1. בתיק זה הועמדו לדין שני נאשמים בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים. על פי כתב האישום ביום 12.12.05 סמוך לשעה 22:30 נסעו הנאשמים ברכב פג'ו. נאשם 1 נהג ברכב ונאשם מס' 2 ישב לידו. הנאשמים נסעו בכביש 25 ובצומת שרה נעצרו על ידי המשטרה כאשר במקום ובמועד זה החזיקו ברכב בחלקו האחורי מוסתרים מתחת לארגזים שני שקים ובהם סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 28.245 ק"ג שלא לצריכה עצמית.
2. הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום ובתיק התנהלו הוכחות.
3. בסיום פרשת התביעה העלתה ב"כ הנאשם 2 טענת "אין להשיב לאשמה" ביחס לנאשם 2. לדבריה, בפרשת התביעה לא הצליחה התביעה להוכיח שהנאשם ידע והסכים לסמים. לטענתה, מדובר ברכב בו נסעו הנאשמים שלנאשם 2 אין כל זיקה אליו. מדובר ברכב שהארגז האחורי שלו מנותק. ב"כ הנאשם הפנתה לע.פ. 250/84 הוכשטט נ. מדינת ישראל (להלן:"פסק הדין בעניין הוכשטט").
4. ב"כ המאשימה, בתשובתו, טען כי אין לקבל את טענת נאשם 2 לפיה לא הוכחה אשמתו של נאשם 2 ולו לכאורה ויש לדחות הטענה. לטענתו, אין מחלוקת כי ברכב בו נסעו הנאשמים נמצאו סמים. הסבריו של נאשם 2 שנשמעו בהודעתו במשטרה אינם מתקבלים בשלב זה, לענין המצאותו יחד עם הנאשם 1 במקום מרוחק ממקום מגוריו וברכב שבו נמצאו סמים. בשלב זה יש מקום לקבל את הסבריו של הנאשם למעשיו ולצורך כך עליו להעיד. מפנה לפס"ד ע.פ. 405/80 מדינת ישראל נ. זבולון שם נקבעה ההלכה שטענת אין להשיב לאשמה לא תתקבל כל עוד הובאו לבית המשפט ראיות בסיסיות אפילו דלות להוכחת יסודותיה של העבירה.
דיון:
5. המסגרת הדיונית לטענת "אין להשיב לאשמה" היא סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן:"החסד"פ") שקובע: "
נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה יזכה בית המשפט את הנאשם בין על פי טענות הנאשם ובין ביוזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין".
6. כב' השופט קדמי בספרו "סדר הדין הפלילי" חלק שני עמוד 1049 אומר: "
המשמעות המעשית של העדר הוכחה לכאורה בהקשר זה היא כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה, אפילו ינתן להם מלוא האמון ויוענק להם מלוא המשקל הראייתי ועל כן אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן שאין לו בפני מה להתגונון וראוי לזכותו".
7. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי די בהבאת ראיות בסיסיות ואפילו "דלות" להוכחת יסודותיה של העבירה ודי במערכת ראיות ראשונית (ע.פ. 732/76 מדינת ישראל נ. כחלון ל"ב (1), 179 וע.פ. 405/80 מדינת ישראל נ. שדמי ל"ה (2), 760). כמו כן נקבע בפסיקה כי בשלב זה של הדיון אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות ואינו מעניק משקל ראייתי לעדויות, ואפילו מדובר בשברים של עדות שהובאו לחובת הנאשם הן תזכנה במלוא האמון והמשקל הראייתי (ע.פ. 405/80 הנ"ל וכן ת.פ. 1560/89 ת"א). כמו כן אין בין המשפט בוחן בשלב זה קיומה של תוספת ראייתית לעדות יחידה.
8. מוסיף ואומר כב' השופט קדמי בספרו הנ"ל בעמוד 1053: "
לצורך הכרעה בטענה .... מציג לעצמו (בית המשפט) את השאלה הבאה:
בהנחה שכל החומר שהובא בפניו לחובת הנאשם יזכה במלוא האמון והמשקל - האם יהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם, או בעבירה אחרת באותו עניין".
9. בענייננו, העבירה המיוחסת לנאשם 2 בכתב האישום היא החזקת סם שלא לצריכה עצמית בניגוד לסעיף 7 (א) (ג) רישא לפקודת הסמים, כשלטענת ב"כ הנאשם, כאמור לעיל, לא הצליחה התביעה אפילו לכאורה להוכיח שהנאשם ידע על הסמים שנמצאו ברכב והסכים להמצאותם שם.
10. אחד מיסודות העבירה של סעיף 7 לפקודת הסמים הוא ה"ההחזקה" של הסמים. בעניין רכיב זה הפנתה ב"כ הנאשם 2 בטיעוניה את בית המשפט לפסק הדין בעניין הוכשטט הנ"ל.
בפסק הדין אומר כב' השופט ברק (כתוארו אז):
"
החזקה" - שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראוהו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד .... לעניין אישום של החזקת סם מסוכן, אין נפקא
מינה אם הסם המסוכן נמצא ברשותו של הנאשם, או ברשות המחזיק אותו מטעמו של הנאשם, או אם הסם של הנאשם נמצא ברשותו של אדם אחר ללא ידיעתו של אותו אחר, או אם הסם נמצא במקום שאינו ברשותו או שאינו נתון לפיקוחו או להשגחתו של שום אדם ....
אכן, בע"פ
148/51
[5] הנזכר מציין השופט אגרנט, בעמ'
584
, כי לעניין הבלעדיות, "אין נפקא מינה אם שליטה זו מצויה בידי אדם יחיד או בידי שני אנשים או יותר במשותף". על-כן, אם בעל ואישה מסתירים ביחד סם מסוכן בביתם, לכל אחד מהם השליטה בסם, ואין שליטתו של האחד שוללת את בלעדיות שליטתו של האחר, שכן השניים שולטים בסם המסוכן (ע"פ
843/78
[
11
]; ע"פ
706/79
[
12
]). על-כן ניתן להבחין בין שליטה "לחוד" ובין שליטה "ביחד" (ראה
179, at
[
29
]
gellers
). ודוק: שליטה "ביחד" היא שליטה "אמיתית" ולא "קונסטרוקטיבית", ולשם גיבושה נדרשים כל מרכיבי השליטה. לכל אחד ממרכיבי ה"ביחד" היכולת לעשייה בחפץ, אך יכולת זו אינה בלעדית אלא משותפת.
על
-
כן, במקום שראובן נוטל סם במכוניתו, ושמעון יושב לידו ויודע על דבר הסם, ניתן יהא לראות גם בשמעון (בנוסף לראובן) כמחזיק "אמיתי" בסם (להבדיל ממחזיק קונסטרוקטיבי, שבו נדון בהמשך)
, אם על-פי מצב הדברים הייתה לו לשמעון היכולת לעשייה פיסית בחפץ (ראה ע"פ
14/56
[
13
], בעמ'
1306
; ע"פ
196/75
[
14
], בעמ'
221
). לעומת זאת, אם שמעון אך יודע על הימצאות הסם במכונית שבה הוא מצוי אך אין לו יכולת לעשייה פיסית בסם, אין לראות בו מחזיק "אמיתי" אם כי ייתכן שהוא מחזיק "קונסטרוקטיבי" .
R.v;
[
22
]
(
1971
)
r.v. searle and others
([
23
]
(
1965
)
prevost-iraia
)
.
11. בענייננו שני הנאשמים בעדותם במשטרה לא השכילו לתת הסבר הגיוני ומניח את הדעת שיש בו כדי להסיר מהם לחלוטין את החשדות המיוחסים להם באשר לנסיעתם לדרום והמצאות הסמים בכמות מסחרית ברכב. נאשם מס' 1 נעלם ממקום עבודתו יחד עם הרכב וכאשר נמצאו הסמים ברכב בו נסעו. לדבריו, הוא היה מופתע מהמצאותם. טענה כזו היתה נשמעת סבירה יותר לו היה הנאשם 1 "נתפס" באזור מגוריו ו/או באזור עבודתו ולא בדרום הארץ ובחזרה מרמת חובב. נאשם 2 מכיר את נאשם 1 זמן קצר ונוסע עימו לטייל בדרום בשביל "
הסבבה
". שני הנאשמים נוסעים ברכב, כאשר ברכב נמצאים בתא המטען סמים ולא ניתן ע"י שני הנאשמים, בשלב זה, הסבר מניח את הדעת להמצאות הסמים ולהמצאותם הם בדרום הארץ. על פי מצב דברים זה כפי שנאמר בפסק הדין הוכשטט מדובר בעניינו של נאשם 2, בשליטה אמיתית בסם. לחילופין, היה ויתברר כי לכאורה לא הייתה לו שליטה בסם אך רק ידע על המצאותו ניתן לראות בו לכאורה בשלב זה כמחזיק קונסטרוקטיבי. לחילופי חילופין, רק בסיום פרשת ההגנה ניתן יהא לקבוע אם אכן הוכחו יסודות העבירה הללו כלפי הנאשם או 2 או שיש לזכותו.
12. פס"ד בעניין הוכשטט קבע אמנם כי באותו ארוע לא ניתן היה להרשיע את הנאשם בהחזקת הסמים שהיו במכס וזאת בשל העדר יסוד ה"שליטה" בשטר המטען. יחד עם זאת מרחיב בית המשפט בפסק דין זה את המשמעות של המונח "החזקה" שבסעיף 7 לפקודת הסמים וקובע כי היא כוללת בחובה גם את ההחזקה הקונסטרוקיבית.
13. בענייננו מצאתי כי במעמד סיום פרשת התביעה הביאה המאשימה ראיות לכך שהנאשמים שניהם "החזיקו" ברכב סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי מבלי שבשלב זה היה בידיהם הסבר מניח את הדעת להמצאותם של הסמים.
14. אי לכך לא ניתן לקבל את טענתו של נאשם 2 שלא נמצאו ראיות ולו בסיסיות להוכחת יסודות של העבירה המיוחסת לו. הראיות שהובאו אין משמעותן בשלב זה שהן מספיקות להרשעתו של הנאשם, אך הינן במשקל שיש בו כדי להעביר את הנטל של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. אומר זאת כב' הנשיא שמגר בענין "זבולון" הנ"ל שעל בית המשפט בנסיבות הללו לשקול את גירסתו של הנאשם ומהיימנות דבריו בעדותו בבית המשפט וכאמור המשפט עוד לא הגיע לשלב זה.
15. המצאותם של שני השקים ובהם סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של כ - 28 ק"ג בחלקו האחורי של הרכב בו נסעו שני הנאשמים, אינה נראית לכאורה כמקרית או אקראית. רק הם, נאשם 1 והנאשם 2, עשויים לתת הסבר להמצאותם של שקים אלה ברכב, לחילופין לשכנע את בית המשפט לכך שלא ידעו על קיומם של השקים וכן לנוכחותם באזור בו הם נעצרו ע"י המשטרה. כל עוד לא עשו זאת הרי שדי בראיות לכאורה שנמצאו להוכחת יסודות העבירה, כדי לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה.
16. לסיכום ומכל האמור לעיל מסקנתי היא כי אני דוחה את טענת ב"כ נאשם 2 לפיה לא הוכחה אשמתו בעבירה המיוחסת לו אף לכאורה, ואני קובעת כי מכלול הראיות שהובאו ע"י התביעה יש בהן כדי להטיל על הנאשם להשיב לאשמה.
