פ
בית משפט השלום באר שבע
|
4758-05
14/01/2008
|
בפני השופט:
אקסלרד ישראל
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פלץ שגב
|
הנתבע:
1. קיבוץ בארי אגודה שיתופית להתיישבות חקלא
2. הרן אבשלום
3. ברמק אודי
4. טופס בארי טכנלוגיות (1997) בע"מ
5. יצחקי הראל
6. קיבוץ רעים אגודה שיתופית
7. גתי צבי
עו"ד אורון שוורץ
|
| החלטה |
כנגד הנאשמים ואחרים הוגש כתב אישום בעבירות של בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר כדין, עבירות על סעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. נאשמים אלה נכללו כנאשמים במסגרת כתב אישום מתוקן שהוגש. בטרם מתן תשובתם לכתב האישום, טענו הנאשמים טענה מקדמית כי קיימת להם הגנה מן הצדק, וטענתם נדחתה.
לאחר מכן נטענה על ידם טענה מקדמית נוספת, והיא כי לא קמה להם אחריות פלילית, באשר הם לא נחקרו וממילא לא מסרו גרסה, בטרם הוגש כתב האישום נגדם. בתמיכה לטענתו, הפנה הסנגור המלומד לבג"צ 4204/91
יעקב מקמילן ואח' נ. הועדה המקומית לץכנון ולהנייה גבעת זאב.
מנגד טען ב"כ המאשימה כי לא קיימת חובה לחקור נאשם, בטרם הגשת כתב האישום נגדו.
הדין עם ב"כ המאשימה.
בג"צ
מקמילן דן במאטריה שונה מזו שבמחלוקת בפניי. באותו המקרה התעוררה השאלה האם, על פי החוק הירדני שחל על הבנייה נשוא ההליכים שם, מתן התראה הוא אחד מיסודות העבירה. בית המשפט העליון השיב על כך תשובה חיובית. מובן כי השאלה במקרה דנן שונה, והיא, כאמור, האם אי חקירתו של נאשם ואי מתן אפשרות לטעון טענותיו בטרם הגשת כתב אישום, פוגמת בכתב האישום באופן שיש לבטלו. על שאלה זו השיב בית המשפט העליון בשלילה בבג"צ 3406/91
דן בבלי ו-5 אח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(5), 1 ,עמ' 9-10. ראה לעניין זה גם בספרו של קדמי,
סדר הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת תשס"ג - 2003, חלק ראשון בעמ' 544.
לאור האמור לעיל, הטענה כי יש לבטל את כתב האישום בשל היעדר חקירה והזדמנות לטעון טענות מטעם הנאשמים בטרם הגשת כתב האישום, נדחית.
בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אומר כי נשמעה בחצי פה טענה שנגרם לנאשמים עיוות דין בכך שלא נחקרו בטרם הגשת כתב אישום. אם כוונת ב"כ הנאשמים היא כי קיים פגם של חוסר סבירות במעשה מנהלי, שהוא ההחלטה על הגשת כתב אישום נגד הנאשמים, הרי המקום לטעון טענה כזאת הוא לא במסגרת ההליך הפלילי, אלא במסגרת תקיפה ישירה של החלטה מנהלית. מכל מקום, הטענה נטענה בעלמא, ללא כל פירוט, וכל שנאמר הוא כי אילו היו נחקרים הנאשמים, היה כתב האישום נראה אחרת. נראה לי כי גם אם הייתה בידי הסמכות להחליט בטענה, היא הייתה נדחית בשל חוסר פירוט מינימאלי.
אשמע עתה את תשובת הנאשמים לכתב האישום.
ניתנה היום ז' בשבט, תשס"ח (14 בינואר 2008) במעמד הצדדים.
ב"כ הנאשמים:
התשובה היא בשם כל הנאשמים. הקראתי למרשי את כתב האישום, הוסבר להם תוכנו ואמרו שהבינו אותו. על פי בקשתם המענה יתקיים שלא בנוכחותם רק בנוכחות הנאשם 2.
הנאשמים כופרים בכתב האישום.
אנחנו נבקש לטעון טענת התיישנות לגבי עבירת ההקמה.
אנחנו טוענים התיישנות לגבי כל הבניה המפורטת בסעיף 2.
לגבי סעיף 1, לטעמינו כל מה שנאמר בסעיף 1 הוא נכון.
לגבי סעיף 2 אנחנו כופרים בה בכפוף לתגובה המפורטת שלנו.
אנחנו נטען שאנחנו נוכיח מעבר לטענת ההתיישנות שיש היתר לשלושת המבנים שבסעיף 2.1.
