החלטה בתיק פ 4697/06

א.         הבקשה ועמדות הצדדים

בפני בקשה אותה העלה ב"כ הנאשם כטענה מקדמית, ולפיה על ביהמ"ש להורות על ביטול כתב האישום היות ולא קוימו הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ"), ובכך נפגעה זכותו של הנאשם לשימוע.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

1.         נגד הנאשם, עורך דין במקצועו, הוגש כתב אישום ובו שלושה אישומים המייחסים לנאשם עבירות שעניינן גניבה בידי מורשה עפ"י סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

עפ"י שלושת האישומים, בשלושה מקרים, הופקדו בידי הנאשם כספים והוא שלח ידו אל אותם כספים, אם ישירות ואם במשיכות מתוך חשבון הנאמנות בו הופקדו הכספים.

2.         טענת ב"כ הנאשם היא כי הנאשם לא קיבל הודעה בדבר העברת חומר החקירה לפרקליטות, בניגוד לסעיף 60א(א) לחסד"פ, וכך לא ידע על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום.                 

            את טענתו תומך ב"כ הנאשם בפסיקת ביהמ"ש המחוזי ועל פיה בוטלו כתבי אישום בשל פגיעה בזכות השימוע.

3.         ב"כ התביעה מתנגדת לבקשה. לדבריה, הזכויות המוקנות לנאשם עפ"י סעיף 60א לחסד"פ, קרי זכות הידוע והשימוע קוימו, הלכה למעשה, גם בהיבט הדיוני וגם בהיבט המעשי.

בהיבט הדיוני - הפרקליטות קיבלה את חומר החקירה וביום 24/5/06 שלחה לנאשם מכתב בדואר רגיל, ובו היא מיידעת אותו על חומר החקירה ועל זכותו לשימוע. כתב האישום הוגש לביהמ"ש ביום 12/7/06, דהיינו חלפו 30 הימים שבהם היה על התביעה להמתין לתגובת הנאשם בטרם יוגש כתב אישום.

עותק ממכתב זה הוצג בפניי רק לאחר קבלת תגובתו של ב"כ הנאשם ב"תגובה משלימה" מיום 22/4/07.

בהיבט המעשי - הנאשם שלח לתביעה בקשה לדחיית מועד הדיון ביום 1/8/06 התביעה נעתרה לבקשה, הסכימה לדחייה של חודש ימים והוסיפה כי "עד למועד זה יוכל המבקש לפנות למשיבה... לרבות להיפגש עם גורמי פמת"א בנוגע לכתב האישום..." (סעיף 9 לתגובת התביעה).

בהמשך למכתב זה הנאשם קבע פגישה עם ב"כ התביעה. הפגישה יועדה ליום 19.2.2007, אך הנאשם ביקש לבטלה. נמצא, לדעת התביעה, כי לנאשם הייתה הזדמנות של ממש להשמיע את טענותיו ולנצל את זכות השימוע, אך הוא לא השכיל לעשות כן.

על אף האמור מסכימה ב"כ התביעה לדחות את הדיון ב-30 ימים נוספים על מנת לאפשר לנאשם להיפגש עם פרקליטת המחוז ולהשמיע טענותיו, וכך יעשה שימוש בתורת הבטלות היחסית: מחד גיסא יישאר כתב האישום על כנו ומאידך גיסא יתאפשר קיומו של הליך השימוע.

4.         ב"כ הנאשם הוסיף תגובה לתשובת התביעה, אך אין בדברים משום תוספת מהותית, שיש בה להשליך על החלטתי.

ב.         דיון ומסקנות

1.       הליך השימוע מעוגן בסעיף 60א לחסד"פ ועניינו "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע".

ביום 23/5/06 קיימה התביעה את חובת היידוע - נשלח לנאשם מכתב ובו הודעה כי הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירות גניבה בידי מורשה בשלושת המקרים נשוא כתב האישום (להלן: "ההודעה"). בהודעה נאמר, בנוסף, כי ובמידה והנאשם מעוניין " נקיים שימוע בעניינך ע"י פרקליטת המחוז...", ההודעה נשלחה לנאשם בדואר רגיל ונמצא כי אין בחוק הוראה מחייבת בדבר אופן משלוח הודעה מסוג זה, בדואר רגיל או רשום.

2.         סעיף 60א(ג) לחסד"פ מקים חזקה לפיה אם נשלחה הודעה בדואר רשום "... רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה."

סעיף 60א(ד) לחסד"פ מוסיף נתון ועל-פיו " חשוד רשאי בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה לפנות בכתב לרשות התביעה..." ולהעלות טענותיו בפניה. (ההדגשה שלי -ז.ה).

בסעיף זה אין הוראה ברורה לגבי אופן משלוח ההודעה מטעם החשוד ואין בחוק מועד קובע ל"יום קבלת ההודעה".