1. בפניי בקשה לביטול כתב האישום מכח הטענה המקדמית "כבר הורשעתי" הקבועה בסעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"] ולחילופין מכח הטענות של "סיכון כפול", "נגישה" - חוסר ההגינות בהגשת כתב אישום נוסף, וסמכותו הטבועה של בית המשפט.
2. מלכתחילה ייחס כתב האישום לנאשם עבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, עפ"י סעיף 441(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977, נהיגה ללא רישיון נהיגה עפ"י סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה בזמן פסילה עפ"י סעיף 67 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח עפ"י סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.
לאחר העלאת הטענה המקדמית "כבר הורשעתי", לראשונה, מחקה המאשימה מכתב האישום את העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.
3. הבסיס, עליו נשענות הטענות המקדמיות, הוא העובדה שבתאריך 26.12.06 הורשע הנאשם ונגזר דינו, בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, באותן נסיבות המפורטות בכתב האישום שבפניי, בבית משפט השלום (תעבורה) באר-שבע בתיק מס' 6782/06.
4. אקדים ואומר שהטענה היחידה שראויה הייתה להישמע, אלמלא כבר הוכרעה בפסיקה מנחה, היא טענת "כבר הורשעתי", כל יתר הטענות הינן משוללות יסוד בנסיבות המקרה.
5. הטענה "כבר הורשעתי" מקורה בסעיף 5 לחסד"פ הקובע:
"אין דנים אדם על
מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו...".
6. "אותו מעשה" - מאי משמע? - מעשה, לעניין זה, משמעו היסוד הפיזי שבעבירה, קרי: ה-
actus reus
.
7. סעיף 18 לחוק העונשין התשל"ז-1977 מגדיר את הרכיב העובדתי שבעבירה, בזו הלשון:
"(א) "פרט", לענין עבירה - המעשה בהתאם להגדרתה, וכן נסיבה או תוצאה שנגרמה על ידי המעשה, מקום שהן נמנות עם הגדרת אותה עבירה".
8. בע"פ 132/57, בנימין נכט נ. היועמ"ש, פד"י יא, 1544 בעמ' 1550 (להלן: "פס"ד נכט") מנתח כב' השופט לנדוי את משמעות הדיבור "מעשה או מחדל" כפי נוסחו אז בפח"פ וקובע, בהסתמכו על דברי מלומדים אנגליים, שמאחר ואנו עוסקים במעשה פלילי (actus reus) יש לפרש את המונח ככולל את כל אותם היסודות העובדתיים המהווים את העבירה, להבדיל מן הכוונה הפלילית (mens rea).
בפסק דינו מצטט כב' השופט לנדוי את דברי המלומד Glanville Williams בספרו על המשפט הפלילי:
"אפילו בלשון בני אדם, במעשה כרוך יותר מאשר... התכווצות שרירים: הוא כולל מסיבות ותוצאות ידועות.
כאשר אנו משתמשים במונח הטכני
actus reus
(המעשה הפלילי) אנו כוללים בו את כל המסיבות והתוצאות החיצוניות המפורטות בהוראת החוק כמהוות את מצב הדברים האסור
... מעשה פלילי פירושו כל ההגדרה של העבירה, פרט ליסוד הנפשי"
המחוקק הכיל למעשה, בהגדרת היסוד העובדתי שבעבירה, בסעיף 18 לחוק העונשין, את כל אותן יסודות עובדתיים המוזכרים בדברי המלומד Glanville Williams וקבע שאין המדובר ברכיב ההתנהגות שבמעשה בלבד, וכי היסוד העובדתי כולל את כל רכיבי העבירה למעט אלה הנימנים על היסוד הנפשי שבה.
9. על יסוד פרשנות המונח מעשה, כאמור לעיל, הגיע כב' השופט לנדוי למסקנה ש
"כאשר בעבירה הראשונה קיימים יסודות א + ב ובשניה יסודות א + ג, זאת איננה זהות המעשים" (שם בעמ' 1551).
10. בהסתמך על הניתוח המשפטי של כב' השופט לנדוי ועל ההלכה שנקבעה בפס"ד נכט, נקבע בע"פ 1844/81 (מחוזי ת"א), בצלאל קהלני נ. מדינת ישראל, פד"י מב(2) 441, (להלן: "פס"ד קהלני") במקרה זהה בנסיבותיו למקרה שבפניי, כי שתי העבירות - נהיגה ללא רישיון ונהיגה בשעת פסילה מונים "רכיב אחד 'זהה' והוא רכיב 'הנהיגה'; ברם,לצידו של רכיב זה מונה כל עבירה רכיב 'זר': הראשונה - 'ללא רישיון' והשניה - 'בזמן פסילה'. לכן - אין זהות בין העבירות, שהרי א (הנהיגה) + ב (ללא רישיון) לא שווה ל-א (הנהיגה) + ג (בזמן פסילה)".
11. מאחר שכאמור סוגיה זו הוכרעה בפס"ד מנחה ובהתחשב בכך כי, מאז פורש המונח "מעשה", בהלכת נכט, ומאז מתן פס"ד קהלני, תוקן החלק הכללי של חוק העונשין ונקבע, בחוק, כי היסוד העובדתי של העבירה כולל כאמור גם כל נסיבה, דהיינו: בעבירה של נהיגה ללא רישון , הנסיבה היא "העדר רישיון נהיגה", בעבירה של נהיגה בזמן הפסילה הנסיבה היא "פסילת רישיון הנהיגה", ובעבירה של נהיגה ללא ביטוח הנסיבה היא "העדר ביטוח", הרי שאין זהות בין העבירות משלא מדובר באותן נסיבות של המעשה, ודין הטענה "כבר הורשעתי" להידחות.
12. לענין הטענה של "סיכון כפול" טען ב"כ הנאשם כי טענה זו, בהבדל מטענת "כבר נשפטתי", תישמע רק מקום שהנאשם עמד בעבר בסכנת הרשעה בשל אותו מעשה אך הדיון בעניינו לא הוכרע מסיבה זו או אחרת. מאחר שבעניינינו הנאשם הועמד לדין רק על העבירה של נהיגה ללא רשיון, והורשע בגין עבירה זו בלבד, הרי שלא עמד בסכנת הרשעה בגין העבירות האחרות המיוחסות לו בכתב האישום, ומכאן שגם דין טענה זו להידחות.
13. גם לטענת ה"נגישה", כנגזרת מטענת הסיכון הכפול, אין כל בסיס עובדתי ומשפטי. טענה זו, של "נגישה" מצד התביעה, תוכל להישמע מקום בו הנאשם כבר הועמד לדין בגין אותה עבירה, אך מטעמים שונים אותו דיון התבטל ו"היה כלא היה", או נמצא "בטל מעיקרו", או בוטל מחמת טעות של התביעה והתביעה חוזרת שוב ושוב ומנסה לתקן טעויותיה ללא הצלחה. "בנסיבות כאלה, כך אומרים, על ביהמ"ש להתערב ולשים קץ לרדיפת הנאשם".(ראה ספרו של י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, מהדורת 2003, עמ' 975)
14. לאור העובדה כי הנאשם כלל לא עמד בסיכון של הרשעה, על פי הקריטריונים שהובאו לעיל, לא ניתן לומר כי במקרה שבפנינו עומדת הגשת כתב האישום הנוכחי בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, המאפשרת לבית המשפט לבטלו מכוח סמכותו הטבועה.
העולה מן האמור לעיל הוא כי הטענות המקדמיות, שהעלה ב"כ הנאשם, "כבר הורשעתי" ובדבר "סיכון כפול", "נגישה" ו"סמכותו הטבועה של בית המשפט" נידחות.
