הנאשם נמצא אשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, היזק לרכוש במזיד והכשלת שוטר לפי סעיפים 216(א), 452 ו-275 לחוק העונשין בהתאמה.
כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 16.12.06, על רקע מעצרו של אחד מחבריו של הנאשם בעקבות קטטה במועדון, הגיע הנאשם לתחנת המשטרה בהרצלייה יחד עם אחר בשם אורי מרוז ועם עוד כ-50 מחבריו כדי לברר מה עלה בגורל אותו עצור. בהיותם בתחנת המשטרה, הנאשם ומרוז התנהגו באופן פרוע תוך שאינם נענים לדרישות השוטר לעזוב את המקום. במהלך הניסיון להרחיק את הנאשם ואת מרוז מהמקום, הנאשם הכה עם ידו על זגוגית דלת התחנה ושבר אותה, דבר שגרם לרסיסי זכוכית להתפזר לכל עבר ולפצוע את השוטר אוראל סמין בצווארו עד שנזקק לתפרים.
על המדוכה עומדת בשלב ראשון שאלת הרשעתו של הנאשם וזאת לאור המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי מדובר בצעיר בן 22, בן למשפחה נורמטיבית, ששירת שירות צבאי מלא לשביעות רצון מפקדיו, וכיום, עד אשר יגבש את דרכו המקצועית, הוא עובד זמנית בדוכן מזון. הנאשם הביע בפני קצינת המבחן מחשבה לחזור לשירות קבע בצה"ל אך בפועל לא הראה תחילתו של מעשה בכיוון זה מעבר להצהרת כוונות.
קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה ולמד את ליקחו. להערכתה, המעשה אינו מאפיין את אורחותיו של הנאשם ולא אובחנו קווים אלימים באישיותו. קצינת המבחן המליצה, שלא להרשיע את הנאשם בשל החשש לפגיעה בעתידו והציעה להשית עליו עבודות של"צ בהיקף של 150 שעות.
ב"כ הנאשם טענה ברוח המלצת שירות המבחן בהציגה בין השאר מכתב המלצה שהתקבל ממפקדו של הנאשם בצה"ל לפיו הוצע לנאשם בשעתו להשתלב במערך הקבע. ב"כ הנאשם הצביעה על כך שכתב האישום המקורי תוקן בצורה משמעותית, כך שהעבירה החמורה ביותר שעניינה תקיפה הגורמת חבלה כלפי עובד ציבור נמחקה ממנה. יש בכך, לדבריה, כדי להפחית ולהקהות מחומרת מעשיו של הנאשם. ב"כ הנאשם הדגישה את העובדה שאורי מרוז, מי שביצע לכאורה מעשים דומים לאלה של הנאשם לא הועמד לדין עד היום, מצב היוצר לטענתה הפליה פסולה לרעת הנאשם והוא צריך להילקח בחשבון כאשר באים לשקול את שאלת הרשעתו.
ב"כ המאשימה הביעה התנגדות להמלצת שירות המבחן בטענה שלא מתקיימות במקרה זה הנסיבות המצדיקות הימנעות מהרשעה על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. מצד אחד לדבריה, מדובר בעבירות חמורות שראוי להביע מסר עונשי ראוי בגינן, מה שאינו מתיישב עם אי הרשעה. ומאידך- הנאשם לא יכול היה להצביע על נזק קונקרטי שעשוי להיגרם לו מעצם הרשעתו. לא רק שלא בטוח אם הנאשם יחליט על קריירה צבאית, אלא שההחלטה אם לקבלו לשורות צה"ל אינה תלויה בעצם הרשעתו מחמת שרשויות הצבא חשופים לכל הרקורד הפלילי והם רשאים לדחות מועמד גם אם נמצא אשם בביצוע עבירה מסוימת ולא הורשע בגינה.
אשר לאורי מרוז, הרי שלטענת התובעת, טרם התקבלה החלטה בפרקליטות בעניינו ולא מן הנמנע שבסופו של יום יוחלט להעמידו לדין. לא זו אף זו, לדבריה, למרוז לא מיוחס המעשה של שבירת הזגוגית ומשכך חלקו קטן יותר בהשוואה לנאשם.
ב"כ התביעה ביקשה להתייחס בחומרה אל מעשי הנאשם ועתרה להשית עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לטובת המתלונן.
המבחנים הרלוונטיים בנושא "אי הרשעה" נדונו ולובנו בפסיקה לא אחת והם ברורים וידועים, ועם זאת, לא מדובר בסכימה מתמטית. ההחלטה אם יש מקום במקרה נתון להימנע מהרשעת נאשם היא בסופו של יום במלאכת האיזון בין אינטרסים ושיקולים נוגדים. על בית המשפט לראות לנגד עיניו את האינטרס הציבורי שמושפע מטיב העבירה ונסיבותיה ומנגד- לתת את הדעת לשיקולים הקשורים בנאשם ולהשלכות של ההרשעה על עתידו. ככל שחמורה העבירה יידחו הצידה ו/או יפחת משקלם של נימוקים העומדים לזכות הנאשם - ולהיפך.
במקרה שלנו, אין ויכוח שמעשיו של הנאשם אינם קלי ערך והם ראויים לכל גינוי. אין אתה מצפה מבחור נורמטיבי, המכבד את החוק ומודע לתפקיד המשטרה בהשלטת נורמות של חוק וסדר, להתנהג כפי שהתנהג הנאשם בתחנת המשטרה. בד בבד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכתב האישום תוקן מהותית, כך שבגלגולו הנוכחי עומעמה חומרתו ולא יוחסה לנאשם עבירת אלימות מכוונת כלפי מי מהשוטרים.
ככל שמעשיו של הנאשם היו חמורים ובלתי ראויים יש לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם ביצע אותם בעת שהיה רק בן 20, כאשר גם לפני האירוע וגם לאחריו, לא הסתבך בביצוע עבירות נוספות מכל סוג. לא מדובר באדם בעל נורמות עברייניות אלא במי שנקלע לסיטואציה נקודתית. קשה להתעלם לצורך העניין גם מההשפעה הסביבתית, בהיות הנאשם חלק מן ההמון שסביבו.
במצב דברים זה, העובדה שמרוז, מי שהיה עם הנאשם וביצע לכאורה מעשים דומים לשלו לא הועמד לדין, יש לה לטעמי משמעות רבה. אם אכן סברה המאשימה - כמשתקף בטיעוניה של התובעת בפני -כי האירוע הוא כה חמור עד שהוא מצדיק לא רק הרשעה בדין אלא אף ביצוע עבודות שירות, לא ברור מדוע לא 1; התקבלה עדיין החלטה בענייננו של מרוז. לכאורה, על פי נוסחו של כתב האישום המתוקן, מעשיו של מרוז אינם שונים בצורה משמעותית ממעשיו של הנאשם, וזאת, גם בהנחה שהוא לא היה מעורב בשבירת הזגוגית. קשה לקבל את הטיעון לפיו אי העמדת מרוז לדין עד היום נעדרת כל משמעות, מחמת שהוא אולי יועמד לדין בעתיד. מאז הועבר העניין לטיפול הפרקליטות חלפו כבר 8 חודשים, פרק זמן די והותר כדי לפחות לגבש עמדה בתיק זה שהיקפו מצומצם והוא כבר מטופל לגופו בהקשר לנאשם דכאן. הדבר נכון במיוחד במצב שבו ידעה הפרקליטות כי טענת האפליה תועלה על ידי הנאשם ואף נערכה להשיב לה. קשה לדחוק הצידה את הטענה, שאילו הייתה באמת כוונה להעמיד את, מרוז לדין, הייתה התביעה מצהירה עליה בפני כבר עתה.
התנהלות מסוג זה לא רק שומטת את הקרקע מאחורי טענת התביעה כי מדובר באירוע חמור שיש להתייחס אליו בחומרה, אלא גם מפלה את הנאשם לרעה ויוצרת פער גדול מדי בין הסנקציה שהתביעה עותרת לגביו לבין האופן שבו מטופל עניינו של מרוז. לדידי, בנסיבות המקרה, זהו שיקול מכריע המטה את הכף לטובת קבלת המלצת שירות המבחן.
אכן נכון, שהנאשם לא הציג נזק קונקרטי שעתיד להיגרם לו מעצם הרשעתו אך לא יהיה נכון לומר שלא ייגרם לו נזק כלל. בחור צעיר ששוחרר לא מזמן מצה"ל ועדיין לא בחר את דרכו המקצועית מאליו עלול להיות מושפע לרעה מעצם הרשעתו בדין.
לאור כל האמור לעיל, אני רואה לקבל את המלצת שירות ולהטיל על הנאשם צו של"צ ללא הרשעה. בנוסף, יושת על הנאשם פיצוי לטובת השוטר שנפגע.
סיכומו של דבר, אני קובעת כדלקמן:
1. הנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 150 שעות בהתאם לתוכנית שתגובש עבורו על ידי שירות המבחן ואשר לצורך אישורה ייקבע דיון נוסף.
2. הנאשם יפצה את השוטר אוראל סמין בסך של 1,500 ש"ח. הסכום יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 15.10.08 ויועבר לידי המתלונן על פי כתובת שתימסר על ידי התביעה תוך 7 ימים.
