פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
6088-05
01/11/2006
|
בפני השופט:
כוחן חיותה
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ריסמן
|
הנתבע:
אלנזראת עדנאן - נוכח
עו"ד קירשנברג
|
| החלטה |
1. הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות תקיפה ואיומים, עבירות שנעברו על רקע כבוד המשפחה. דינו נגזר והוטל עליו עונש מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות.
2. הממונה על עבודות השירות (להלן - "הממונה") המציא לבית-המשפט חוות-דעת מנומקת ולפיה מצא את הנאשם בלתי כשיר לבצע עבודות שירות וזאת בשל עברו הפלילי המכביד וכן בשל העובדה כי ריצה בעבר מספר מאסרים בפועל.
3. ב"כ הנאשם טענה, כי החלטת הממונה פסולה בשל היותה נגועה בחוסר סמכות. לשיטתה, שקילת שיקולים ממין אלה ששקל הממונה בעניינו של הנאשם מסורה אך ורק לבית-המשפט ואל לו לממונה לשבת כמעין ערכאת ערעור על החלטת בית-המשפט ולסכל ביצועה.
4. הסוגיה המשפטית המתעוררת בענייננו מורכבת למעשה משתי שאלות:
א. האם חרג הממונה מסמכותו כאשר שקל את עברו הפלילי של הנאשם כשיקול בלעדי לצורך קביעת התאמתו לביצוע עבודת שירות.
ב. האם בית-המשפט כבול להחלטת הממונה ומשנקבעה אי התאמה, כאמור, עליו לשלוח את הנאשם לריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח או שמא ידו של בית-המשפט על העליונה ואל לו לממונה לעקוף את החלטת בית-המשפט, באופן שאינו תואם את כוונתו המקורית, שעה שגזר את דינו של הנאשם.
5. תקנה 2 (ב) לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות), התשמ"ח - 1987 קובעת כי -
"לאחר עריכת בדיקה רפואית ומבחני התאמה לנידון לצורך בדיקת התאמתו מבחינה רפואית ותעסוקתית לשאת עונשו בעבודת שירות, ישלח הממונה לבית המשפט חוות דעת שתיערך לפי טופס 2 בתוספת".
על פניו נראה, כי המחוקק לא הגביל את הממונה אלא קבע מסגרת רחבה למדי, לפיה ישקול הממונה שיקולים הנוגעים למידת התאמתו של הנדון מהפן הרפואי והתעסוקתי. בהמשך לאמור, יצוין כי שיקול כגון עברו הפלילי של הנדון יכול בהחלט להיחשב ככזה הנופל לגדר קטגוריית ההתאמה התעסוקתית.
לאור טיעוני ב"כ הנאשם יש לציין, כי המחוקק קובע שני פרמטרים לבדיקת התאמה: האחד - רפואי, שייבחן על-סמך בדיקה רפואית והאחר - תעסוקתי, שייבחן עפ"י מבחני התאמה . יש להניח כי שלילת האחד מייתרת את בדיקתו של האחר.
בענייננו נמצא הנאשם בלתי כשיר מבחינה תעסוקתית ולפיכך אין לקבל טענה לפיה היה על הממונה לערוך לנאשם גם בדיקה רפואית.
6. אף מעיון בהוראות השב"ס בעניין הממונה ( נוהל 2.03.05 סעיף 2(ב) ) נמצאנו למדים, כי אחת מסמכויותיו הנה "מתן חוות-דעת לבתי המשפט אודות מידת התאמתו של מועמד לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות". גם כאן אין התייחסות ספציפית לסוגם וטיבם של השיקולים שעל הממונה לשקול בבואו לחוות את דעתו כאמור.
7. בית-המשפט העליון מפי
כבוד השופט ג'ובראן (רע"פ 2994/06 אשרף אחמד נ' מד"י ) קבע כי -
"לממונה זכות על-פי סעיף 51ב לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 להמליץ על התאמתו של נדון למאסר לביצועו בעבודות שירות ובאיזו עבודה. המלצה זו לא הוגבלה בחוק לתחום מסוים, רפואי או אחר ועל-כן לממונה זכות מלאה לשקלל גם נתונים אחרים, כמו התנהגותו בעבר של הנדון".
ובאותה נשימה קובע כב' השופט ג'ובראן כי -
"בית-המשפט אכן איננו כבול להמלצה זו של הממונה וההסתמכות הרחבה על המלצתו נובעת מאמונו בהתנהלותו ובשיקוליו המקצועיים".
דברים ברוח דומה נזכרו עוד קודם בע"פ 537/89 מד"י נ' יעקב אברהמין, פ"ד מג (4) 772, 778-779 שם מתייחס בית-המשפט העליון לשוני בניסוח סעיף 51ב (ב) בין הצעת החוק לחוק עצמו ומצטט את דבריו של יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט (דברי הכנסת, תשמ"ז, חוברת כ"ג, עמ' 2542-2541) -
" "הוועדה שינתה את העיקרון שעליו התבססה ההצעה המקורית. לפי ההצעה המקורית יכול היה בית המשפט להחליט על ריצוי מאסר בעבודת שירות רק לאחר שהממונה הודיע לבית המשפט שיש עבודת שירות שהנידון יכול לעבוד בה. הוועדה ביקשה להפקיד את ההחלטה הבלעדית בידיו של בית המשפט. בסרבה ליצור מצב שבו אפילו ירצה בית המשפט לגזור עונש בעבודת שירות, לא יוכל לעשות כן, מאחר שאין בנמצא עבודה. הוועדה החליטה לשנות סעיף זה ובסעיף המופיע בהצעה שלפנינו נאמר במקום "שיש" עבודת שירות - "מהי" עבודת השירות. זאת אומרת, לא שהממונה יודיע לבית המשפט שיש לעבודת שירות, ולפי זה הוא יכול להגיד גם שאין עבודת שירות, אלא הוא חייב להגיד בכל מקרה שיש עבודת שירות ומהי אותה עבודה." "
יחד עם זאת, הדברים האמורים נאמרו בהערת אגב ובסופו של יום נקבע, כי אם קבע בית-המשפט כי הנאשם ירצה עונש מאסר בעבודות שירות
לפני שנתקבלה חוות דעתו של הממונה, הרי שיש לראות הקביעה כעומדת "בכפוף לקבלת חוות הדעת הנדרשת..." (מתוך - י.קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק שלישי (2003) 1264)
8. אשר על-כן ולאור כל האמור, אני קובעת כדלקמן: