ביום 10.5.05 הוגשה ע"י ב"כ המאשימה בקשה לתיקון כתב האישום, אשר במסגרתה נתבקשו התיקונים שלהלן:
1. הוספת סעיף נוסף לאחר סעיף 3 לכתב האישום אשר לפיו כספי העבירה הם בבחינת רכוש אסור כמשמעותו עפ"י חוק איסור הלבנת הון והשימוש שנעשה בהם, לרבות רכישת דירה, מהווה פעולה ברכוש אסור כמשמעותה בחוק הנ"ל.
2. הוספת אישום נוסף לפיו בשנת 1998 הגיש הנאשם לבימ"ש השלום בת"א תובענה בתיק ת"א 127169/98, נגד חברת הביטוח "מגדל" ע"ס 72,048 ש"ח, בגין אירוע התפרצות לחנותו,אשר ארע במועד כלשהו בשנת 1997.
בגין אירוע זה קיבל הנאשם מחברת הביטוח "מגדל" סכום של 37,300 ש"ח, ממנו נוכו 8,000 ש"ח עבור שכ"ט עורך דינו הכולל מע"מ ובידיו נותר סכום של 29,300 ש"ח.
ביום 17.6.02 דיווח הנאשם לרשויות המס על מחזור לשנת 1999 בסך 0 ש"ח.
לטענת המאשימה, תקבולי הביטוח הינם בגדר הכנסה עליה חלה חובת דיווח ובאי דיווחו, התחמק הנאשם מתשלום מס בגין תקבולים אלה.
3. הוספת עדי תביעה לרשימת עדי התביעה המקורית.
בנימוקה את הטעמים לבקשתה, טענה המאשימה כי הטעם להוספת שני האישומים הנוספים נעוץ בצורך לתקן טעות ואשר עלולה להכשיל את ביהמ"ש ולגרום למשגה חמור. לטענתה, עפ"י סעיף 71 לכתב האישום, הנאשם רכש דירה, בשם אחיו, יוסי כהן, המתגורר בחו"ל. הדירה נרכשה מכספי עבירה אשר הופקדו בחשבונות בנק ע"ש יוסי כהן והמהווים רכוש אסור.
מחשבון בנק מס' 202258 בבנק דיסקונט שולמו כספים בשני תשלומים באמצעות שיקים בנקאיים, האחד ע"ס 524,450 ש"ח והשני ע"ס 118,000 ש"ח. מחשבון מס' 291618 בבנק הפועלים שולם סכום של 625,550 ש"ח, בשיק בנקאי. בסה"כ שולם עבור הדירה סכום כולל של 1,305,000 ש"ח.
מעיון בדף החשבון מס' 291618 עולה כי כל ההפקדות בחשבון היו ממכירת כלי רכב אשר אף לא אחד מהם נכלל בכתב האישום. בשל מס' רב של כלי רכב אשר נמכרו ובגין מכירתם קיימות ראיות לזיוף ומרמה, לא הושלמה החקירה בעניין כלי רכב אלה ולפיכך לא נכללו בכתב האישום. כעת, משהושלמה החקירה ,יש לטענת המאשימה, להוסיף סעיפים אלה לכתב האישום, שכן שני אישומים חדשים אלה עוסקים במכירת כלי רכב במרמה, תוך הפקדת כספים שהתקבלו בדרך זו והופקדו בחשבון שלעיל ע"ש אחיו של הנאשם ואשר ממנו שולם סכום של 625,550 ש"ח בשיק בנקאי עבור רכישת הדירה.
עפ"י סעיף 21 לכתב האישום, הנאשם היה מיופה כוח בשני חשבונות הבנק ע"ש אחיו וזאת לשם הסתרת פעילותו העסקית מרשויות המס.
לטענת המאשימה, אם לא יתיר לה ביהמ"ש לתקן את כתב האישום, תתקשה להוכיח את הנטען בסעיף 21 ומנגד הנאשם עשוי לטעון כי אך מחצית הדירה מומנה מכספי חשבונות אלה ובכך יטעה את ביהמ"ש.
מדובר, לדברי המאשימה, בתיקון אשר מחד, הינו חיוני לשם גילוי האמת ומאידך, אינו מהותי מבחינת ניהול המשפט או ניהול קו ההגנה של הנאשם, קל וחומר כאשר התקיימה עד כה ישיבת הוכחות אחת בלבד בה נשמעו עדים וטרם הובאו ראיות בנוגע לחשבונות הבנק ואף טענות הזיוף והמרמה הוכחו רק בחלקם. לפיכך, אין מדובר בהרחבת חזית שכן ההוספה נוגעת לשני כלי רכב בלבד ולמספר מצומצם ביותר של עדי תביעה באופן יחסי לעדי התביעה הרבים אשר עתידים להישמע.
לעניין זה מוסיפה המאשימה וטוענת כי מקריאה נוספת של כתב האישום, עלה כי נפלה בו טעות שכן נכתב כי הדירה בלבד מהווה רכוש אסור ויש להוסיף את כספי התמורה ממכירת כלי הרכב, אשר הם בבחינת כספי עבירה ולפיכך אף הם מהווים רכוש אסור כאמור, עפ"י חוק איסור הלבנת הון. לטענת המאשימה, אין כל מניעה לבצע תיקון זה שכן נושא הלבנת ההון טרם נדון.
לעניין הוספת האישום הנוגע להעלמת הכנסות, טוענת המאשימה כי עניין זה טרם נדון וממילא יוכח אישום זה במסגרת מסמכים אשר התקבלו מב"כ הנאשם ובאמצעות דיווחיו לרשויות המס אשר יוגשו לביהמ"ש במסגרת הוכחת עבירות המס, נשוא כתב האישום המקורי. לפיכך, הוספת האישום לא תגרור פגיעה בנאשם.
המאשימה מתבססת בבקשתה, על סעיף 92(א) לחסד"פ אשר לפיו, ביהמ"ש רשאי, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. קיים צורך באיזון בין האינטרס לגילוי האמת ובין הפגיעה בנאשם אשר תימנע ע"י מתן הזדמנות סבירה להתגונן.
המאשימה מפנה בדבריה לשיקולי יעילות ההליך המשפטי, ולדבריה, דחיית בקשתה לא תתרום ליעילות ההליך, שכן אז תיאלץ להגיש כתב אישום נוסף ונפרד בו ייכללו האישומים נשוא בקשה זו, ולאחר מכן תגיש בקשה לאיחוד תיקים הנדרשת בהיות שני כתבי אישום העוסקים באותו נושא.
בתגובה לבקשה טוענת ב"כ הנאשם כי אין להתיר למאשימה להביא בפני ביהמ"ש ראיות חדשות בשלב זה של המשפט או לחילופין לבצע שינויים העשויים לשנות את כתב האישום באופן קיצוני. זאת ועוד, לטענתה, אין להוסיף עדים כה רבים בייחוד בשלב בו נמצא המשפט, בשלהי פרשת התביעה, לאחר הגשת תגובת הנאשם לכתב האישום ופריסת קו הגנתו בפני המאשימה וזאת בהסתמכו על חומר הראיות שהיה מונח בפניו. בכך, תהיה משום פגיעה בהגנת הנאשם ובזכויותיו הבסיסיות שכן ביצוע חקירות כעת מהווה שיהוי בלתי סביר ובכך יש בכדי לפתוח חזית חדשה בכתב האישום. זאת ועוד, טוענת ב"כ הנאשם כי לאחר הגשת כתב אישום, אין המאשימה רשאית להוסיף ולחקור אם הדבר עשוי לפגוע בזכויות הנאשם ובהגנתו.
בתגובתה, מתבססת באת כוח הנאשם על העובדה כי המאשימה נחפזה בהגשת כתב האישום כנגד הנאשם בעוד שהיה עליה להמתין להשלמת החקירה טרם הגשת כתב האישום או לחילופין טרם מתן תגובת הנאשם לכתב האישום ופרישת קו הגנתו בפניה. לטענתה, שני גורמים מרכזיים בשאלת האם להתיר תיקון כתב האישום, הינם מועד ביצוע התיקון והאם התיקון מהותי או טכני. במקרה שלפנינו, אין מדובר, לטענתה, בתיקון מהותי אשר נחוץ כתוצאה מהופעה פתאומית של נסיבות חדשות או עובדות אשר חיוניות לשם הרשעת הנאשם ושאינן ידועות למאשימה, אלא מדובר בשאלת משפטית טהורה. בבקשת הוספת העדים והוספת סעיפי אישום נוספים, מנסה המאשימה להוכיח קיומן של עבירות על חוק איסור הלבנת הון, אשר לא אליהן התכוון המחוקק בניסוחו את החוק.
