח מוסתר בתחתוניו והמחסניות במכנסיו. השניים נסעו לבניין באשדוד, שם ניגשו אליהם שוטרים ועצרו אותם.
3. בדיון בפני מיום 7.7.08 ביקש הנאשם לצרף תיק התלוי ועומד כנגדו (ת.פ. 3758/04, של בית משפט השלום בפתח תקווה). הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום שצורף ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, שעניינן החזקת כלי פריצה לבניין, התפרצות למקום שאינו משמש למגורים ו/או לתפילה וגניבה, בכך שבתאריך 30.11.2007 פרץ הנאשם ביחד עם אחרים לקיוסק בפתח תקווה וגנב מתוכו סגריות וכסף מזומן וכן החזיק בכלי פריצה.
4. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם רווק, בן 23. טרם מעצרו היה חייל בשירות סדיר, אולם החל מ- 02/07 הוכרז כעריק.
להתרשמות קצינת המבחן, מדובר בבחור צעיר, וורבלי, בעל יכולת קוגניטיבית תקינה, בעל דימוי עצמי נמוך, הנעדר מערכות תמיכה. להתרשמות קצינת המבחן התפקוד ההורי במשפחת הנאשם היה לקוי ולאור החסכים הרגשיים מילדותו הנאשם התקשה לממש את הפוטנציאל הטמון בו. כמו כן, כאשר גורם תומך, מכוון וסמכותי מלווה את הנאשם, הנאשם מגלה יכולת תפקוד טובה ושאיפות נורמטיביות.
משיחות עם הנאשם עולה, כי הנאשם בחן במהלך מעצרו את אופן ניהול חייו והוא הביע רצון עם שחרורו להשתלב בעבודה, להימנע מחברה שולית ולהיעזר בגורמי טיפול.
באבחון שנערך לנאשם, הוגדר הנאשם כנער סגור, הנוטה לחוש חרדות ותחושות אשם והחי בתחושת העדר קרקע בטוחה. מדובר בנער המתאפיין בחוסר מימוש הפוטנציאל האינטלקטואלי, הרגשי והחברתי שלו. לנאשם חוויה של חסך ותחושת הזנחה. הנאשם קשוב להתנהגות המקובלת והמצופה ממנו ועל אף שהוריו נתפסים כדמויות חסרי יציבות, קיים אצלו עניין בבני אדם ורצון לקשר.
הנאשם הוגדר לאור מאפייניו כמועמד טוב לטיפול.
מעברו של הנאשם עולה, כי הוא השלים 12 שנות לימוד ואף ניגש למספר בגרויות. לדבריו, בגיל 14, בהעדר פיקוח, התערה בחברה שולית והחל לצרוך סמים שונים.
משפחת המוצא מונה זוג הורים ושבעה ילדים.
המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה. לאור התפקוד ההורי הלקוי, מרבית ילדי המשפחה נשלחו למשפחות אומנה.
הנאשם ואחותו שהו במשפחת אומנה אצל קרובי משפחה. כשהיה בן 14 חזר לבית הוריו ובסמוך לכך החלה מעורבותו הפלילית.
תחילת הקשר של הנאשם עם שירות המבחן, היה חלקי. נעשו מאמצים לשלב הנאשם במסגרות חוץ ביתיות, מהן הרבה להעדר בשל התפקיד ההורי שתפס בתוך המשפחה. כאשר שהה במסגרות אלה תפקדו היה חיובי וכמעט ללא דופי.