כללי:
1. בפני בקשת שירות המבחן להפקעת צו מבחן שהוטל על הנאשם בתיק דנא בגזר דין מיום 7.9.04.
הנאשם הורשע על פי הודאתו, בצירוף תיקים, בכתב אישום מתוקן בת.פ. 3914/02 בעבירת תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וגניבה, עבירה לפי סעיפים 383 ו - 384 לחוק. כמו כן הורשע בת.פ. 2646/02 בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש לצריכתו העצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג- 1973, שנעברה בעת שהנאשם היה עצור בתא בידוד ומעקב סמים בכלא באר-שבע. בגזר הדין קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן והטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה של 30 חודשים. כמו כן הוארכו בשנתיים נוספות שני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, האחד בן 24 חודשים שבת.פ. 333/94 בית משפט מחוזי תל-אביב-יפו והשני בן 12 חודשים שבת.פ. 8014/01 בית משפט מחוזי באר-שבע.
2. בתאריך 18/3/2007, דהיינו 11 יום לאחר סיום תקופת המבחן, הגיש שירות המבחן את הבקשה דנא. בבקשה צויין, כי התכוון להגישה בחודש הקודם, אך הדבר לא עלה בידו בשל חופשת הנישואין אליה יצאה קצינת המבחן ועומס עבודה שהוטל עליה טרם החופשה. לגופו של ענין, קצינת המבחן פרטה, כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית למכורים נקיים מסמים, בה היה אמור ליטול חלק בתדירות של פעם בשבוע. הוא השתתף בשני המפגשים הראשונים ולאחר מכן מסר כי אינו מעונין להמשיך, שכן עבר טיפול בקהילה וראה עצמו שונה מהמשתתפים בקבוצה. בנסיבות אלה, זומן למספר שיחות פרטניות, אליהן לא התמיד להתייצב, בעוד הוא נוהג למסור טלפונית סיבות שונות להעדרותו. לאחר התלבטות, החליט שירות המבחן לשלבו בקבוצת מעקב, בה היה אמור ליטול חלק אחת בחודש, ולהמשיך לבצע בדיקות לגילוי שרידי סם. בקבוצה זו שולב בחודש אפריל 2006. הנאשם התקשה להתמיד ולהגיע לכל המפגשים גם לקבוצה זו ולפני מספר חודשים חזר להשתמש בסמים. בהמשך מסר בדיקות לגילוי שרידי סם, שנמצאו נקיות, ואף חזר לטיפול שירות המבחן. בסיכומו של דבר, הנאשם לא התייצב ל-7 מפגשים מתוך 11 שהתקיימו, וכשהתבקש לפרט את הסיבות להעדרותו, מסר כי בידו אישורי מחלה, אך נמנע מהציגם.
עוד נטען בבקשה, כי בחודשיים האחרונים עלה החשד כי הנאשם חזר להשתמש בסמים. הוא זומן לשיחה פרטנית ולא טרח להגיע, כמו כן לא התייצב לרוב המועדים שנועדו לבדיקות לגילוי שרידי סם, למעט בדיקה אחת שנערכה בחודש ינואר ושהעלתה ממצא של שימוש בסמים. למפגש האחרון, שהתקיים בחודש ינואר 2007, הגיע הנאשם כשהוא מסומם.
שירות המבחן הבהיר לנאשם את משמעות אי שיתוף הפעולה והסביר לו, כי בכוונתו לפנות לבית המשפט בבקשה לדיון מחודש, לשקול את הארכת צו המבחן או ,לחילופין, להפקיעו. הנאשם השיב, כי עליו להתייעץ עם עורך-דינו, אך מאז ניתק כל קשר.
בנסיבות אלה התרשם שירות המבחן, כי הנאשם מתאפיין בדפוסי התנהגות מניפולטיביים וניחן בכוחות מוגבלים להמנע משימוש בסמים לאורך זמן. לאור הערכתו כי חזר לצרוך סמים וכי לא יוכל להפיק תועלת מהקשר עימו, הוגשה הבקשה דנא.
טיעוני הצדדים
3. ב"כ המאשימה, שתמך בבקשה, ביסס את טיעוניו על לשון סעיפים 20 ו - 21 לפקודת המבחן [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 (להלן: "פקודת המבחן") ועל פסק-הדין שניתן בענינו של
קראג'ה ג'אסר בת.פ. 3652/03 בבית משפט השלום בנצרת בתאריך 7.2.07. לדעתו, לשון סעיף 20 (1) וסעיף 20 (2) לפקודת המבחן אכן מחייבת את הפקעת הצו בתוך תקופת המבחן ואולם סעיפים 20 (3) ו - 20 (4) מאפשרים זאת ללא הגבלת זמן. הוא הוסיף, שאת הוראת סעיף 21 לפקודת המבחן יש לקרוא באופן שהפקעת הצו אינה חייבת לחול בתוך תקופת המבחן. עוד טען, כי אם הנאשם היה עובר עבירה ביום האחרון של תקופת המבחן, פשיטא ששירות המבחן לא היה מסוגל לבקש להפקיע את צו המבחן טרם פקיעתו. לכן, ביקש לקבל את הבקשה ולהפקיע את צו המבחן.
4. הסניגור ביקש לדחות את בקשת שירות המבחן וטען כי את הוראות סעיפים 20 (3) ו-(4) לפקודת המבחן יש לקרוא בהתאמה להוראות סעיפים 20 (1) ו-(2), שהגבילו את הפעלת הסנקציות על נאשם, שלא ציית לצו המבחן, כל עוד צו המבחן בר תוקף. הוא הוסיף, כי המחוקק הקנה לבית המשפט סמכויות הדרגתיות, דהיינו - בשלב הראשון להזהיר את הנאשם, בשלב השני לגזור עליו קנס ורק בשלב האחרון - להעניש אותו. סמכויות אלה פורטו בהוראות סעיפים 20 (3) וסעיף 20 (4) לפקודת המבחן.
לדעת הסניגור, ובהנחה ששירות המבחן סבר, כי הנאשם אינו ממלא אחר צו המבחן, היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה להפקעתו לאלתר. לטעמו, לא יתכן להפקיע צו שפקע, שכן פרשנות זו אינה הגיונית, מה גם שהיא נוגדת את הוראת סעיף 21 לפקודה, בה נקט המחוקק לשון עתיד, המלמדת כי עונש שהוטל בגין העבירה המקורית, במקום צו המבחן, מביא לפקיעת תוקפו של הצו. רוצה לומר, שלא ניתן לגזור עונש בגין צו מבחן שפקע. עוד טען הסניגור, כי בבוא בית המשפט לפרש דבר חקיקה, ההלכה מחייבת כי תיטיב עם הנאשם. הוא הוסיף וטען, כי אין לקבל את הפרשנות שבית המשפט נתן בענינו של
קראג'ה ג'אסר, שכן עולה ממנה שניתן להגיש בקשה להפקיע צו מבחן בכל עת וללא הגבלת זמן. למעלה מן המותר טען הסניגור, כי לא יהיה זה צודק להפקיע את צו המבחן, שכן הנאשם הוכיח, באופן חד משמעי, שפניו מועדות לשיקום. אף שהצו פקע, הוא ממשיך לשמור על קשר עם היחידה לטיפול ושיקום נפגעי סמים, המתבטא בבדיקות לגילוי שרידי סם, המתבצעות 3 פעמים בשבוע.
דיון
5. זה לשון סעיפים 20 ו-21 לפקודת המבחן:
20. דין הנבחן שלא ציית לצו
"הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו המבחן, שהנבחן לא מילא אחרי הוראה מהוראותיו של צו המבחן, רשאי בית המשפט בהתחשב, בין היתר, בתקופה שחלפה מיום העמדתו של הנידון במבחן, בדרך שבה עמד במבחן באותה תקופה ובנסיבות אי מילוי הוראות צו המבחן לעשות אחד מאלה:
(1) להזהיר את הנבחן בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן;
(2) להטיל על הנבחן קנס בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן, ואם לאחר מכן יבוא בית משפט להטיל עונש על הנבחן לפי סעיפים 16 או 17 או סעיף זה, יובא הקנס האמור בחשבון בקביעת אותו עונש;
(3) אם ניתן צו המבחן בלא הרשעה על העבירה שבגללה ניתן - להרשיע את הנבחן ולהטיל עליו עונש, ואם ניתן צו המבחן לאחר הרשעהלפי סעיף 1)1)(א) -להטיל על הנבחן עונש על העבירה המקורית במקום צו המבחן, הכל כפי שבית המשפט היה רשאי להטיל על הנבחן אילו זה עתה הורשע בפניו על אותה עבירה.
(4) אם ניתן צו המבחן לאחר הרשעה לפי סעיף 1)1)(ב) - להטיל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית במקום צו המבחן, בהתחשב בכל עונש אחר שהוטל עליו על העבירה המקורית."
21. פקיעת צו מבחן