הבקשה בפני הינה להורות בשנית על תיקון כתב האישום בהתאם לסעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב 1982 (להלן: "סעיף 92 (א)"). ב"כ נאשמים 1 ו-2, אליהם מתייחס התיקון, מתנגדים לבקשה בנימוק העיקרי של פגיעה מהותית בהגנתם ובזכויות היסוד של מרשיהם.
עובדות הרקע והבקשה
למען הבנת הדברים ופישוטם ראיתי להביא השתלשלות הדברים הרלבנטיים עד לשלב הגשת הבקשה.
ביום 10.8.03 הוגש נגד הנאשמים כתב האישום המקורי, על פיו התנהלה מסכת ראיות התביעה,
בו יחסה המאשימה לנאשמים 1 ו-2 עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן "החוק") לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק וקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק, וזאת בתוקף תפקידם כעובדי ציבור בהסתדרות המורים בשנים 98-2000; נאשם 1 במסגרת תפקידו כמזכיר הכללי של הסתדרות המורים (להלן: "מזכ"ל ההסתדרות") ונאשם 2 כיו"ר סניף הסתדרות המורים בחיפה וכסגנו של נאשם 1. נקודת המוצא ליחוס הנאשמים ביצוע עבירות, לפי סעיפים 284 ו- 290 לחוק, נסמכה על היותם "עובדי צבור" במשמעות ההגדרה הכללית שבסעיף 34 כד' (2) לחוק קרי, בהיותם עובדי רשות חינוך מקומית. כתב האישום, יש לציין, הוגש שנתים לאחר שהוחל בחקירה ובתום שימוע.
תשובת נאשמים 1 ו-2 היתה במהותה בבחינת כפירה בחלק הארי של העובדות. בפאן המשפטי היתה כפירתם באשמה זהה בכל הנוגע לנטען לגבי היותם "עובדי ציבור". עובדה זו הינה ברת נפקות לשאלה העומדת במרכז הדיון דהיינו, פגיעה ביכולת הנאשמים להתגונן כדבעי, שהרי ברי כי כבר בשלב זה היו מודעים לפגם שבכתב האישום באשר לזיקה בין המעשים המיוחסים להם וטיבו של האורגן במסגרתו פעלו.
בפרשתה העידה התביעה מטעמה שבעה עדים מתוך תשעה עשר עדי התביעה. במוקד חקירתו הנגדית של עד תביעה 7, מר יוסי וסרמן, המחליף כיום את נאשם 1 בתפקידו כמזכ"ל הסתדרות המורים, הציבה ההגנה שאלות שתכליתן להפריך את טענת התביעה להיות הנאשמים בתפקידם בהסתדרות בבחינת "עובדי ציבור". בתשובותיו אישר העד, כי הסתדרות המורים הינה אגודה עותומנית שנוסדה בשנת 1903. המדובר, בארגון עובדים וולונטרי קרי, תאגיד, שתפקידו המרכזי לדאוג לרווחתם, תועלתם, תנאי עבודתם ושכרם של העובדים ותקציבו אינו ממומן מתקציב המדינה. במסגרתו של תאגיד זה מילאו הנאשמים 1 ו-2 את תפקידם כאנשים פרטיים ולא כ"עובדי ציבור" במשמעות המיוחסת להם בכתב האישום .
עדות זו הובילה את התביעה להערכה מחדש של כתב האישום. בעקבות גילוי הטעות הוגשה הבקשה דנן ובמרכזה עתירה לתיקון כתב האישום בהתאם. הווה אומר. הוספת עובדה לפרק המבוא המגדירה את הסתדרות המורים כאגודה עותומנית - דהיינו, כתאגיד. כפועל יוצא, מתבקשת מחיקת הוראת החיקוק של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק באישומים 4-1 והמרתה בכל האישומים הללו לעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק.
נימוקי הצדדים
בנימוקי הבקשה ובטעוני ב"כ המאשימה נטען, כי מן הדין להתיר התיקון הואיל ואינו פוגע כלל ועיקר בהגנת הנאשמים ואין בו לגרום עוות דין, זאת בהתחשב בטיב התיקון, נסיבות הענין, קו ההגנה של הנאשמים, העובדה שכל המסמכים הנוגעים לו מצויים בחומר הראיות שנמסר לעיונם והשלב המוקדם של ההליך הפלילי-בראשיתה של פרשת התביעה. להשקפתה, המדובר בתיקון משפטי מינורי בשים לב לקיומה של חפיפה כמעט מוחלטת בין יסודות העבירה של שתי העבירות ההופכת את ההבדל ביניהן לטכני ולא משמעותי בהיבט של יכולת סבירה להתגונן. בעתירתה נסמכת התביעה על פסיקה בנושאים סביבם נסב הדיון.
הסנגורים יצאו חוצץ כנגד בקשת התיקון בהיבט המשפטי-עניני ואף הרחיקו לכת בגורסם, כי אינו ראוי ואינו הוגן במובן זה שאין הוא עולה בקנה אחד עם תפקידה הציבורי של התביעה. לשיטתם, התרת התיקון תפגע באופן מהותי בהגנת הנאשמים ובזכות היסוד המוקנית להם להליך הוגן, ומנגד אי התרתו לא תגרום כל נזק לציבור. ב"כ נאשם 1 רואה את עיקר הפגיעה בעצם העובדה שהעניין הנדון לא עלה כלל בחקירה. מטבע הדברים הנאשם לא נחקר על כך כלל וכפועל יוצא לא נכלל בכתב האישום. בעניין זה הופנה בית המשפט למאמרו של פרופ' קרמניצר על "תפקידו של התובע בהליך הפלילי". ב"כ של נאשם 2 סבור, כי לא יהא זה הוגן להנות את התביעה מפירות חקירת ההגנה.
החוק וההלכה בפסיקה
סעיף 92 (א) לחסד"פ, המקנה לבית המשפט סמכות לתקן את כתב האישום לאחר תחילת המשפט, מכתיב את התנאים להפעלתה:
"בית משפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בע"ד לתקן את כתב האישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן, התיקון יעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול". (להלן: סעיף 92 (א) )
עיתוי בקשת התיקון
מובן, כי לעיתוי בקשת התיקון נפקות לעניין התרתו. ככל שהתיקון מבוקש בשלב מוקדם יותר של המשפט, כך ייטה בית המשפט להתירו ויאפשר לנאשם "להתאים" את הגנתו לתיקון אם ירצה בכך. רק לפגם מהותי היורד שורשו של עניין במובן זה שהוא מקפח את הגנת הנאשם תהה השלכה על התרת התיקון.
בתי המשפט קבעו כי סמכות התיקון נתונה בכל שלב של הדיון לרבות, השלב המאוחר של הכרעת הדין ואפילו הערעור, ובלבד שנישמר עיקרון של מתן הזדמנות נאותה להתגונן בפני כתב האישום ואין בתיקון המבוקש כדי לקפח את הגנת הנאשם.
כבר עתה ניתן לאמר, כי בהיבט של השלב בו מתבקש התיקון המדובר בשלב מוקדם יחסית של ההליך הפלילי דהיינו, בטרם נשמעו עדויות ישירות לעובדות המרמה והשוחד.
הקשר בין סיבת בקשת התיקון ו"אפשרות סבירה להתגונן"
אין חולק כי בקשת התיקון, נשוא דיוננו, באה בעקבות גילוי טעות של התביעה. כיצד משפיעה עובדה זו על שיקולי בית המשפט בבואו לדון בה.
סיבת הגשת בקשה לתיקון כתב אישום הינה שיקול רלבנטי ובעל חשיבות. ברם, הוא רק אחד ממכלול השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון. ומכל מקום, לצורך התרת תיקון אין נפקא מינה אם הבקשה נובעת מהערכה מחודשת של הראיות או גילוי שגגה של התביעה שנחשפה במהלך הבאת הראיות, כמו במקרה דנן, ובלבד שניתנה לנאשם אפשרות להתגונן ולא יגרם עיוות דין.
המבחן של "הזדמנות סבירה להתגונן" הינו אפוא המבחן המכריע . אין תימה, כי סביב פרשנותו של מושג זה וישומו על ענייננו נסבה המחלוקת בין הצדדים. המבחן הינו קונקרטי ומיושם בכל מקרה ומקרה באופן ספציפי ובהתאם לנסיבותיו. בגדר שיקולי בית המשפט יבחנו שלב הדיון, טיב התיקון, העדויות שנשמעו, סיבת ותכלית התיקון. כך למשל, אין דומה מקרה בו התיקון כולל מערכת נסיבות חדשה המחייבת העדת עדים חדשים, או מקרה בו מבוקש להאשים נאשם בעבירה שונה בתכלית, לבין תיקון שאינו מקיף את כל מסכת העובדות והוא מתבקש בתחילת הדרך.
