החלטה בתיק פ 40234/05

לפתח המשפט הגישה התביעה בקשה כפולה: ראשית, שעדויות חוקרי שרות הביטחון הכללי יישמעו במשפט ב"דלתיים סגורות". שנית, שעדויותיהם יוקלדו ל"מחשב נישא מאובטח" שמנותק ממערכת המחשבים הכללית של בית המשפט.

סגירת דלתי בית המשפט אינה שוללת כמובן את נוכחות הנאשמים ואת סניגוריהם במשפט. היא תאפשר גם השמעת עדויות החוקרים כשהם גילויי פנים (ולא מוסתרים מאחורי פרגוד או מחופשים). התביעה אינה מתנגדת למסירת פרוטוקולים שלמים לסניגוריה ולנאשמים. היא רק חוששת מאפשרויות "דליפה" של הפרוטוקולים מן המחשבים הלא מאובטחים דיים של המערכת הכללית.

הסניגורים התנגדו לבקשות. הם הסכימו ל"הסדר דיוני" שמכוחו כנגד העדר איסור פרסום כולל (דלתיים סגורות) הם יגרמו לכך שקרובי המשפחה המעטים של הנאשמים לא יהיו נוכחים בדיון.

אני מתקשה מאוד לרדת לסוף טיבן של הבקשות. הבקשה המגולמת בהקלדה מיוחדת שתכליתה למנוע "דליפה" של פרטי הפרוטוקול ממחשבי המערכת הכללית של בית המשפט אינה מתיישבת עם העובדה שעותקי הפרוטוקול ימסרו לידי הנאשמים ובאי כוחם ולא תהיה כל אפשרות למנוע את הפצת המידע הכלול בפרוטוקול. מהם אם כן סיכוני ה"דליפה" מול הפרץ העז של מסירת הפרוטוקול המלא?

אף על פי כן, כיוון שאינני רואה שמץ של פגיעה באינטרסים של הנאשמים ובאינטרס הציבור המגולם באופיו של האמצעי המתעד את הפרוטוקול, אני נענה לבקשה. המשמעות היחידה של היענות זו היא הכבדה על בית המשפט מבחינה לוגיסטית. אני ממליץ לפני גורמי הפרקליטות לשקול שוב אם יש טעם בהכבדה הזאת. על כל פנים כיוון שזו הנקודה המפריעה היחידה, אני כאמור, נעתר לרכיב הזה של הבקשה.

לעומת זה אינני יכול לקבל את עניין סגירת דלתי בית המשפט. הדין מאפשר סגירת דלתיים במקום שנובע סיכון בטחוני כלשהו מהשמעת העדות בדלתיים פתוחות. לא הוצג בפני כל תאור מעשי של גורמי הפגיעה בביטחון המדינה העלולים לנבוע מהדיון הפומבי. אני מניח שחוקרי השב"כ יעידו תוך שימוש בכינויים ולא יצטרכו להזדהות בשמם. מראה פניהם מוכר לנאשמים. תוכן דבריהם המלא (הפרוטוקול) יימסר כאמור לנאשמים ולבאי כוחם ואין לשלוט על נתיבי ההפצה של הפרוטוקול למשל מידי הנאשמים לידי הכלואים עמם במתקני המעצר. מהי, אם כן, אבטחת המידע הביטחוני המגולמת בשמיעת המשפט בדלתיים סגורות?

התובעת הצביעה לפני על הוראות סעיף 19 לחוק שרות הביטחון הכללי האומרות כי הוראות השרות, נהלי השרות וזהות עובדי השרות חסויים וגילויים או פרסומם אסור וכן כי עובד השרות אינו רשאי למסור מידע שהגיע אליו מכח תפקידו למי שאינו מוסמך לקבל אותו אלא אם כן נדרש לכך כדין. אלא שהחסיונות האמורים באו לעניות דעתי לכלל מימוש בעובדה ששר הביטחון הוציא תעודת חיסיון המקיפה פרטי מידע מסוג המידע שגילויו נאסר בחוק שרות הביטחון הכללי. אם נותרו פרטי מידע הגלומים לכאורה בהוראת סעיף 19 לחוק שרות הביטחון ותעודת החיסיון אינה מקיפה אותם, אינני רואה כיצד דיון בדלתיים סגורות "יסתום את החלל". שהרי כאמור, הדיון לא יישאר חסוי פרוטוקול הדיון יימסר לצדדים. סגירת הדלתיים היא מס שפתיים חסר כל תכלית.

עוד הצביעה התובעת על פסק הדין של בית המשפט העליון שניתן בבג"צ 4841/04 מחאג'נה נ' בית המשפט המחוזי בחיפה. לכאורה, הועמדה לדיון שם אותה סוגיה הניצבת לפני. שם אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לסגור את דלתי בית המשפט בעת השמעת עדות חוקרי שרות הביטחון הכללי. אלא, שבית המשפט העליון תאר בפסק הדין האמור את חשיבותה של הפומביות להגנת אינטרס הנאשם וקיום משפט הוגן ובהגנת אינטרס הציבור לדעת את פרטיו של משפט כדי שיתקיים אמון הציבור בבית המשפט. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי משום שזו ניצבה על אדני קביעות עובדה של בית המשפט המחוזי כי בעדויות גלויות של חוקרי שרות הביטחון יינתן פרסום למידע העלול לפגוע בביטחון המדינה. לכן סגירת דלתי בית המשפט במקרה המיוחד ההוא נעשה על פי דין ומכח הדין היא מתגברת על אינטרס הפומביות.

כיוון שטיבה של הפגיעה הפוטנציאלית בביטחון המדינה לא התחוור לי במקרה הזה (וגם הסברתי את האנומליה העולה מסגירת דלתי בית המשפט מצד אחד והעברת פרוטוקול מלא לידי הנאשמים באורח שאינו מקיים שליטה ובקרה על מהלכי הפרוטוקול אחרי שיצא מבין כתלי בית המשפט), לא אוכל לקבל את הרכיב השני של הבקשה של קיום דיון בדלתיים סגורות.

ניתנה היום ט"ו בשבט, תשס"ו (13 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים. המכירות תמציא לצדדים החלטה זו.

חכ