החלטה בתיק פ 4312/07

עם תום פרשת התביעה ולאחר שב"כ המאשימה הכריז "אלו עדי" העלה ב"כ הנאשם את הטענה ולפיה אין על הנאשם להשיב לאשמה ויש לזכותו.

לטענתו לא הוכיחה המאשימה ולו לכאורה את עובדות כתב האישום ומניה וביה את האשמה המיוחסת לו.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של החזקת מקום להימורים או הגרלות, לפי סעיף 228 לחוק העונשין התשל"ז-1977, האוסר, בין היתר, על החזקה או ניהול מקום למשחקים אסורים.

סעיף 224 לחוק העונשין התשל"ז-1977 מגדיר מהו משחק אסור כ-:

"משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת".

כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 29/5/06, ובמשך מספר חודשים עובר לתאריך זה, החזיק וניהל הנאשם מועדון בו התקיימו משחקים אסורים מסוג "פוקר הולדן".  

על פי המתואר בכתב האישום, המשחק מתנהל באופן שבו כל משתתף מקבל כמות שווה של צ'יפים (ז'יטונים) וכן 2 קלפים, כאשר מארגן המשחק מחלק קלפים.  מטרת השחקנים להרכיב רצף מסויים והשחקן שמרכיב את הרצף ה"חזק" ביותר זוכה בקופה. שחקן שנגמרים לו הצ'יפים יוצא מהמשחק, בעוד זה שנשארים לו הצ'יפים הרבים ביותר, בסוף המשחק, זוכה בפרס.

עוד נטען בכתב האישום שלשחקנים במשחק "פוקר הולדן" אין שליטה על תוצאות המשחק והתוצאה תלויה בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת.

להוכחת האשמה הוגשו מטעם המאשימה שתי הודעות שמסר הנאשם במהלך חקירתו.

מההודעות עולה, לכאורה, שהנאשם ארגן, במועדון, טורנירים של משחקי פוקר וכי על פי כללי המשחק המנצח במשחק ומי "שלוקח את הקופה" הוא זה " שמרכיב את רצף הקלפים הכי חזק".

כמו כן הוגש דו"ח פעולה שערך רס"ר מרק מילר, בתאריך 30.5.06, ובו תיאור התמונה שנגלתה לעיניו בהגיעו למועדון בתאריך 29.5.06 שעה 22:45.

מדו"ח הפעולה עולה כי בהגיעו למועדון, הבחין, במקום, ב-32 אנשים שישבו מסביב לשולחנות ושיחקו משחקי קלפים מסוג פוקר,  אשר הוגדרו, בפניו, על ידי הנאשם כ"פוקר הולדן".

להשלמת תמונת הראיות הובא לעדות עמוס חלפון, שחקן "פוקר הולדן", אשר העיד על חוקי המשחק ואופן התנהלותו. על פי עדותו, במשחק "פוקר הולדן" יש אלמנט של מזל, אף שהעריכו ב19% בלבד בסיכויי הזכיה.

הבסיס הנורמטיבי לטענה "שאין להשיב לאשמה" מצוי בסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו..."

המשמעות של העדר הוכחה לכאורה, בהקשר זה, היא כי אין בראיות, שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה, כדי לבסס הרשעה אפילו ינתן בהן מלוא המשקל הראייתי.

יחד עם זאת, בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות, אינו מעניק משקל לראיות שהובאו בפניו או מעריך את משקלן ואינו בוחן ומכריע בשאלת דיותן של הראיות.