החלטה בתיק פ 7038/08

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת שוד לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 וכן עבירה של קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1), הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים.

כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של שוד שבוצעה כנגד מתלונן, קשיש יליד 1928, שהגיע ביחד עם אשתו, גם היא מבוגרת, למשוך כסף בכספומט. המשיבים ניסו לחטוף מהמתלונן את הכסף, כאשר התנגד תקפו אותו. בהמשך השאירו חלק מהכסף בידיו ונמלטו מהמקום עם שללם.

ב"כ המשיבים לא חלקו על קיומן של ראיות המבססות סיכוי של ממש להרשעת המשיבים. טענותיהם התמקדו בחומרת האירוע ובאפשרות של בחינת חלופת מעצר מוסדית.

בחנתי את חומר הראיות. יובהר כי לטעמי אין כל קושי לקבוע כי קימות ראיות שיש בהן כדי לבסס, לכאורה, סיכוי של ממש להוכחת כל העובדות שבכתב האישום. מעבר לעדויות המתלונן ואשתו - האירוע כולו תועד במצלמת האבטחה של הבנק בו הותקן הכספומט. כתב האישום הוא תיאור מודפס של מה שניתן לראות בסרט הצילום .

מקובלת עלי עמדת הסניגורים כי האלימות כלפי הקשיש לא הייתה חמורה. למעשה עיקר הכוח שהופעל על גופו היה עצם הניסיון להוציא מידו שטרות כסף ואולי יהיה מקום לשקול להרשיע את הנאשמים בעבירה של תקיפה לשם גניבה ביחד עם גניבה (במקום בשוד בחבורה). עניין זה יישקל ע"י המותב שידון בתיק העיקרי. ככל שהדבר נוגע לשלב דיוני זה די בראיות כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיבים.

המעשה, הגם שאינו ברף אלימות גבוהה, מצביע על מסוכנות. בלב רחוב ראשי, בשעות יום, מתנפלים השניים על קשיש ומוציאים מידיו כספים שמשך, זה עתה, בכספומט. די בכך כדי להצביע על מסוכנות.

מעבר למעשה - לשני המשיבים עבר פלילי עשיר ומכביד. למשיב מספר 1 עבר הכולל 23 הרשעות קודמות במספר רב בהרבה של עבירות סמים, רכוש ואלימות. גם למשיבה 2 עבר עשיר הכולל 7 הרשעות קודמות בעיקרן בעבירות רכוש. משיבה 2 שוחררה שחרור מוקדם ברישיון 12 ימים לפני מועד ביצוע השוד. העובדה כי היא צפויה להפקעת הרישיון וכן העובדה כי תלוי כנגדה מאסר מותנה בר הפעלה לא הרתיעו אותה מביצוע מעשה השוד. מכאן  שיש לראות את שניהם כאנשים המסכנים את שלום הציבור.

גם כאשר קיימת עילת מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נקבע באחת הפרשיות:

" חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן תק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06  מרדכי נ' מדינת ישראל  תק-על 2006(3) 4652 (2006)).

ועוד: 

" כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה." (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא תק-על 98(2) 1161, (1998)).

כאשר למשיבים עבר כה מכביד, וכאשר ניתן לראות כי אין דבר המרתיע אותם מביצוע המעשה, לרבות המאסר המותנה ויתרת המאסר שיש להניח שיהיה על המשיבה 2 לרצות, כי אז אין גם כל מקום לשקול את האפשרות להורות על שחרורם לחלופת מעצר.

הובאו בפני תעודות על מצבה הרפואי הקשה של המשיבה 2, המצויה בהליך של התעוורות. מצב זה לא מנע את ביצוע העבירה ולכן איני רואה בו עילה לשחרור ממעצר. מובן כי על רופאי שב"ס לדאוג לכך שהמשיבה 2 תקבל את הטיפול הרפואי הראוי ויש להביא תוכן החלטה זו לידיעת רופא מחוז הצפון של שב"ס.

אוסיף עוד כי הבאתי בחשבון גם את טיב הראיות, ובעיקר התיעוד המצולם של השוד, דבר שצפוי להוביל למשפט קצר, כך שלא יגרם עינוי דין של מעצר ממושך עד לסיום ההתדיינות.

בסיכומו של דבר בשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם. 

ניתנה היום י"א  באדר ב, תשס"ח (18 במרץ 2008) במעמד המשיבים, ב"כ המשיבים וב"כ המבקשת.

הקלדנית: ליאת פ.