החלטה (נאשמים 2 ו - 3 בלבד)
הנאשמים הורשעו, לאחר שנשמעו הראיות בתיק, בעבירה של גרימת חבלה ברשלנות, בניגוד לסעיף 341 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק).
הנאשמים הינם בעלי חברת "ר.ש. כל גג תעשיות מבנים בע"מ" (להלן: כל גג), המתמחית בתחום קירוי גגות. הארוע בגינו הורשעו הנאשמים התרחש ביום 16.02.99, עת בוצעה עבודת קירוי גג על ידי עובדי חברת כל גג, בביה"ס קלעי, בגבעתיים, שאז נפל אילן לוי (להלן: המתלונן), מהגג ונחבל, ונגרמו לו שברים בגולגולת ובאף.
לאחר הרשעתם הופנו הנאשמים לשירות המבחן, אשר המציא תסקירים בעניינם.
ב"כ הנאשמים עותרת לביטול הרשעת הנאשמים, גם לנוכח האמור בתסקירי שירות המבחן. הסנגורית מציינת את עברם הנקי של הנאשמים ובנוסף, מדגישה הסנגורית כי הרשעה שבדין עלולה לפגוע באופן מהותי בעתידם המקצועי והכלכלי של הנאשמים, בשים לב לכך שהנאשמים מועסקים תדיר גם במסגרות ממשלתיות, והרשעתם בדין עלולה למנוע את המשך העסקתם במסגרות אלו.
הנאשמים הביעו את צערם על התרחשות הארוע והדגישו כי הם למדו והפנימו את לקחם.
בעניינו של נאשם 2 הוגשו שני תסקירים -
בתסקיר שירות המבחן מיום 17.02.05, צוין כי הנאשם מסייג את אחריותו לקרות התאונה, גם נוכח זאת, שהמתלונן היה עובד ותיק ומנוסה, המודע לנוהלי הבטיחות, וכי הוא נוטל על עצמו אחריות פורמאלית גרידא.
לאור זאת ומנימוקים נוספים שצוינו, בחר שירות המבחן, שלא לבוא בהמלצה לעניין אי הרשעתו בדין.
בתסקיר שירות המבחן מיום 20.03.05, צוין כי ניכר שינוי בגישתו של נאשם 2. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבטא הבנה ומודעות לחלקו בביצוע העבירה ונוטל על עצמו אחריות לביצועה.
בתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 3, צוין כי מדובר באדם שלאורך השנים מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי ללא ארועים חריגים, שהגיע להישגים בתחום התעסוקתי. צוין עוד כי נאשם 3 הביע חרטה וצער נוכח הארועים. כמו כן התרשם שירות המבחן כי הנאשם הפנים את חומרת העבירה והפיק לקחים, שהתבטאו בין השאר, בישום נוהלי בטיחות נוספים, בביצוע העבודות, הגם שאלו אינם מחוייבים על פי התקנות הנוגעות בדבר.
לאור התסקיר האחרון, שהומצא בעניינו של נאשם 2 ובשים לב לתסקיר בעניינו של נאשם 3, המליץ שירות המבחן על אי הרשעת הנאשמים.
מנגד, ב"כ המאשימה מתנגדת לביטול ההרשעה ומבקשת להותיר את ההרשעה על כנה.
לעניין זה נטען כי מדובר בתאונת עבודה קשה ונוכח החומרה הגלומה במעשה העבירה בו הורשעו הנאשמים, אין מקום לביטול ההרשעה. ב"כ המאשימה מדגישה כי ניכר זלזול מצד הנאשמים בהקפדה על כללי בטיחות בסיסיים, כשהנאשמים דבקו בהטלת האחריות לקרות התאונה על המתלונן. כמו כן, מדגישה התובעת את האינטרס הציבורי, הכרוך בהרשעת הנאשמים וזאת לצורך העברת מסר חד משמעי הן לנאשמים והן לציבור בכללותו, באשר לחומרה הכרוכה בהפרת כללי בטיחות, שיש ליישמם.
יש לחזור ולציין את הכלל, שנקבע בפסיקה, כי משביצע נאשם עבירה, יורשע בדינו ואי ההרשעה הינה בגדר החריג (ראה ר"ע 432/85, רומנו נ' מ"י, תקדין עליון, כרך 85 (ד), 737, וכן ע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מ"י, פ"ד נב(3) 337, 341). ראוי לחזור ולהדגיש את אותם היבטים מחמירים המצויים במחדליהם של הנאשמים, משלא עשו די וכמצופה מהם, על מנת להתמודד כיאות עם מכלול הסכנות הכרוכות בעבודתם ולא ישמו שיטת עבודה נכונה ובטוחה. עם זאת, נראה כי הנאשמים, וזאת כעולה מתסקירי שירות המבחן, הפיקו את לקחם והם עושים כעת למען שיפור נושא הבטיחות בתחום עיסוקם. מתברר עוד, כי הרשעה בדין עלולה להוות מכשול של ממש באשר להמשך עיסוקם בתחום קרוי הגגות.
על כן, ומתוך שנתתי דעתי לנסיבות הארוע בכללותן, לרבות לאמור בתסקירי שירות המבחן, נראה כי ניתן במקרה זה, באופן חריג אמנם, לאפשר את אי הרשעת הנאשמים, כאשר במכלול הנימוקים לכך יש לחזור ולציין את אותם היבטים, שהועלו בתסקירי שירות המבחן, לעניין תפקודם הנורמטיבי של הנאשמים והעדר עבר פלילי לחובתם, כאשר הרשעה בנסיבות אלו עלולה להיות בעלת השפעה מרחיקת לכת לגבי עתידם המקצועי והכלכלי, בתחום זה של קרוי גגות, שעליו פרנסתם ושהינם עוסקים בו מזה עשרות בשנים, כל זאת בעת שהנאשמים הפיקו את לקחם ונקטו בצעדים מתבקשים, לאחר קרות התאונה, בכל הנוגע להיבטי הבטיחות הכרוכים בעבודתם זו.
על כן אני מורה על ביטול הרשעת הנאשמים וזאת בהתאם לסעיף 192א. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982.
א. ניתן אפוא נגד הנאשמים צו לשל"צ ללא הרשעה.
