1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(3)+(4) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). כתב האישום גם מייחס לשני הנאשמים עבירה של נסיון לבצע בצוותא עבירה של הצתה. לנאשם מס' 2 לבדו, מיוחסות שתי עבירות של קשירת קשר לפשע וזאת בזיקה לביצוע עבירת ההצתה.
2. פרק העובדות כולל סקירה תמציתית של הארוע. מדובר בסכסוך שפרץ בין מחמוד טאהא (להלן: "מחמוד") לבין אליאס בסילא (להלן: "אליאס"), שניהם תושבי כפר ראמה, וזאת על רקע עבודתם כנהגי מוניות באותה תחנה.
ביום 22.12.06 פנה מחמוד אל הנאשם מס' 2 וקשר עמו קשר לפיו הנאשם מס' 2 יצית את מוניתו של אליאס. לשם קידום הקשר ומימושו, נסעו מחמוד והנאשם מס' 2 לכפר ראמה ומחמוד הצביע בפני הנאשם מס' 2 על ביתו של אליאס ועל המונית שחנתה במקום. משם נסעו השניים לתחנת דלק והצטיידו בבקבוק דלק שנמסר לנאשם מס' 2 לשם ביצוע ההצתה.
בהתאם לנטען בכתב האישום, עבירת ההצתה תוכננה להתבצע על ידי שני הנאשמים, לאחר שהנאשם מס' 2 הציע לנאשם מס' 1 והלה הסכים להצטרף אליו כדי לבצע ביחד עמו את עבירת ההצתה.
ביום 23.12.06, כך נטען בכתב האישום, נסעו הנאשמים לביתו של אליאס כדי להצית את המונית באמצעות בקבוק הדלק, שכאמור נרכש קודם לכן.
סעיף 5 לכתב האישום מתאר את הגעתם של הנאשמים לביתו של אליאס. לפי הנטען, הם ירדו מהרכב והתקרבו לשער הבית, למקום חניית המונית על מנת להציתה.
בסעיפים 6-7 לכתב האישום נאמר:
"הנאשמים עמדו בסמוך לשער הבית כשבידיהם בקבוק הדלק, אך בטרם הצליחו להשליכו ולהצית את המונית, הפתיע אותם אביו של אליאס, סוהיל בסילא... (להלן: "המנוח"), אשר יצא מן הבית, רדף אחריהם בכביש הסמוך לבית והשיגם. בשלב זה, דקרו הנאשמים את המנוח 8 דקירות, במקומות שונים בגוו, בגב, בבטן ובפנים בסכין שהיתה ברשותם. המנוח התמוטט במקום ונפטר סמוך לאחר מכן".
3. בישיבת ההקראה, לפני שהנאשם מס' 2 נתן תשובתו לכתב האישום, העלה סניגורו שתי טענות מקדמיות שעניינן פגם או פסול בכתב האישום.
4. הטענה הראשונה מתייחסת לאופן ניסוח הפרק העובדתי של כתב האישום, החל מסעיף 5, שאין בו הפרדה ברורה לגבי חלקו של כל אחד מהנאשמים באירועים המתוארים.
הסניגור ער לכך, שעבירת הרצח מיוחסת לנאשמים כמבצעים בצוותא. יחד עם זאת, לטענתו אין כל אפשרות להבין מכתב האישום מה היה תפקידו של כל אחד מהנאשמים בפרשה המתוארת.
הפגם, כך לפי שיטת הסניגור, נובע מהעובדה שכתב האישום מתאר מצב דברים הנראה בעיניו לא מובן ובלתי הגיוני לפיו כביכול
"שני אנשים בעת ובעונה אחת אוחזים באותה סכין". הסניגור טוען, שלצורך הגנת הנאשם, יש להביא לידיעתו פרטים מדוייקים באשר לאופן ביצועה של עבירת הרצח ובעיקר, בנוגע למעשים המיוחסים לו באופן אישי.
5. ב"כ המאשימה סבור, שהפרוט העובדתי בכתב האישום כולל תאור בהיר לגבי מעשיו של הנאשם מס' 2, מה גם שחומר הראיות כולו מצוי ברשות הנאשם ואין כל חשש לפגיעה ביכולתו להתגונן מפני האישום. מטעם המאשימה גם נטען, שהיא יצאה ידי חובתה בהצגת
"תאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן, במידה שאפשר לבררם", בהתאם להוראת סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 ולא נדרש כל פרוט נוסף. לטענת ב"כ המאשימה, מבקש הסניגור להקדים את המאוחר ולאלץ את התביעה לפרוס כבר כעת את הראיות שבאמצעותן יש בכוונתה להוכיח את עובדות כתב האישום.
6. הוראות הדין והנחיות הפסיקה בכל הנוגע לאופן ניסוח הפרק העובדתי של כתב אישום, ידועות. תאור העובדות חייב לבטא את סיפור המעשה של הפרשה נושא האישום ולשקף את כל מרכיבי העבירה המיוחסת לנאשם.
כמבואר בספרו של י. קדמי,
"על סדר הדין בפלילים" חלק שני (א) מהדורת תשס"ג - 2003, מדובר
"במכלול הנתונים העובדתיים המצביעים על כך כי נתקיימו יסודותיה של עבירה פלונית".
סיפור המעשה
"מיועד להצגת העובדות הרלוונטיות" להרשעה ולא להצגת "הראיות" שמכוחן תבקש התביעה לקבוע שאותן עובדות אכן נתקיימו" (שם, בעמ' 665-666).
7. האחריות הפלילית של שותפים לעבירה מוסדרת בסעיף 29 לחוק הקובע כדלקמן:
"(א) מבצע עבירה - לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר.
(ב) המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר".
בהתייחס למבצעים בצוותא, נקבע בפסיקה כי הם
"משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים. האחריות של כל אחד מהם היא ישירה. תרומתו של כל אחד מהמבצעים בצוותא היא "פנימית"... אכן, לענין הביצוע בצוותא תיתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים ובלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת". (ע"פ 4389/96
מרדכי נ' מדינת ישראל
פ"ד נ(3) עמ' 239 בעמ' 250).