החלטה בתיק פ 6177/05

1.         בתיק זה הגיש הנאשם בקשה לביטול כתב האישום מחמת הטענה של הגנה מן הצדק. כתב האישום מייחס לנאשם 3 עבירות של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"), ו - 3 עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק.

כתב האישום מכיל 3 אישומים.

2.         תמצית העובדות של כתב האישום הינה כדלקמן: חברת "מרכז מרפא ונופש בע"מ" (להלן "החברה") הינה חברה רשומה שבבעלותה מרפאה הממוקמת בעין בוקק, המציעה לסובלים ממחלות שונות, טיפולים באמצעות מכשירים שמקורם בים המלח (להלן "המרפאה").

3.         הנאשם החל מחודש פברואר 1993 ובמועדים הרלבנטיים לכתב האישום היה עובד של החברה ושימש כמנהל המרפאה ומתוקף תפקידו היה אחראי על גביית תשלומים מחולים שקיבלו טיפול רפואי במרפאה והפקדתם  בחשבון הבנק של החברה.

הנאשם בתקופה משנת 1998 נהג לגבות מחלק החולים תשלומים עבור הטיפולים שקיבלו ובמקום להפקיד את התשלומים שקיבל בחשבון הבנק של החברה לקח אותם לעצמו.

4.         בבקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת ההגנה מן הצדק, טוען ב"כ הנאשם כי כתב האישום בתיק זה הוגש על ידי הפרקליטות בחלוף 3 שנים ו-4 חודשים מחקירתו האחרונה של הנאשם. פרק הזמן אשר עבר מאז הגשת התלונה הינו יותר מ - 5  וחצי שנים. לדבריו, מדובר בתקופה ארוכה ואף אדם סביר לא היה מצליח  לשחזר  את כל השתלשלות האירועים שהיו בין השנים 1998 ועד 1999 וכן בתחילת שנת 2000 באופן שיבטיח לנאשם הגנה ראויה בחלוף זמן כל כך ארוך מיום ביצוע העבירה ועד ליום הגשת כתב האישום. עוד לדבריו, נהגו הן התביעה והן המשטרה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות ובכך גרמו לפגיעה בחוש הצדק וההגינות אשר עלולים למנוע מן  הנאשם משפט הוגן.

5.         בשל כך לטענת ב"כ הנאשם קמה לנאשם הגנה מן הצדק שמכוחה על בית המשפט  להורות על ביטולו של כתב האישום שהוגש כנגדו וזאת במנותק משאלת חפותו או אשמתו של הנאשם.

6.         המאשימה, בתגובתה, מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, המעשים המיוחסים לנאשם התרחשו  בין השנים 1998 - 2000. התלונה הוגשה בשנת 2000. חומר החקירה  מכיל מסמכים רבים וראיות המתייחסות לעשרות אירועי ם המיוחסים לעבירות לכאורה, שאותן ביצע הנאשם כלפי מטופלים רבים. לכן לדבריה לא בכדי התארכה בדיקת הראיות בתיק שכללה חקירה של המטופלים, בתוכם כאלו ששוהים בחו"ל. חלק מחומר החקירה כולל גם ראיות בשפה האנגלית.

7.         לדבריה, מסר הנאשם 4 הודעות מפורטות במשטרה המצויות בידיו כמו גם חומר חקירה  נוסף. עוד, לדבריה טענתו של הנאשם כי יקשה עליו למצוא עדי הגנה בשל חלוף הזמן  תצטרך להיבדק על ידי בית המשפט במהלך המשפט ולא די בהצהרת הנאשם עתה כדי לקבוע ממצא בענין זה. לדבריה, הגנת הנאשם לא ניזוקה באופן קיצוני וחריג עד כי לא ניתן יהיה להבטיח קיום משפט הוגן  לנאשם.

8.         מכל האמור לעיל מבקשת ב"כ המאשימה מבית המשפט לדחות את הבקשה.

דיון :

9.         בע.פ. 2910/94 יפת ואח' נ. מדינת ישראל פד"י נ' (2), 221 דן השופט דב לוין בתורת ההגנה מן הצדק וההשתק הפלילי. לאחר ניתוח עקרונות התורה שיסודה בסמכותו הטבועה של בית המשפט, קבע כב' השופט לוין  את המבחן, אשר צריך להנחות את בתי המשפט בבואם לבטל כתב אישום תוך שימוש בעקרון של הגנה מן הצדק.

אומר כב' השופט  לוין בעמ' 370 מול האות ב':

" קבלתה של תורת ההשתק אל תוך המשפט הפלילי באמצעות העקרון  הידוע של הגנה מן הצדק נשענת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. לבית המשפט במדינת ישראל שיקול דעת לעכב הליכים, משאין אפשרות להעניק  לנאשם משפט הוגן  ו/או  משיש בניהול המשפט  משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות, כפי שבית המשפט רואה אותו. המבחן הקובע, כפי שאני  רואה אותו לאמצו הוא מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות, היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם....במדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק  האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט  עומד פעור  פה מולו ואין הדעת יכולה לסבלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי במקרים  שבהם התנהגות הרשות היתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה ".

10.        מנגד, יש לזכור בעת דיון בעקרון ההגנה מן הצדק כי: " על בית המשפט לשקול בהחלטתו לא רק שיקולים הנוחים לנאשם או לבית המשפט עצמו, כי אם ובאופן דומה שיקולים של צדק ציבורי " (ע.פ. 548/98 ת"א מדינת ישראל נ. אלון פינקלשטיין).

וכן:

" לעתים מוטרדת החברה ועסוקה היא יתר על המידה בזכויות הנאשם. יש שהדבר עשוי להגיע לכדי פגיעה בזכותו של הקרבן. עם זאת, אסור שהאינטרס הציבורי לשמירת  טוהר ההליך השיפוטי ישכיח מאיתנו אינטרסים ציבוריים חשובים אחרים, כגון האינטרס הציבורי בהעמדה לדין, מיצוי הליכים והוצאת האמת לאור והאינטרס הפרטי של הקרבן הנפגע " (ע 95/99 התובע הצבאי הראשי נ. רס"ן כהן).

11.        הארכתי בציטוט עיקרי ההלכה שכן מצאתי שיש להעלותם על הכתב במלואם. מתוך הדברים שצוטטו עולה כי תורת ההגנה מן הצדק צריכה להיות מופעלת במשורה ורק כאשר יש ראיות ברורות לכך שהתנהגותה של הרשות הייתה בלתי נסבלת בעליל או שערורייתית.

מן הכלל אל הפרט: