החלטה בתיק פ 3809/05

הנאשם ביקש לצרף תיק זה בפני מותב אחר וכדי לאפשר לו זאת בוטלה הכרעת הדין. הנאשם לא צירף את התיק ועל הכרעת הדין מיום 7.2.06 בעינה עומדת.

ניתנה היום, ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007), במעמד הצדדים.

גזר דין

הנאשם הורשע בתקיפת הוריו ובאיומים ברצח עליהם. הוא הודה בכך שסטר לאמו ומשך בשערות ראשה וכי בעט ברגלו הפצועה של אביו. העבירות נעברו במאי- יוני 2005.

בפברואר 06, לאחר מספר דחיות בעטייה של ההגנה, הנאשם הודה, הורשע והופנה לקבלת תסקיר שרות מבחן. שרות המבחן לא המליץ המלצה טיפולית, לתוכן התסקירים אתייחס בהמשך, ושוב התבקשו ע"י ההגנה דחיות בתיק והפעם לשם עריכת צרוף תיקים. בין לבין, הנאשם נעצר ובאוקטובר 2006 הודיעה ההגנה כי בכוונתה לבקש לערוך את הצירוף בפני כב' השופטת שפירא. לאחר מספר ישיבות תזכורת הוברר כי הנאשם ערך אמנם צרוף, אך סירב לצרף את התיק הנוכחי.

גם בדיון האחרון ביקשה באת כוח הנאשם, מטעמים שחלקם בלתי מובנים לי לדחות את סיום התיק, התביעה התנגדה וביקשתי מהצדדים להשמיע טיעוניהם לעונש. בין היתר הדחייה התבקשה על מנת להעיד עדים לעניין העונש. במענה לבקשה זו, הציגה התביעה את פרוטוקול הדיון בפני כב' השופטת שפירא מיום 1.5.07 ובו עדויותיהן של גב קוממי שולמית, עובדת אגף הרווחה ברמת השרון ועדות האם המתלוננת.

מדברי הגב' קוממי עולה כי מדובר במשפחה בעייתית וכי הושקעו מאמצים רבים בשיקומו של הנאשם אותו הכשיל במו ידיו. העדה סיכמה דבריה בכך שעל אף הנזקקות הרבה של הנאשם למסגרת טיפולית, "הנקודה הסופית שהוא לא מוכן לקבל טיפול".

גם דודו של הנאשם, מר יעקב שמואלי, העיד בתיק האחר וסיפר שהנאשם גר אצלו במסגרת חלופת מעצר 4 חודשים. מר שמואלי השקיע בנאשם מאמצים רבים אך כדבריו, הנאשם "פרץ כל גדר", ולדעתו יש לכפות עליו תכנית שיקום.

האם אמרה שהיא סולחת לבנה ומבקשת שלא להחמיר בעונשו.

בתיקים בהם נדון הנאשם בפני כב' השופטת שפירא, מדובר במעשים הדומים לאלה שבתיק שבפני, אך האלימות כלפי ההורים קשה ואכזרית יותר.

העונש שנגזר עליו הוא 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עונשי מאסר על תנאי.

ביהמ"ש בנימוקיו עמד בין השאר על קוצר ידו של שרות המבחן לסייע לנאשם נוכח סירובו וציין כי שרות המבחן עצמו הגיע למסקנה שאין מנוס מהטלת מאסר בפועל על הנאשם כדי להמחיש לו את האיסור והסיכון שבהתנהגותו.

דיון

כפי שציינתי, בתיק שבפני התקבלו מספר תסקירי שרות מבחן והסנגורית הגישה לעיוני את התסקירים שהונחו בפני כב' השופטת שפירא.

מכל התסקירים עולה תמונה עגומה של משפחה בעלת תפקוד הורי לקוי עם כל המשמעויות הקשות שהיו לכך על התפתחותו ותנאי גידולו של הנאשם. הנאשם גדל בבית רווי אווירת כעס ואלימות והיה ככל הנראה ילד מוכה. המשפחה מוכרת ומטופלת ע"י שירותי הרווחה.

לאור נתוני יסוד קשים אלה, נעשו מאמצים מרביים, גם במסגרת ההליכים המשפטיים, לסייע לנאשם להשתלב בתהליך שיקומי -טיפולי. התסקירים הרבים מפרטים את הצעדים שנעשו לשם כך. למרבה הצער, הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנויות והכשילן. יש להניח שהוא אינו מסוגל לאחוז ביד המושטת לו, אך סרבנותו ועיקשותו, בצד האלימות הקשה כלפי הוריו והסכנה הברורה להמשכה, אינם מותירים כל אופציה עונשית מלבד הטלת מאסר.

יש להדגיש לחומרה כי חלק מהמעשים עליהם נשפט בתיק הקודם נעברו תוך כדי ניהול התיק הנוכחי, לאחר שהודה והופנה לשרות המבחן. אלימותו של הנאשם כלפי הוריו נמשכת, אפוא, מאז 2004 ועד למעצרו בסוף 2006.

לאור התנהלות ההגנה בתיק שבפני, אין לי כל ספק כי הנאשם הבין היטב את משמעות סירובו לצרף את התיק לתיקים האחרים. במצב זה, דברי הנאשם בפני כי נענש דיו בגין מעשיו, אינם יכולים למלטו מעונש מאסר נוסף.