נגד אלי וילצ'יק (להלן:
"הנאשם") הוגש כתב אישום המייחס לו, שממכוניתו הפרטית מ.ר. 27-910-43 (להלן:
"הרכב"), גרם לזיהום אויר, וזאת בתאריך 20.04.03 בשעה 11:30-11:40, בכביש 70. הנאשם מואשם בעבירות על סעיפים 4 ו - 11 לחוק מניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (להלן:
"החוק") ביחד עבירה על תקנה 4 לתקנות למניעת מפגעים (זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשס"א- 2001 (להלן:
"התקנות") .
בפתח הדיון ובטרם מענה לכתב האישום, ביקש סנגורו של הנאשם עו"ד גדיש, למחוק את כתב האישום. לטענתו עומדת לנאשם הגנה מן הצדק (להלן:
"הטענה" או
"ההגנה").
לאחר שמיעת תגובת התובע עו"ד שמואלי, החלטתי לאפשר לבאי כוח הצדדים לערוך בכתב רשימת אסמכתאות ולשלוח אותה לתיק בית המשפט, (ראו החלטה בעמ' 2 לפרוטוקול - להלן:
"ההחלטה").
מסתבר, שהתובע לא התייחס להחלטה כפשוטה, ובמקום להסתפק ברשימה, הוסיף עליה כפי שמצא לנכון.
הסנגור לא נשאר אדיש לחריגה, שחרג התובע ממסגרת ההרשאה שהתוותה החלטת בית המשפט, והדגיש שהתובע שלח בנוסף למראי מקום טיעונים וראיות שהנאשם או באי כוחו טרם עיינו בהם. לדעת הסנגור - התנהגות זו של התביעה מצדיקה, לכשעצמה, זיכויו של הנאשם, או לחילופין התעלמות מהתוספות שהוסיף התובע.
מקובל עלי, שהתובע חרג ממסגרת ההחלטה באופן בלתי ראוי, וראוי היה שימנע מעשות כן. מכיוון שהערות הסנגור הגיעו לידי עוד בטרם הספקתי לעיין בחומר ששלח התובע, הוריתי למתמחה גב' עזרא, שכשמה פועלה - היא עוזרת לידי, לשלוף עבורי מהודעת התובע את מראה המקום של האסמכתאות. ואני מהתגובה עצמה התעלמתי ואינני מתייחסת אליה, משום שאינני יודעת מה תוכנה, ואין לי מושג באשר למידת הרלוונטיות ו/או המשקל שיש לדברים האמורים בה.
מעבר לכך - מוצאת אני שבקשת הסנגור לזכות הנאשם כבר בשלב זה בשל התנהגות התובע, מרחיקת לכת. בטריבונל מקצועי מתעלם בית משפט, מראיות בלתי קבילות או שהוגשו בטרם עת, ומכריע את הדין על סמך ראיות כשרות בלבד, שהוגשו כדין.
מכאן לטענת ההגנה מן הצדק
הסנגורטען
, שראוי במקרה זה שבית המשפט יעניק לנאשם את ההגנה כבר בשלב מקדמי ובטרם שמיעת ראיות לנוכח הצטברותם של מספר נתונים:
1. המפקח מטעם המשרד לאיכות הסביבה, שרשם את הדו"ח שבבסיס כתב האישום (להלן: "
המפקח"), לא עצר את הנאשם מיד לאחר שגילה את העבירה (להלן: "
בזמן
אמת") ולא העמידו במקום על הזיהום שרכבו גורם.
2. לנאשם נודע האישום, רק כשקיבל את הדו"ח, דהיינו, לאחר שחלפה למעלה מחצי שנה מהתאריך הרלוונטי. לאחר תקופה כה ארוכה נפגעה זכותו להתגונן במשפט. אילו הועמד הנאשם בזמן אמת על הנטען נגדו, יכול היה באותה עת לבדוק את הרכב ולוודא אם יש ביסוס למיוחס לו.
3. המפקח שנמנע מלעצור את הנאשם בזמן אמת, נכשל ביישום החוק למניעת מפגעים, ולא עשה להפסקת המשך הזיהום.
התובע התנגד, באופן טבעי, לטענה וביקש לדחותה. לגישתו, כפי שהביע אותה בטיעוניו בעל-פה בבית המשפט, ראוי שהדיון יתנהל עד תומו וזאת מטעמים כדלקמן:
1. זכותו של הנאשם למשפט הוגן לא נפגעה, שכן עומדות לו הזכויות שמעניק החוק לנאשם בפלילים להתמודד עם עדות המפקח בכל דרך לגיטימית שימצא, לקעקע אותה ו/או להטיל בה ספק.
2. בעובדה שהנאשם לא נעצר בזמן אמת, אין לפגוע בתכלית החוק שמושגת לא רק בהפסקה על אתר של עבירה בודדת, כי גם על דרך ניהול משפטים לגופם ובמקרי הרשעה הטלת קנסות, שהשימוש בהם יועד ספציפית למימון המלחמה בעבירות איכות סביבה.
3. מפקחי המשרד לאיכות הסביבה אינם מחויבים על פי הדין לעצור חשודים במקום ביצוע העבירה.
4. העבירה נשוא האישום לא התיישנה.
המסגרת הנורמטיבית
טענת הסנגור, מחייבת בחינת מהותה והיקף תחולתה של הגנה מהצדק בהתחשב להגדרות העבירה בחוק ובתקנות.
א. ה ע ב י ר ה
