הנאשם, פרקל אלכסנדר, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, לפיהן עולה כי בתאריך 03/01/04, בשעת בוקר מוקדמת, עשה שימוש באופנוע מ.ר. 69-106-24, אשר חנה ברחוב בן עטר, בת"א וזאת ללא שקיבל רשות מבעליו. בהמשך לכך, לאחר שאותר על ידי שוטרים, נמלט ולאחר שנתפס, התנגד למעצרו, עד שנכבל.
הנאשם הודה איפוא בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות והתנגדות למעצר על פי סעיף 413 ג לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וסעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), תשכ"ט - 1969.
הנאשם, שהיה בעת ביצוע העבירה קטין, הופנה לשירות המבחן, שהמציא מספר תסקירים בעניינו.
סנגורו עותר לאי הרשעתו, כאשר עיקר טיעוניו נשענים על האמור בתסקירי שירות המבחן. כן הוסיף הסנגור כי מאז מועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, התנהגותו של הנאשם הינה ללא רבב וכי הוא עומד להינשא ואף להיות בקרוב, לאב.
מנגד המאשימה עומדת על הרשעת הנאשם בדין, בשים לב לחומרת העבירה ולהיבטי ההרתעה הנחוצים בכגון דא. כמו כן הפנתה ב"כ המאשימה את שימת הלב לכך שלחובת הנאשם רישום, ללא הרשעה, בביהמ"ש לנוער (ת/1).
מתוך תסקיר שירות המבחן מיום 25/01/05 עולה כי הנאשם, שהינו כבן 19, עלה ארצה מרוסיה עם משפחתו, בהיותו כבן 4 שנים וכיום הינו עתודאי, במגמת מכונאות וחשמל רכב, בביה"ס "עמל כפר סבא".
עוד צוין כי בזמן לימודיו התיכוניים חבר לחברה שולית ונגרר אחר חבריו. בתקופה זו אופיינה התנהגותו בבעיות משמעת ובהישגים נמוכים בלימודים.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו בעל מוטיבציה לשינוי דרכיו, ולשם כך החל להשקיע את עיקר מרצו וזמנו בלימודיו ובעבודתו. כן צוין, כי המסגרת החינוכית, בה מצוי הנאשם, הינה בעלת השלכות חיוביות על הנאשם, שכן היא מהווה עבורו מסגרת תומכת, המקנה לו שייכות ויציבות.
תסקיר נוסף של שירות המבחן, מיום 01/03/05, העלה כי הנאשם אינו מגלה נכונות לשיתוף פעולה עם שירות המבחן. צויין כי חלה התדרדרות במידת תפקודו של הנאשם הן בביה"ס והן במקום עבודתו, וזאת על רקע דפוסי התנהגות בעייתיים ובעיית שתייה. עם זאת, צוין כי הנאשם מסר דגימות, שנתגלו נקיות מסמים.
מתוך תסקיר שירות המבחן האחרון, שהומצא, מיום 05/05/05, עולה כי ניכר שיפור מהותי בהתנהגות הנאשם, אשר החל לשתף פעולה עם שירות המבחן באופן עקבי.
בסיכומו של דבר התרשם שירות המבחן כי חל שינוי במידת האחריות, אשר מגלה הנאשם בחייו וכי הוא חדור מוטיבציה לשנות את דפוסי התנהגותו העבריינית, שאפיינה אותו בעבר, ולחזור לתפקוד תקין ולדרך הישר.
שירות המבחן הדגיש כי הרשעתו בדין עלולה להוות גורם מכשיל בהמשך דרכו של הנאשם, ולפיכך ולאור האמור לעיל, המליץ על אי הרשעתו.
הכלל הוא כי משהודה נאשם, יורשע בדינו כפי שמחייב האינטרס הציבורי.
במקרה שלפניי, אכן אין להקל ראש בחומרת העבירות, כפי שבוצעו ע"י הנאשם ובהשלכותיהן לגבי הציבור.
עם זאת, לא ניתן לשלול קיומם של מצבים חריגים, בהם יינתן משקל מועדף לשיקולים אישיים, שיטו את הכף לזכות אי ההרשעה, והכל כאשר מדובר בשיקולים כבדי משקל שיש בהם כדי לגבור על האינטרס הציבורי, הכרוך בהרשעת הנאשם (ראה ר"ע 432/85, רומנו נ' מ"י וכן ע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מ"י, פ"ד נב
(3) 337, 341)
נוכח זאת והגם, כאמור , שאין כל מקום להקל ראש בחומרת העבירות בהן הודה הנאשם, שברגיל היו מחייבות הרשעה שבדין, נראה כי בנסיבות הכוללות הנוגעות לנאשם שבפני, ניתן לכלול את מקרהו באותם מקרים חריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה וזאת בשים לב לאמור בתסקירי שירות המבחן, בדבר השינוי המשמעותי העובר על הנאשם כעת, העושה רבות לתיקון דרכיו.
בנוסף לאותם היבטים העומדים לזכות הנאשם, כפי שהועלו בתסקיר שירות המבחן האחרון, נתתי דעתי לגילו הצעיר, היותו קטין בעת ביצוע העבירה, הודאתו וחרטתו. כל זאת, בעת שהנאשם עושה מאמצים להתמיד בתפקוד נורמטיבי ונאות, כמשתמע מתסקיר שירות המבחן האחרון בעניינו, והרשעה בדין עלולה לפגוע בהמשך תפקודו התקין של הנאשם ולעכב תהליך חיובי בו מצוי הנאשם כעת, המתבטא במוטיבציה לערוך שינוי באורחות חייו ולהתמקד בתפקוד נורמטיבי.
נוכח זאת ניתן איפוא, כנגד הנאשם, צו לשל"צ, ללא הרשעה.
