1. המבקש, צבי קרוכמל (להלן: "
קרוכמל"), הינו נאשם בכתב אישום פלילי שהוגש לבית משפט זה, נגדו ונגד 7 נאשמים נוספים, המייחס לו עבירות של פגיעה בפרטיות, חדירה לחומר מחשב, קבלת דבר במרמה, האזנת סתר וכיו"ב עבירות.
המשיבה 1, הגב' גיתית פנקס, הינה עדה ברשימת עדי התביעה בתיק המתנהל כנגד המבקש, שימשה בזמן הרלוונטי כעיתונאית בעיתון דה-מרקר ולאחר מכן בעיתון גלובס - עיתונים כלכליים.
המשיבה 1 העידה בבית המשפט ביום 9.11.06 ובמהלך עדותה זיהתה מסמכים השייכים לה, ביניהם תכתובת עם מקורות עיתונאיים, טיוטות של כתבות וכיו"ב חומרים ממחשבה, תוך שהיא מוסיפה שהמסמכים לא יצאו ממנה ביוזמתה או בהסכמתה ועל כן, אלה הוצאו ממנה שלא כדין.
המשיבה 2 הינה מגישת כתב האישום כנגד המבקש.
2. במהלך חקירתה הנגדית של המשיבה 1 ע"י ב"כ המבקש, עו"ד סודרי, נחקרה היא ממושכות אודות כתבות שנערכו ע"י העדה בנוגע לחברת אמדוקס, תוך שהיא מאשרת קיומם של מקורות מידע שסייעו לה לקבל את החומר הרלוונטי שחב' אמדוקס, נשוא הכתבות, לא ראתה מהן נחת, וגרמו לה נזק, כביכול.
המשיבה 1 סירבה להשיב על כל שאלותיו של עו"ד סודרי בכל הנוגע למקורותיה העיתונאיים, תוך שימוש בחסיון העיתונאי העומד לזכותה בענינים שכאלה.
בבקשתו, טוען המבקש, שתשובותיה של המשיבה 1 חיוניות הן להגנת המבקש, כאשר באמצעות תשובות אלה יוכל המבקש להוכיח את טענות הגנתו, לפיה לא הוציא מידע שלא כדין ממחשבה של המשיבה 1.
3. המשיבות 1 ו- 2 התנגדו נחרצות לעתירת המבקש, כל אחת מנימוקיה.
א. המשיבה 1, באמצעות בא כוחה עו"ד קלו, הפנתה את בית המשפט להלכה שנקבעה בפרשת ציטרון, באשר להיקפו של החסיון העיתונאי, שחל הן על מקורות המידע, הן על המידע עצמו והן על שיטות איסופו של המידע ושיטות עבודתו של העיתונאי. הוסיף וציין כי הזכות לחסיון עיתונאי הינה נגזרת מחוש הביטוי. הפנה הוא לפסיקה המאוחרת שהרחיבה את תחולתו של החסיון.
המשיבה 1 הוסיפה וטענה, כי כל המידע שהגיע אליה ונוגע לסדרת הכתבות על חב' אמדוקס, חוסה תחת צילה של הגנת החסיון העיתונאי, חשיפת מקור המידע תחשוף את דרך עבודתה של המשיבה.
עו"ד קלו הוסיף וטען, שאם לטענת המבקש כי יש ברשותו ראיות להפריך את טענות המשיבה 1 - הרי הוא חופשי לעשות זאת כאוות נפשו ולא ברור לו מדוע הוא עותר להסרת חסיון עיתונאי כדי להוכיח טענה שממילא יש לו יכולת להוכיחה באופן עצמאי?
עו"ד קלו הוסיף שבעצם המדובר במסע דייג מצד המבקש לציד ראיות בדבר חומר שהמשיבה העבירה או קיבלה למקור או ממקור - ואל לו לביהמ"ש לאפשר זאת.
ב. גם המשיבה 2 התנגדה, אף ביתר שאת, לעתירת המבקש, תוך שהיא ממקדת את טיעונה לפן הפרוצדורלי (השמעת טיעונים במעמד צד אחד, שגם משיבה 1 התנגדה לפרוצדורה זו - ועל כך ארחיב בהמשך), אך הביעה התנגדות נחרצת גם בפן המהותי.
עו"ד ויסמונסקי כדרכו בניהול תיק זה, פירט בהרחבה ראויה את נימוקי התנגדות המשיבה 2 לעתירה, תוך שהוא מפנה להוראות סע' 28 לחוק הגנת הפרטיות, וכן להוראות הדין הפסוק לגבי חסיון עיתונאי.
עו"ד ויסמונסקי הדגיש בתגובתו כי עדותה של המשיבה 1 מעל לדוכן העדים בבית המשפט
כקורבן
למעשי המבקש (הכל לכאורה כמובן), ועל כן, החוק מעניק לה הגנה לבל תיפגע פרטיותה, כדי למנוע כפל פגיעה בקורבן העבירה.
כן הפנה ב"כ המשיבה 2 לכללים שנקבעו בפסיקה העקרונית של בית המשפט העליון, באשר להגנה על החסיון העיתונאי וכיצד יש לאזן בין ערך מוגן זה לבין זכותו של הנאשם למשפט הוגן.
גם מבחינה מהותית, הוסיף וטען עו"ד ויסמונסקי, שאין כלל רלוונטיות לבקשה כי גם אם יעלה בידי המבקש להוכיח שהמשיבה 1 פעלה שלא כדין כדי לאסוף את החומר הרלוונטי - איך טענה כזו יכולה להועיל למבקש?
4.
דיון והכרעה
בבואי להכריע במחלוקת שבין הצדדים, מוצא אני להתייחס ל- 3 קבוצות טענות רלוונטיות לענין:
