החלטה בתיק פ 40163/99

מציאות יוצאת דופן בחריגותה סובבת את התיק דנן ומניעה אותי לנקוט בצעד חריג כשלעצמו של הפניית החלטה זו ישירות אל היועץ המשפטי לממשלה.

הנסיבות

ביום 5.5.1999 הוגש כתב אישום בתיק פלילי 40163/99  נגד שלושה נאשמים: 1) ראובן (ירון) אסא  (להלן: " אסא"); 2) יאיר מיכאליס (להלן: " מיכאליס"); 3) יעקב פיג'ון (להלן: " פיג'ון"). אסא היה הבעלים והמנהל של תשלובת חברות פרטיות שעסקה, בשנים 1990-1992, ביבוא דרך הים של מטענים גדולים מאד של ברזל גולמי. מימון היבוא, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים,  נעשה באמצעות מספר בנקים באירופה ובישראל ובאמצעות גורמים מממנים  אחרים. עד לפירעון המימון של כל יבוא החזיק הגורם המממן בשטרי המטען המקוריים. אחיזה בשטרי מטען אלה הקנתה לגורם המממן זכויות בעלים במטען.

מיכאליס היה בעת ההיא מנהלת מחלקת היבוא בתשלובת שבבעלות אסא. פי'ג'ון היה סוכן האוניות שהביאו את מטעני הברזל (בדרך כלל ממזרח אירופה).

בהקשר ל-130 משלוחי המטענים שעליהם סב כתב האישום לא שולמו דמי המימון למממנים. אף על פי כן הצליח אסא לגרום לכך שהטובין שוחררו המכס ומן הנמל בלי הצגת המסמכים, שטר המטען וחשבון המכר המקוריים. הוא עשה כן באמצעות מצגים כוזבים לפני רשות המכס וסוכני המכס, חשבונות מכר מזויפים שהחליפו את חשבונות המכר המקוריים ומצג לפיו התשלובת היא בעל הטובין. כלפי המממנים הציג אסא מצג שווא כאילו בעלותם בטובין מובטחת באמצעות שטרי המטען המקוריים וחשבונות המכר המקוריים שהיו בשליטתם, תוך טענה שבלי המסמכים המקוריים הללו לא ניתן לשחרר את המטענים. מן המממנים הועלמה גם העובדה שבפועל אסא הצליח לשחרר את המטענים.

כתב האישום ייחס למיכאליס ולפיג'ון אחריות משותפת עם אסא לחלק ניכר ממסכת העבירות הנובעות ממערכת הנסיבות הטענת הזאת.

כתב האישום - שהוגש מספר שנים ניכר לאחר "התפוצצות הפרשה" - החל להתברר בבית משפט זה ובירורו ידע מעקשים ומכשולים רבים. תקצר היריעה מכדי תיאור המכשולים הללו. אציין אך את זאת ששלושת הנאשמים לקו במחלות קשות. אסא ופיג'ון במחלה ממארת (אסא, כמדומה, לקה במחלה עוד קודם להגשת כתב האישום) ומיכאליס לקה במחלה קשה של ניוון שרירים.

לאחר שהסתיימה פרשת התביעה ונשמעה פרשת ההגנה של אסא (פרוטוקול הדיון מקיף יותר    מ-5000 עמודים והוגשו בו למעלה מ-800 מוצגים), נערך הסדר טיעון בינו לבין המאשימה. על פי הסדר הטיעון הודה אסא בליבת מערכת הנסיבות העבריינית המתוארת בכתב האישום והורשע   ב-18 עבירות של קבלת דבר במרמה ו-80 עבירות של שימוש במסמך מזויף. עבירות גניבה בידי מורשה, שהן פשע, הושמטו מכתב האישום שתוקן בהתאם להסדר הטיעון.

הסדר הטיעון כלל גם הסכמה מפורטת בעניין העונש. עיינתי בו וקיבלתי אותו ללא היסוס. התביעה במשפט נוהלה ביד אמונה בידי עו"ד (היום שופטת בית משפט השלום בתל אביב) לימור מרגולין -יחידי. היא ביארה את סיבותיו של הסדר הטיעון לאשורן.

באוגוסט 2006  נגזר עונשו של אסא - אף זה בהתאמה להסדר הטיעון - ל-20 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. במניין המאסר נחשבה תקופה של 20 חודשי כליאה של הנאשם בחו"ל אשר התבררה להיות בעלת זיקה לכתב האישום שהוגש בישראל . כך היה שבפועל לא נשא הנאשם עונש מאסר ממשי בישראל בשל הרשעתו.

משפטו של אסא הופרד ממשפטם של מיכאליס ו-פיג'ון ולאחר שעונשו נגזר התעוררה שאלה בדבר המשך ניהול המשפט כנגד שני הנאשמים הנותרים. זו התבררה להיות שאלה מורכבת מאד. לא כל פרטיה ידועים לי (למשל באורח טבעי אינני מודע לקשיים ראייתיים ודיוניים). אולם ברור שהסוגיה הושפעה מכך שאסא היה הדמות המרכזית של כתב האישום ושבאופן מעשי לא נגזר לו עונש מאסר בפועל.

לא פחות מכך הושפעו השיקולים ממצבם הרפואי של מיכאליס ופיג'ון. לי הוצגה תמונת דברים שתיארה פרוגנוזה רעה מאד בעניין מיכאליס. בעניין פיג'ון הדבר היה תלוי בהצלחת הטיפול הרפואי.

בנסיבות אלה התבקשתי להניח בידי התביעה "פסק זמן" כדי לבחון את מהלכיה ולמצוא פתרונות אפשריים. הדבר ניתן אם כי מהלכו נמשך יתר על המידה, הלכה למעשה עד עצם היום הזה.

למיטב ידיעתי נבחנה בקשתו של פיג'ון לעיכוב הליכים בהתבסס על מצבו הרפואי. לאחר זמן ממושך למדי הבקשה - שכנראה פרקליטת המחוז לא התנגדה לה - נדחתה. לעת הזאת מבקש בא כוחו של פיג'ון להגיש בקשה נוספת אם יעלה בידו לגייס מקורות כספיים לביצוע הערכה מחודשת של מצבו הבריאותי.

בעניין מיכאליס חלה התפתחות מסוימת. הפרקליטות הגישה כתב אישום מתוקן המייחס למיכאליס עבירה של אי מניעת פשע (אותם פשעים שתוארו לעיל). אף על פי כן גם עניינו אינו מסתיים. הפרקליטות - מתוך מודעות למצבו הרפואי ולפרוגנוזה השלילית בעניינו - מוכנה, כנראה, להסדר עונשי מינימאלי.  אלא שמצד הנאשם - על פי מה שנאמר לי מפי סנגורו - הבעיה היא כפולה ואולי משולשת. ראשית, כל עוד הדבר אפשרי מבחינה פיסית הנאשם מבקש להמשיך ולעבודה במקום עבודה כלשהו. העבודה היא סוג מסוים של תראפיה והא נאחז בה כבעוגן הצלה. הרשעה בפלילים עלולה למנוע ממנו עיסוק בתחום שבו הוא עסק ושבו הא יודע לעסוק. לשון אחר; הבעייתיות אינה נעוצה בטיבו והיקפו של העונש אלא בעצם ההרשעה. שנית, הנאשם אינו יכול לקבל שהוא יורשע באי מניעת פשע שעה שהנאשם העיקרי, ההוגה והנהנה העיקרי מן המזימה העבריינית הורשע במיני עוונות בלבד. וזו אינה רק התעקשות של הנאשם שכן גם מבחינה לוגית  הדעת תתקשה לסבול הרשעה באי מניעת פשע  שלפי הכרעת הדין של אסא כלל לא בוצע.

לבד מכך, ייתכן שגם מיכאליס יפנה כעת בבקשה לעיכוב הליכים המבוססת על מצבו הרפואי.

עד הנה דברים ששמעתי מפי באי כוח בעלי הדין. להלן אציג את תמונת הדברים מנקודת מבטי. גם בה כרוכה מבוכה מסוימת. כתב האישום (במתכונות שונות) תלוי ועומד כבר יותר מ-9 שנים. הפרשיות שעליהן סב צירו של כתב האישום התרחשו לפני 16-18 שנים. עניינו של הנאשם  העיקרי  הסתיים לפני יותר משנתיים. אולי לא היה זה סיום ב"קול דממה דקה" אך בוודאי גם לא ב"תרועה רמה". איזו ציפייה יכולה להיות מבית המשפט במצב דברים כזה, ביחס לשני הנאשמים הנותרים שהם בלי ספק אנשים חולים מאד? איזה אינטרס ציבורי ישרת המשך המשפט - גם בהנחה שמבחינה פיזית ניתן יהיה לקיים אותו - בנסיבות האלה ובנקודת הזמן הזה?

בנסיבות הללו בשעה שהוגשו (מוגשות ועוד יוגשו) לי בקשות משותפות של התביעה והסנגוריה לאורכה להשגת הבנה ביניהן, באורח טבעי אישרתי אותן. אלא שמבחינה ציבורית אינני יכול לעכב את ההליכים (פשוטו כמשמעו) ללא גבול. פרק הזמן שחלף מאז שנגזר עונשו של אסא חוצה את הגבול ומעמיד אותי כשופט האחראי לניהול המשפט בנקודה מאד לא נוחה.

אולי בשל כך אמרתי את מה שאמרתי למעלה מכאן (אף על פי שאינני בטוח שהדברים הללו מצויים בגדריו המדויקים של תפקידי). לצערי אינני יכול לפעול בפרשה הזאת כ"מגשר". אולם אני סמוך ובטוח שהתבונה מצויה בידי הגורמים האמורים לקבל החלטה בעניין זה, מפרקליטת המחוז ו"צפונה" עד היועץ המשפטי לממשלה.