נימוקי ההחלטה לאסור את העדה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש
1. במסגרת פרשת התביעה בתיק שמתנהל כנגד כל הנאשמים, זומנה העדה הגב' רות האפרתי, להעיד מטעם התביעה כנגד הנאשמים, ואף הוצא כנגדה צו הבאה שמחייב אותה להתייצב לדיון בביהמ"ש, כל זאת נוכח הודעות שנשלחו ע"י העדה לביהמ"ש, כמו גם לתביעה, בהן הודיעה על רצונה שלא להתייצב בביהמ"ש ולא למסור כל עדות כנגד הנאשמים.
העדה הוזמנה לישיבת הוכחות לצורך מסירת עדות, סרבה להעיד ולמסור כל גירסה, כל זאת כאשר שאלות שהוצגו לה ע"י עו"ד ויסמונסקי, נותרו ללא כל מענה, כאשר העדה חוזרת פעם אחר פעם על דבריה שאין רצונה להשיב לשאלות שמוצגות לה ע"י עו"ד ויסמונסקי.
בתום אותו דיון, נעתרתי לבקשת הצדדים ודחיתי את המשכו, על מנת לאפשר לצדדים לשקול את עמדתם באשר לחוסר רצונה של העדה לשתף פעולה עם מי מהצדדים, כאשר כבר באותו שלב הוסיפה העדה שאין רצונה כלל ועיקר לענות על שאלות שמוצגות לה, לרבות שאלות שמוצגות מטעם הסנגוריה.
2. בדיון שהתקיים בפניי ביום 4.1.07, הודיע עו"ד ויסמונסקי את עמדת המדינה שאין כל כוונה לעתור לשימוש בסנקציה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש כנגד העדה, אך יחד עם זאת, ביקש הוא להתיר להציג לעדה מספר שאלות לגבי ההודעות שנמסרו על ידה, אך העדה חזרה פעם נוספת, החל מעמ' 974 לפרוטוקול, על אותה עמדה שעה שסרבה להשיב לשאלות עו"ד ויסמונסקי ושמרה על זכות השתיקה המוחלטת.
ביהמ"ש הנחה את עו"ד ויסמונסקי שבשים לב לעמדתה הנחרצת של העדה, הרי אין באותו שלב מקום להגיש את הודעותיה במשטרה, עד אשר תינתן הזדמנות הוגנת לסנגוריה לחקור את העדה ולהציג בפניה שאלות, ורק אם זו תעמוד על סרובה להשיב לשאלות המוצגות לה מטעם הסנגוריה, יהיה מקום לדון בעתירת התביעה להגיש את הודעות העדה במשטרה מכוח סע' 10 לפקודת הראיות.
העדה עמדה על סרובה להשיב לשאלות באי כח הנאשמים, כל זאת אף שביהמ"ש פנה אליה והסביר לה שבעצם עמדתה העקרונית, יש משום פגיעה בזכויותיהם של הנאשמים, אשר מבקשים במסגרת רצונם להוכיח את חפותם, להשתמש בשאלות המוצגות לה ובתשובות הניתנות על ידה, כדי להוכיח עמדתם, אך העדה כאמור, עמדה על סרובה זה, תוך שהיא מפרטת בפני ביהמ"ש את נימוקיה.
3. בתום דיון זה היה זה דווקא עו"ד קואל ובהמשך הצטרף אליו עו"ד סודרי, אשר עתר לביהמ"ש לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בפקודת בזיון ביהמ"ש ולהטיל על העדה עונש מאסר לתקופה של 30 יום, כדי לאכוף עליה את חובתה להעיד בבימ"ש.
שמעתי את טענות באי כח הצדדים כולם לגבי סוגיה זו, ובטרם הכרעה בעתירה, ולאחר שביהמ"ש הפנה את תשומת לבה של העדה, שבנוסף לסנקציה הקבועה בסע' 5 לפקודת בזיון ביהמ"ש, לתביעה הזכות לשקול הגשת כתב אישום כנגדה, בהתאם להוראות סע' 241 לחוק העונשין, שבצידו עונש מקסימלי לתקופה של שנתיים.
נוכח דברים אלה, עתרה העדה לביהמ"ש להורות על מינוי סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית, שייעץ לה בנדון בטרם תיתן היא את תגובתה הסופית, וביהמ"ש נעתר לבקשה זו של העדה, אף שאין קבועה בחוק חובה למינוי סניגור לעד אשר מסרב להעיד בבימ"ש.
נעתרתי לבקשה זו של העדה משום שראיתי חשיבות רבה לעדותה של העדה בביהמ"ש, עדות שאמורה היתה לשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים, ולאפשר לבאי כח הנאשמים לעמת את העדה עם הגירסה שמסרה, שבחלקה, כך ביהמ"ש למד לדעת, מפלילה או יכולה להפליל את הנאשמים.
4. לעדה מונתה סניגורית מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד גבאי-מנדלמן, אשר בדיון ההמשך חזרה על עמדתה של העדה עצמה, עמדה שלפיה מסרבת העדה בכל תוקף לענות לשאלות שמוצגות לה בביהמ"ש, זאת תוך שהיא מודעת היטב להשלכות שעלולות לנבוע מעצם סרובה זה.
5. מדובר בסוגיה סבוכה של עד שמסרב להעיד בבימ"ש ולענות על שאלות שמוצגות לו, וכבר באותו דיון קבעתי את עמדתי העקרונית, לפיה לא ראיתי לנכון לעשות שימוש בסמכות המוקנית לביהמ"ש לפי סע' 5 לפקודת בזיון בימ"ש.
להלן נימוקי ההחלטה
:
א. משנשאלה העדה ע"י ביהמ"ש מדוע היא מסרבת להשיב לשאלות שמוצגות לה הן ע"י התביעה והן ע"י ההגנה, נחלקה תשובתה של העדה למספר גורמים שעמדו בבסיס עמדתה העקרונית, ובעצם היא מנתה 4 גורמים אשר הובילו אותה לאותה החלטה שלא לשתף פעולה עם מי מבאי כח הצדדים ולא לענות על כל שאלה שמוצגת לה, הכל כמפורט להלן:
(1) העדה טענה תחילה שבעצם זימונה למסירת עדות בבימ"ש, וכפועל יוצא זימונה לישיבות הכנה במשרדי הפרקליטות, יש משום הכבדה יתרה עליה בעצם העובדה שהיא נאלצת לכתת את רגליה ימים שלמים וארוכים לצורך הכנה לעדות ולצורך מתן העדות עצמה, כפי שהדבר השתקף בדיון בפני כב' השופט כספי בעניינם של נאשמים אחרים באותה פרשה, וכפי שצפוי היה להעשות גם בתיק שבפניי, כאשר העדה מציינת שהליך ההכנה והעדות בבימ"ש לא רק מכביד עליה מבחינת שעות רבות שבהן היא נאלצת לשהות בבימ"ש או בפרקליטות, אלא גם משום שיש בכך כדי לפגוע בזכויותיה כאסירה ולעכב את חופשותיה, חופשות שלהן היא זכאית במסגרת היותה אסירה המרצה עונש מאסר.
