טענת "אין להשיב לאשמה" לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982.
לנאשם מיוחסות עבירות בנשק לפי סעיף 144 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז 1977, בכך שבתאריך 9.2.2006, בשעה 17:10 ערך, נכנס לפתח בניין מגורים, ברחוב טיומקין 2 בבאר שבע, בו נמצאת דירת מגוריו, יחד עם אחד, אלי בן הרוש, כשברשותו רימון רסס, רימון גז, וחמישה כדורים קוטר 9 מ"מ, אותם החזיק ללא היתר, והסתיר את הרימונים והכדורים בתוך אדנית. לאחר מכן עזב את הבניין (אישום ראשון). בנוסף מיוחסת לנאשם עבירה של הדחה בחקירה, בכך שביום 14.2.2006, בעת ששהה בחדר חקירות במשטרת באר שבע, יחד עם בן הרוש, סימן לו שישתוק בכך שהצמיד אצבע לפיו, כדי להניעו שלא ימסור הודעה בחקירה (אישום שני).
הנאשם כפר בשני האישומים. הוא הודה בכך שנכנס לבניין וכי פריטי הנשק נמצאו בחיפוש באדנית. טענתו הינה כי אין לו כל קשר לפריטי הנשק שנמצאו. באשר לאישום השני טען, כי תנועת ידו בחדר החקירות פורשה שלא כהלכה, והתכוון ל"גרד זקנו".
על פי חומר הראיות בוצעה ב - 9.2.2006, תצפית, קדמית ואחורית, על בית המגורים המפורט לעיל, וזאת, בעקבות חשד למעורבות של הנאשם בעבירות סמים. השוטר אורן בר יהושע, שהיה ממוקם בתצפית הקדמית, העיד כי התצפית מוקמה במרחק של כ- 20 מ' מחזית הבניין, ואז הבחין בנאשם היורד ברכב רנו ברלינגו, בשעה 17:10, נכנס לכניסה למבואה (לובי) של הבניין, מתכופף לצד שמאל, ומרים אדנית בצבע אדום "חלש" ועולה איתה במדרגות לכיוון "המשך המסדרון". בשלב זה, לאחר העלייה במדרגות, לא היה לעד קשר עין עם הנעשה. לאחר מכן עזב הנאשם את הבניין ונסע ברכב. בר יהושע נכנס לבניין איתר את האדנית, בה נראו סימני חפירה, ונשאר צמוד אליה עד סיום חיפוש שנערך, בד בבד, בדירתו של הנאשם על ידי צוות משטרתי. לאחר סיום החיפוש בבית נערכה בדיקה באדנית ונמצאו בה פריטי הנשק.
טענת ב"כ הנאשם הינה כי עדותו של השוטר בר יהושע הינה רעועה במידה כזו, שלא ניתן לקבוע על פיה ממצאים גם ברמה הראייתית הנדרשת לשלב זה של הדיון. על פי הנטען, עדותו של השוטר אינה מתיישבת עם עדויות שוטרים אחרים שהיו מעורבים בחיפוש, לפיה לא שהה בר יהושע כל העת ליד האדנית; הוא לא דיווח מיידית כפי שהעיד כי הבחין בנאשם המעביר את האדנית ממקומה; שחזור וידאו של התצפית שנערך על ידי העד, מצביע על כך כי, לכאורה, לא היה באפשרותו להבחין בפרטי העברת האדנית ממקומה. עוד נטען, כי בחקירה נפלו כשלים מהותיים, ובכללם אי בדיקת טביעת אצבעות על גבי פריטי הנשק, ואי בדיקת כפות ידיו של הנאשם כדי לבחון אם בא במגע עם הרימונים. באופן זה נפגעה הגנת הנאשם, ואפשרותו לקיים משפט הוגן ותקין.
באשר לאישום השני נטען, כי לא ניתן ללמוד מהקלטת בה צולמו הנאשם ובן הרוש, כי הנאשם רומז לבן הרוש לשתוק. הנאשם לא הוזהר בחקירתו כי ביקש להניע את בן הרוש להימנע ממסירת הודעה מפלילה, וכי כפי שאמר בהודעתו כוונתו היית ל"גרד זקנו".
אין מקום לקבל טענת ההגנה ככל שהיא נוגעת לסעיף האישום הראשון. השוטר בר יהושע, הבהיר בעדותו כי ראה את האירוע במו עיניו, וכי במהלך הקלטת השיחזור מושמעות על ידו אמירות המצביעות על כך כי אכן הבחין במתרחש בלובי הבניין, למרות שבצילום קשה להבחין בכך בשל סיבות טכניות שפרט. עוד הבהיר כי ייתכן ולא דיווח מייד על התעסקותו של הנאשם עם האדנית, אלא הדיווח התייחס לכניסתו ויציאתו של הנאשם מהבניין. העד אישר כי בשל מבנה הלובי נותק קשר העין עם הנאשם עם עלייתו במדרגות, כשהאדנית ברשותו, ואולם קודם לעלייתו במדרגות הבחין בנאשם המעביר את האדנית ממקומה.
הראייה הנסיבתית מושתתת לא רק על עדות השוטר בר יהושע, אלא גם על גירסתו של הנאשם במשטרה, משנתבקש להבהיר התנהגותו בבניין. בניגוד לטענתו של הנאשם בבית המשפט כי אכן נכנס לבניין, טען הנאשם בחקירתו, בשתי הזדמנויות שונות, ביום 9.2.2006 (ת/1), וביום 14.2.2006 (ת/19), כי לא נכנס כלל לבניין ורק חלף על ידו ברכבו. בכך נתפס הנאשם, נוכח העמדה שהוצגה לראשונה על ידי ההגנה בבית המשפט, לא רק לסתירה, לכאורה, שיש עימה חיזוק היש שבראיות התביעה, אלא שיש בגירסה שהושמעה על ידו בחקירה, כדי להצביע על כך שהנאשם ביקש לכאורה, להרחיק עצמו מלובי הבניין, ומתפיסת הנשק, תוך שאינו נותן הסבר כלשהו לשהייתו החפוזה במקום, עד צאתו מהבניין.
כידוע די בשלב זה, ב"ראיות דלות", לצורך העברת נטל הראיות לשכמו של הנאשם, ואין מדובר בהעברת נטל השיכנוע. אין עסקינן בהערכת מהימנות ויש בעדותו של בר יהושע, המבהירה כי הנאשם טיפל באדנית הנשק עובר למציאת הנשק, ובעובדה כי הנאשם מסר הסבר שקרי, לכאורה, תוך ניסיון להרחיק עצמו מהאדנית, כדי ליצור תשתית ראייתית נדרשת. גם אם נפלו אי התאמות בין עדותו של השוטר לעדויות שוטרים אחרים שהשתתפו בחיפוש, הרי שההכרעה הנוגעת למשקל עדותו של השוטר, כמו גם למשקל עדותו של הנאשם, נוכח גירסותיו המשתנות, תיעשה עם סיום הבאת הראיות. טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה, תיבחנה אף הן, בסופו של דיון, נוכח מכלול הראיות שיוצגו.
על הנאשם להשיב אפוא, לאישום הראשון.
מקבל אני טענת ההגנה לגבי סעיף האישום השני. תנועת היד של הנאשם אינה חד משמעית ונתונה לפרשנות זו אחרת, על פי עיני המתבונן. חוקר המשטרה, אאוקי ויקטור, שגבה אימרת הנאשם, מציין כי הוא עצמו לא היה בטוח כלל ועיקר, מה פשרה של תנועת היד, ולפיכך לא מצא לנכון להזהיר את הנאשם בגין חשד לניסיון להשפיע על העד, אלא הסתפק בשאלה שלא הייתה חד משמעית בעניין זה. (ע' 4 לפר', וכן, ת/2). נראה, כי בנסיבות אלה, לא עמדה התביעה בנטל הראשוני להוכחת האישום, והנאשם יזוכה ממנו.
ניתנה היום י"ט בכסלו, תשס"ז (10 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים
_________________
י. צלקובניק - שופט
008047/06פ 055 נורית ג'ורנו