החלטה בתיק פ 5130/06

א.         הבקשה

1.         בפני בקשה שכותרתה "בקשה מכב' בית המשפט שלא לעסוק בתיק הנ"ל ולפסול אותו מעיקרו" (להלן "הבקשה"), ואלה העובדות הצריכות לעניין.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות על הוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א -1961, עבירות שעניינן השמטת הכנסה מדו"חות, מסירת תרשומות כוזבות בדו"חות, הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, והכל תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס.

העבירות המיוחסות לנאשם, על פי כתב האישום, הינן עבירות שנעברו בשנים 2000-2004. הנאשם הודה בכל הסכומים הנזכרים בכתב האישום אך כפר בעובדות המבססות את אשמתו ואת גרסתו ניתן להכתיר במילים בהן השתמש בעדותו "צדקה תציל ממוות", הווה אומר אין מדובר בעבירות מס אלא במעשי צדקה רבים הכוללים חלוקת מזון וסיגריות לבני משפחה ולנזקקים.

2.         שמיעתו של התיק החלה בחודש פברואר 2007 וביום 12.07.07 ניתנה הכרעת הדין בה הורשע הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הטיעונים לעונש נשמעו ביום 16.10.07 ובסופו של אותו דיון ביקש ב"כ הנאשם דחייה על מנת לאפשר לו להציג חוות דעת רפואית בדבר מצבו הנפשי של הנאשם.

בהחלטה קבעתי כי המועד לטיעונים לעונש היה קבוע זה מכבר ועל הנאשם היה להציג חוות דעת רפואיות עד אותו מועד אך "על מנת שלא לפגוע בהגנת הנאשם, כפי שעשיתי במהלך כל הדיונים בתיק זה, ובסבלנות מרובה מעבר לדרוש, אני דוחה פעם נוספת ומאפשרת לב"כ הנאשם להגיש חוות דעת מומחה ערוכה כחוק" (פרוטוקול עמ' 104 ש' 16-20) .

3.         למועד שנקבע להמשך שמיעתו של התיק התייצב ב"כ הנאשם והודיע כי הנאשם אושפז בערב הקודם ליום הדיון בבית חולים גהה. מן המסמכים שבפני עולה כי כבר בבקר יום המחרת עזב הנאשם את בית החולים ונמצא לכאורה כי הוא מאשפז עצמו ומשחרר עצמו מאשפוז על-פי בחירתו.

באותו דיון נקבע בהסכמה כי הנאשם יתייצב בפני הפסיכיאטר המחוזי על מנת שתינתן חוות דעת רפואית לעניין מצבו הנפשי.

הדיון נקבע לתזכורת ליום 10.01.08. בין לבין הגיש הנאשם בקשת דחייה אשר לגביה הצהיר בא כוחו כי "... נכתבה כביכול בשמי. אני לא כתבתי את הבקשה" (פרוטוקול עמ' 108 ש' 4-5).

בסופה של אותה ישיבה קבעתי כי על סמך חוות דעתו של סגן פסיכיאטר מחוז ת"א ועל סמך תעודות הרפואיות השונות שהוגשו בתיק אני מורה על אשפוזו של הנאשם לצורך הסתכלות אשר תאפשר להכין ולהגיש תעודה רפואית בעניין מצבו הנפשי.

4.         בישיבה מיום 12.02.08 הוצגה תעודה רפואית ארוכה ומפורטת אשר השורה התחתונה בה קובעת כי הנאשם "מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור... מסוגל להבין את מהות האישומים ואת הפסול במעשים המיוחסים לו בתיק זה... מסוגל לעזור ולהיעזר בסניגורו, אינו זקוק לטיפול בתנאי אישפוז", ואף בתקופת ביצוען של העבירות הוא לא היה במצב פסיכוטי אשר אינו מאפשר לו להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור.

במצב דברים זה חזר ב"כ התביעה והשלים הטיעונים לעונש תוך הדגשה כי " ... ההתנהלות בעניין הטענות לחוסר שפיות שהגיעו רק לאחר ההרשעה, יש בהם נסיבה נוספת לחומרה, שמצטרפת לאופן ניהול ההליך המייגע לביהמ"ש, כאשר אין בהם טיעונים ממש והם נועדו רק להכביד על התביעה ועל ביהמ"ש ולדחות את הקץ" (שם, עמ' 110 ש' 16-18 ).

על סמך האמור קבעתי כי גזר הדין יינתן ביום 13.03.08, ולקראת אותה ישיבה הגיעה לשולחני הבקשה.

5.         בדיון שהתקיים ביום 13.03.08 הודיע ב"כ הנאשם כי " הנאשם שילם הכל במס הכנסה" (שם, עמ' 113 ש' 5), וכי רק באותו יום התברר לו כי הנאשם הגיש את בקשת הפסילה, הבקשה אינה על דעתו והוא מתנגד לה.

6.         ב"כ התביעה מתנגד לבקשת הפסילה וכדרכו, הראויה לציון, מגיש תגובה ערוכה, מנומקת, ומפורטת הנתמכת בפסיקה.

העולה מתגובתו הוא כי אל לו לבית משפט לפסול עצמו משמיעתו של התיק, אין בדברים שנכתבו בבקשה כל נימוק ראוי המצדיק פסילה, ועל בית משפט לדחות את הבקשה ולקבוע כי אינה ראויה.

להלן יועלו על הכתב עיקרי הטיעונים :

א.         הנאשם מיוצג בתיק ולמרות זאת בחר לפנות לבית המשפט בבקשה אשר היא בבחינת "...נסיון נוסף להערים קשיים בפני ניהולו של ההליך המשפטי בעניינו ונסיון לדחות את הקץ, שלא באמצעות מייצגו.