החלטה בתיק פ 8055/07

1. ערב מתן גזר הדין, באה בפני בקשת הנאשם לחזור בו מן הודאתו בתיק זה ולאפשר לו לנהל את משפטו.

2. בישיבה מיום 28.5.07 הציגו בפני הצדדים הסדר טיעון חלקי לפיו תוקן כתב האישום, הנאשם חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובהתאם הורשע בעבירות של נסיון לגניבה, השגת גבול וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

3. התיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 9.9.07 ולקראת אותה ישיבה הוגש תסקיר שירות מבחן. בתסקיר שירות מבחן ציינה קצינת המבחן כי הנאשם מודה בביצוע העבירות אך אינו חש כי ביצע דבר מה אסור וכי לדבריו השוטרים לא הזדהו כאשר הגיעו למקום ומחשש כי מדובר בבני מיעוטים הרודפים אחריו נס מפניהם.

4. לנוכח דברים אלו מצאתי לנכון לחזור ולבחון באם הנאשם  עומד על הודאתו המלאה, לרבות בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ואכן עמד הנאשם בהודאתו זו. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש נקבע התיק למתן גזר דין ליום 23.9.07 ובפתח אותה ישיבה כאמור, ביקש הנאשם לחזור בו מהודאתו ולאפשר לו לנהל את משפטו.

5. הנאשם לא טען כי לא הבין את משמעות ההסדר או כי הוטעה על ידי המדינה או כי הסכמתו להסדר הוצאה ממנו תחת לחץ או כי לא היה בזירת האירוע. חזר הנאשם והודה בביצוע עבירות הרכוש המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, למעט בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כשלטענתו ברח מן המקום כי חשש שבני מיעוטים רודפים אחריו. לדבריו, הודה בעבירה זו כי סבר כי יהא בכך כדי לסיים את  עניינו בהקדם אולם, לאחר שהבין כי צפוי הוא לענישה מכבידה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ביקש לנהל את משפטו בעניין זה.

6. סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי נאשם רשאי לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט אם הרשה זאת בית המשפט "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון נדרש לא אחת לשאלה, מהם אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודיה. 

בע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 145 נדרש בית המשפט העליון לשאלה זו וכב' השופט גרוניס, אשר נדרש לכך קבע כי :

"ככלל, נפסק כי היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות. אלו מתקיימות, למשל, כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579 (להלן - עניין פלוני); ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 621; ע"פ 763/03 שמואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); י' קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק שני, תשס"ג) 1002-996). גישה המקלה יותר עם הנאשם הובעה על ידי השופטים א' גולדברג וש' נתניהו, בניגוד לעמדתו החולקת של השופט ת' אור, בגדרו של ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מה(5) 798 (להלן - עניין סמחאת). לפי גישת הרוב אין להכביד על נאשם, שרצונו לחזור בו מההודיה אינו נובע מתוך תכסיס פסול אלא מטעם ענייני וכן. די בכך שהנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, ומטרתו היחידה היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, בכדי שיותר לו לחזור בו מן ההודיה (עניין סמחאת, עמ' 803-802). יש לציין כי בפסקי הדין שנזכרו לעיל, אשר החילו את הגישה המחמירה, דובר בנאשמים אשר ביקשו לראשונה לחזור בהם מהודיותיהם במסגרת הערעור, לאחר שהערכאה הדיונית גזרה את דינם. אכן, יש טעם רב בכך שרק בנסיבות נדירות יותר לנאשם לחזור בו מהסדר טיעון לאחר גזירת דינו, שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד ב(ראו עניין פלוני, עמ' 579). אין אלה פני הדברים במקרה בו מבקש הנאשם לחזור בו מהודייתו עוד לפני מתן גזר הדין. בנסיבות כאלה קטן החשש שמא מדובר בתכסיס. על יסוד זה איבחן בית המשפט בעניין סמחאת את נסיבות המקרה שעמד לפניו לעומת אלו שבעניין פלוני (ראו עניין סמחאת, עמ' 801). הגישה המקלה יותר לגבי חזרה מהודיה מתבקשת כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר הדין. כמובן, שאף במקרה כזה אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות."

7. לאחר לא מעט לבטים סברתי כי יהא זה נכון לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולנהל את משפטו. לבטיו הכנים של הנאשם באו לידי ביטוי בדברים אותם מסר בפני קצינת המבחן ויש בהם כדי לעורר את החשד כי הודאתו של הנאשם ניתנה שלא מתוך הבנה מלאה של משמעות ההודייה, והכל על אף שבית המשפט חזר וברר את הדברים עם הנאשם.

8. סוף דבר - אני מאפשרת לנאשם לחזור בו מהודאתו.

ניתנה היום כ' בתשרי, תשס"ח (2 באוקטובר 2007) במעמד הצדדים

008055/07פ  055 בת שבע אביגל