פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
40247-07
18/02/2008
|
בפני השופט:
דר' עודד מודריק
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד קרן לוי
|
הנתבע:
1. תורג'מן רון
2. סרסור ניר
3. פינקו תומר
עו"ד אבי אודיז
עו"ד ירום הלוי
|
| החלטה |
השר לבטחון פנים חתם על תעודת חסיון האוסרת לגלות ולהציג לבית המשפט את תוכנו המלא של מזכר מיום 21.8.07, שנערך על ידי פקד אבשלום עמר. תוכן המזכר נחשף לפני ההגנה במשפט, ומה שנותר בגדרו של החסיון הוא זהות מוסר המידע למשטרה וכן זהותו של אותו אדם שמפיו נקלט המידע באזני מוסר המידע.
לפני בקשה להסרת החסיון ולגילוי הפרטים שנותרו בגדרו של החסיון.
המשפט סובב התרחשות שראשיתה בקטטה בין שתי חבורות צעירים, האחת מבאר-יעקב והשניה מראשל"צ. הקטטה התחוללה ביום 29.7.07 והסתיימה במותו של המנוח צחי בשה כתוצאה מדקירות בגופו.
המזכר שנכתב בידי רפ"ק עמר אומר כך: " בהמשך לרצח צחי בשה בראשל"צ, אל ביתו הגיע רכב מסוג דייהטסו טריוס, השייך לרון תורג'מן מבאר-יעקב. ניר צרור, רון תורג'מן, עמית קשקש, פלוני, במקום החל ויכוח בין הצדדים, הרקע הוא סכסוך לגבי ילדה בשם אוריין לוי מבאר-יעקב, שהיא חברה של ניר צרור. במהלכו בחור צעיר בשם בן פחימה מראשל"צ שלף סכין, החברה מבאר-יעקב הגיבו לשליפת הסכין, ניר צרור דקר שני צעירים שהיו במקום ופלוני דקר את הנרצח צחי בשה" (הדגשות במקור) .
מבירור עם קצין המודיעין של משטרת ראשון-לציון, שנערך בלשכתי, עלה שלמחרת ההתרחשות הקטלנית, שמע פלוני את פרטי המידע הכלולים במזכר מפי גורמים לא ידועים בבאר-יעקב. הוא מסר את הפרטים ששמע לאלמונית, שהיא מקור משטרתי הפועלת בשיתוף פעולה עם המשטרה בענייניים שונים שאינם קשורים לפרשה דנן. פלוני, ככל הנראה, אינו יודע על פעילותה של אלמונית כמקור משטרתי. לפי המינוח המשטרתי, פלוני הוא "מבוע" ואלמונית היא "מקור".
לסנגוריה יש ענין בגילוי זהותו של ה"מבוע". אין לה, הלכה למעשה, ענין בזהות ה"מקור". יתר על כן, ההגנה מבקשת שה"מבוע" ייחקר בידי המשטרה ושהודעתו תמסר לעיון ההגנה כדי שזאת תוכל לשקול אפשרות לזמן אותו לבית המשפט ולחקור אותו על הודעתו.
הנחיצות של הסנגוריה בעדותו של ה"מבוע" נובעת משלושה פרטים הבולטים מתוכן המזכר. הפרט האחד הוא, שצעיר בשם בן פחימה מראשל"צ שלף סכין ולשליפת הסכין הזו הגיבה חבורת באר-יעקב בשליפות סכינים מצידה. הפרט השני הוא, שניר צרור דקר שני צעירים והפרט השלישי הוא, שפלוני דקר את הנרצח צחי בשה. המידע בדבר שליפת הסכין על ידי בן פחימה מראשל"צ ודקירת המנוח על ידי פלוני עומד בסתירה לגירסאות השונות הקיימות בחומר החקירה, אך יש בו כדי לאמת את עדותו של הנאשם כפי שנמסרה במשטרה, לפיה היה משוכנע שראה סכין או חפץ חד בידו של המנוח. גם ייחוס דקירת המנוח לאדם בשם פלוני הוא פרט שהסנגוריה מעוניינת בו במיוחד, והוא נוכח העובדה שפלוני איננו נאשם במשפט.
בשלב הראשון של העיון, במידע שמסר קצין המודיעין של המשטרה באזניי בהעדר הנאשמים ובאי כוחם, סברתי, שאין מקום לקבל החלטה בבקשה להסרת החסיון עלאתר אלא יש להמתין להתפתחויות במשפט. הטעם לסברתי נעוץ בכך, שקצין המשטרה הסביר, שהמשטרה משוכנעת שה"מבוע" לא היה עד להתרחשות הקטלנית. הוא ליקט את המידע מפי השמועה (באר-יעקב הוא מקום קטן ושמועות מתפשטות בו במהירות כדליקה בשדה קוצים. על כן, סביר מאוד שה"מבוע" נחשף לשמועות בבוקר שלאחר ההתרחשות שבבסיס כתב האישום). כיוון שעדות ה"מבוע" היא בגדר עדות מפי השמועה, אין בה טעם והיא אינה קבילה כשלעצמה. עוד סברתי, ששמיעת עדי הראיה במשפט תואיל לגלות האם סברת המשטרה שה"מבוע" לא נכח בהתרחשות, אמנם סברה מבוססת היא. שכן, אם יתברר, במהלך המשפט, שמלבד הגורמים שנחקרו בידי המשטרה, היו עדי ראיה נוספים לתקרית, או מעורבים נוספים בה, אפשר יהיה אולי לשער שה"מבוע" הוא אחד מאותם עדי הראיה הנוספים. מכל מקום, בנסיבות שכאלה, יהיה טעם לבדוק את שאלת הנוכחות של ה"מבוע" בזירה בעדות שתגבה מפיו פנים אל פנים.
הסניגור המלומד עו"ד אבי אודיז סקר בבקשתו את עיקרי ההלכות הנוגעות לדיני החסיונות בכלל והחיסיון לטובת הציבור - שהוא החיסיון החל על ענייננו, בפרט. אין לי צורך לפרט את הסקירה שכן מקובל עלי שמידע המתאר את ההתרחשות בזירת עבירה הוא מידע רלוונטי למשפט ואם תוכן המידע מאשר באופן ישיר או באורח עקיף את גירסתו של הנאשם אזי אפשר להניח שהוא חיוני להגנת הנאשם והצורך לגלותו בבית המשפט גובר על כוחו של החיסיון.
אף על פי שהמידע הכלול במזכר שהמציא קצין המשטרה נראה רלוונטי לעניין המתברר במשפט אינני סבור שהעדת המבוע או חקירת ה"מבוע" בידי המשטרה חיונית להגנת הנאשם. אמרתי בהחלטתי הקודמת שהחיוניות של ה"מבוע" להגנת הנאשם עשויה להתגבש אם יתברר שה"מבוע" נכח בזירת העבירה בעת התרחשות העבירה. שכן עדותו של מי שהיה עד להתרחשות מסוימת היא בוודאי ראיה רלוונטית ולפי תוכנה (כעולה מן המזכר) גם עשויה להיות חיונית לנאשם. אולם, אם המבוע לא היה עד להתרחשות ולא נכח בזירה או בשולי הזירה, במובן הצר או במובן הרחב, אלא שמע פרטים על ההתרחשות מגורם שהיה עד ראיה ובוודאי משמועות שהפיצו גורמים שונים, כי אז עדותו איננה קבילה וממילא אינה יכולה להיות חיונית להגנת הנאשם.
עד כה לא התברר ואין גם יסוד כלשהו להניח עליו סברה שהמבוע היה בזירת ההתרחשות או בשוליה ביום התקרית הטרגית. אכן, אפשר להורות למשטרה לחקור אותו ולברר מפיו האם נכח בזירה או לא ומהם המקורות שמהם קלט את תוכן המידע הכלול במזכר. אולם, חקירה שכזאת היא בגדר "דייג" (שכן אין בינתיים יסוד לסברה שהמבוע נכח בזירה) שתועלתו מפוקפקת מאוד. מנגד חקירת ה"מבוע" ובוודאי הזמנתו לבית המשפט להעיד הם בגדר "פריצה" של צו החיסיון ולא ניתן לפרוש את צו החיסיון אלא אם כן ברור לבית המשפט שהעדות החסויה חיונית להגנת הנאשם.
עלי לציין שהוראה לחקור את המבוע כמוה כגילוי זהות המקור כמקור משטרתי. חשיפת זהותו של המקור בלי שמתקיים טעם של ממש לעשות כן היא בגדר נזק לאינטרס הציבורי שאין עמו אף שמץ תועלת לנאשם.
על כן אינני מקבל את בקשת הסניגור להסיר את החיסיון או לכל הפחות להורות לחקור את ה"מבוע". עדיין שרירה וקיימת האמירה שנקטתי בה בהחלטתי הקודמת לאמור שאם בהמשך המשפט יקום בסיס לסברה שה"מבוע" יכול למסור מידע קביל מכלי ראשון לבית המשפט, יהיה מקום לחזור ולשקול את שאלת הסרת החיסיון.
ניתנה היום י"ב ב אדר א, תשס"ח (18 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים את ההחלטה.
קלדנית: ב.ש. אורלי-דיאנה + חכ
