החלטה בתיק פ 371/04

1.         הנאשמים 1, 2 היו בשנת 2002 חברי ועד אגודת הישוב אדם. נאשם 1 שימש כיו"ר האגודה ונאשם 2 כגיזבר. הנאשמים 3, 4 חתמו על חוזה עם האגודה לביצוע עבודות ציבוריות בישוב. הנאשם 5 הינו אביו של נאשם 1.

            המאשימה טוענת, כי הנאשמים ביצעו עבירות מירמה, גניבה, הלבנת הון והפרת אמונים.

            נאשם 5 מבקש להפריד משפטו ממשפט יתר הנאשמים.

כתב האישום

2.         בישוב אדם הוקם פארק ותוכננו נוספים. בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי הנאשמים 1, 2 היו מעוניינים כי פארק הכניסה לישוב יבנה על-ידי נאשם 3 בעלות של כ-1.5 מיליון ש"ח.

            בסעיפים 14-15 לאישום הראשון נטען, כי הנאשמים 1, 2 הציגו בפני חברי ועד האגודה מצגים כוזבים כאילו הוגשו שלוש הצעות מחיר על-ידי שלושה קבלנים שונים, וכי הצעת הנאשמים 3, 4 היא הנמוכה ביותר, בעוד שנאשם 3 הוא שהכין את כל המסמכים שנחזו להיות כל הצעות המחיר. בעקבות כך, נחתמו חוזים בין האגודה לנאשמים 3, 4. עוד נטען, כי נאשמים 1, 2 העבירו לנאשם 3 - שלוש עשרה המחאות של האגודה על סך 1.5 מיליון ש"ח, וסמוך לאחר מכן, הסב נאשם 3 ארבע המחאות בסכום כולל של 500,000 ש"ח והשיבם לנאשם 1, עד להמצאת ערבות בנקאית על-ידי נאשם 3.

נאשם 1 נטל המחאות אלה לשימושו האישי, העבירן לאביו, נאשם 5, " בידיעה שמדובר ברכוש שמקורו בכספי האגודה שנגנבו על ידו כמפורט לעיל" (סעיפים 22-23).

            נאשם 5 הפקיד ההמחאות בשלושה חשבונות בנק שונים, ולבקשת הנאשם 1 משך במזומן את הכספים והעבירם לנאשם 1. בסעיף 25 לאישום הראשון נטען, כי נאשם 5 ידע שההמחאות הן רכוש האגודה שנגנב על-ידי בנו, הנאשם 1, וכי הוא פעל על מנת להסוות מקור הכסף ומיקומו.

            העבירות המיוחסות לנאשמים 1-4 הן מירמה בנסיבות מחמירות, לנאשמים 1, 2 מיוחס בנוסף מרמה והפרת אמונים, לנאשם 1 מיוחסת גם גניבה, ולנאשמים 1, 5 עבירה של איסור הלבנת הון בשל הסתרת והסוואת מקור ההמחאות והכסף.

3.         באישום שני נטען, כי נאשמים 1-3 שיתפו פעולה ביצירת מצגי שווא על מכרז לשיפוץ מבנה ציבורי בישוב אדם, חתמו על חוזה פיקטיבי ומשכו מהאגודה במירמה 550,000 ש"ח.

4.         באישום שלישי מיוחסות לנאשמים 3, 4 עבירות על חוק מס ערך מוסף בכל הקשור לאישומים הקודמים.

5.         באישום רביעי מואשם נאשם 1 בהפרת תנאי שחרור בערובה.

6.         לאור האמור, אישום ראשון בלבד מופנה לנאשם 5.

טענות הצדדים

7.         נאשם 5 עותר להפריד את משפטו ממשפט יתר הנאשמים. לטענת בא כוחו, עו"ד אלברנס, המאשימה מייחסת לנאשם 5 חלק קטן בלבד באישום הראשון, ואילו יתר האישומים אינם נוגעים לו כלל. מספרם של עדי התביעה הינו 87 ורק חלק מזערי מהם נוגע לנאשם 5. לפיכך, יגרם לנאשם 5 עיוות דין, שכן הוא יהיה חייב להיות נוכח במשך כל המשפט ולשמוע עדים רבים כאשר חלקו מזערי, ובנוסף, הסנגוריה הציבורית המייצגת את הנאשם תישא בעלויות רבות ומיותרות. לעומת זאת, אם יופרד משפטו, יתכן כי יהא צורך בשמיעה כפולה של מספר מצומצם של עדים. עוד טען כי הצרוף הוא שרירותי, שכן אין בינו לבין שאר הנאשמים (למעט נאשם 1) שום קשר, ולכן אין מדובר בפרשה אחת.

8.         ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה. לטענתו באישום ראשון מתוארת פרשה אחת של שיתוף פעולה של כל הנאשמים, וכי הלבנת ההון התאפשרה על-ידי שיתוף פעולה של נאשם 5.

כמו כן, העבירה המיוחסת לנאשם 5 הינה איסור הלבנת הון, אשר הוכחתה מצריכה הוכחת עבירת המקור, שהיא קבלת הכספים במירמה, הפרת אמונים וגניבה. באשר לשלושת האישומים הנוספים טען, כי מרבית העדים הנדרשים לצורך הוכחת האישומים נגד נאשם 5 מעידים גם באישומים האחרים.

ב"כ הנאשמים 1-4 לא התנגדו להפרדת המשפט, אף כי ב"כ נאשם 2 טען כי אפשר ויעתור אף הוא להפרדת משפטו.

9.         דין הבקשה להדחות מהטעמים הבאים: