אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פ 3656/02

החלטה בתיק פ 3656/02

תאריך פרסום : 16/09/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
3656-02
20/01/2005
בפני השופט:
גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שי ברגר
הנתבע:
צ'רבקוב ארתור
עו"ד בונדר
החלטה

פתח דבר

1.          לפנינו טענת הנאשם, מר ארתור צ'רבקוב, שאין להשיב לאשמה. זאת בתום פרשת

             התביעה, שמטרתה היתה להוכיח, שביום 01.12.01 בשעה 16:20 באגף הבידוד של 

              כלא אשל החזיק הנאשם הנ"ל ב-15.83 גרם נטו הרואין שלא לצריכתו העצמית וללא

היתר כדין. זאת,לפי הטענה, לאחר החדרתו את הסם לכלא בתום חופשתו.

הלכות הטענה, שאין להשיב לאשמה

2.         בטרם ננתח את הראיות שהובאו על ידי התביעה, ראוי לסקור את ההלכות, הרלוונטיות לעניינו של מר צ'רבקוב, הקשורות לטענה, שאין להשיב לאשמה. מטרת הטענה, שאין להשיב לאשמה, היא להביא לסיום המשפט הפלילי מקום שהתביעה לא הרימה את נטל הבאת הראיות באמצעות ראיות לכאוריות להוכחת הנטען בכתב האישום. הלכה זו מקדמת דנא נקבעה, בין היתר, בע"פ 24/49 זרקא נ' היועמ"ש , פ"ד ד' 504, 522 (מול האות "ו") - 523 (מול האות "ג") מפי כב' השופט אגרנט (כתוארו אז) כהאי לישנא:

"כלל אוניברסלי הוא, כי בעל דין הטוען טענה מסוימת החשובה לעמדתו במשפט.. עליו הראיה... חובה זו ונכנה אותה בשם "חובת הראיה" (the burden of establishing a case) היא היא החובה העיקרית במשפט... נוסף על החובה העיקרית האמורה קיימת חובה שניה...: החובה להביא עדות. חובה טפלה זו - ונכנה אותה בשם "חובת ההוכחה" (the burden of adducing evidence) נוצרה לשם הקלה על הצדדים בהנהלת המשפט, כדי שיהיה ברור מי ומי מהם צריך לפתוח בהבאת עדות ומהי כמות ההוכחה שעל הצד להמציא לפני שיינתן תפקיד זה - או כפי שנוהגים לומר - בטרם תעבור חובת ההוכחה - לצד השני. הכלל הוא, שבעל הדין שעליו מוטלת החובה מספר 1 ("חובת הראיה"), הוא הוא שצריך לפתוח בפרשת ההוכחות, ומחובתו להמציא עדות במידה מספקת לכאורה (פרימה פציה) כדי ביסוס טענתו. ורק בהגיעו למדרגה זו עוברת החובה מספר 2 ("חובת ההוכחה") למתנגדו, החייב עתה להמציא עדות מצדו...".

כדי לעבור את המשוכה, שבעקבותיה תחוייב ההגנה להשיב לאשמה, על התביעה להביא ראיות לכאוריות, אפילו דלות. כפי דברי כב' השופט ש' לוין (כתוארו אז) בע"פ 141/84 מדינת ישראל נ' טובול, ואח' , פ"ד ל"ט (3) 596, 606 -607:

"כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה, שפרטיה הובאו בכתב האישום, ודי בקיומה של מערכת ראיות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת הראיות על שכם הנאשם".

ככלל בשלב בחינת הטענה, שאין להשיב לאשמה, בית המשפט אינו בוחן את משקל הראיות ויוצא מתוך ההנחה, שהראיות תזכינה למלוא האימון [ראה: י' קדמי סדר הדין בפלילים (חלק שני, תשס"ג) 1050].

הלכות ההרשעה על סמך ראיות נסיבותיות

3.   עלינו לזכור, כי במקרה הנידון איש לא ראה את הנאשם מחזיק פיזית בסם. איש לא ראה את הסם בבגדיו או בתאו של הנאשם. איש לא ראה את הסם יוצא מתוך גופו, במחילה מכם. משנמצא הסם על גג אגף הבידוד ליד פתח האיוורור של התא, בו שהה הנאשם לבדו, תבקש התביעה להרשיעו על בסיס ראיות נסיבתיות. לפיכך, עלינו להתעכב על הלכות ההוכחה באמצעות ראיות נסיבתיות.

כמוסבר ב-ע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן, פ"ד נ"ד (4) 653, ההרשעה על סמך ראיות נסיבתיות מתבססת על ההסתברות, השוללת את הספק הסביר. שיטת הסתברות אחת בהוכחה נסיבתית היא שיטת ההסתברות המתמטית, אשר מודדת את שכיחות הראיות הנסיבתיות, כגון הזיהוי על פי פרופיל די. אן איי. שיטת ההסתברות המתמטית אינה מתייחסת לנאשם האינדווידואלי.

בהעדר נתונים סטטיסטיים על אודות שכיחות הראיות הנסיבתיות, נבחנות הראיות הנסיבתיות במודל האינדוקטיבי, המבוסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר.  תוך שקילת צרוף הראיות הנסיבתיות ביישום המודל האינדוקטיבי בית המשפט שולל הסברים, המתיישבים עם חפותו של הנאשם. שיטת ההסתברות האינדוקטיבית דנה בנאשם האינדיוודואלי. בשיטה זו "אם... המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת מן הראיות... הינה קיום עובדות שיש בהן אשמת הנאשם - הרי שמכלול ראיות זה מספיק להוכחת האשמה מעבר לספק סביר" (דברי כב' השופטת דורנר ב-ע"פ 6359/99 הנ"ל, בעמ' 662 - 663).

כב' השופט בייסקי ביטא את המבחן להרשעה על סמך ראיות נסיבתיות בקובעו:

"השאלה כמובן היא אם הראיות הנסיבתיות מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה כי הנאשם ביצע את העבירה" (ע"פ 898/79, 112/80 פיצחזדה, ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ד (3) 829, 835 (מול האות ג').

 ובדברי כב' השופט מצא (כתוארו אז) נקבע:

"כלל הוא, כידוע, שבבחינת השאלה אם יש בראיות נסיבתיות שהובאו לפנינו כדי לבסס הרשעה, מוטל על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, ואת הסברי הנאשם (הדברים לא נכתבו בהקשר של טענת "אין להשיב לאשמה" - ג'ט"ל), במבחני ההיגיון ונסיון החיים, ורק אם המסקנה המרשיעה, אשר מוסקת מן הבחינה הזאת, גוברת באופן ברור והחלטי על כל תיזה חלופית ואינה נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר..." [ע"פ 4086/91, 4138 מימון, ואח' נ'  מדינת ישראל, פ"ד מ"ו (2) 868, 873 (מול הספרה 7)].

המבחן המתבקש

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ