החלטה בתיק פ 343/04

לפני בקשה מטעם הנאשם 4, המבקש שלא לאפשר למאשימה להרחיב את עדותו של עד התביעה, מר עופר כהן (להלן: "העד"), אשר העיד ביום 26.9.2005, לעניין הגשת דו"חות מס הכנסה שלו ומסמכים נוספים, כמפורט להלן.

רקע כללי

1.         אישום מס' 11 לכתב האישום מייחס לנאשם 4 מספר עבירות מס בין השנים 1999 עד 2003.

במסגרת פרשת התביעה, העידה המאשימה את העד, אשר שימש כיועץ מס של הנאשם 4 בין השנים 2000 - 1995. באמצעות העד ביקשה המאשימה להגיש את דו"ח הנאשם 4 לשנת המס 1998, אשר הוגש לפקיד השומה ביום 10.6.1999 (ת/682), וכן את דו"ח הנאשם 4 לשנת המס 1999, אשר הוגש לפקיד השומה ביום 31.5.2000 (ת/684). בנוסף לכך, ביקשה המאשימה להגיש שורה של מסמכים המתייחסים לטיפולו של העד בענייניו של הנאשם 4 בדיונים שוטפים מול פקיד השומה. ב"כ הנאשם 4 התנגד להגשתם של המסמכים שהוזכרו לעיל, ומכאן הבקשה שלפני.

טענות הנאשם 4

2.         לטענת הנאשם 4, הגשת מסמכים המתייחסים לשנות המס הקודמות לשנות המס נשוא כתב האישום, חוטאת לעיקרון האוסר על הצגת ראיות על עברו של הנאשם לפני הכרעת הדין. עיקרון זה מבטא את חזקת החפות המיועד לשמור על מלאכת השיפוט מפני משוא פנים ומפני דיעה שלילית מוקדמת על הנאשם. עיקרון זה מגולם בסעיף 163 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, האוסר להציג לנאשם שאלות בעניין הנוגע להרשעותיו הקודמות.

הנאשם 4 טוען כי כתב האישום קובע את מסגרת הדיון, וכי הוא נועד להבהיר לנאשם את העבירות המיוחסות לו, כך שיתאפשר לו להתגונן מפני האישום המועלה נגדו. לכן, אין להתיר השמעת עדות והגשת מסמכים העלולים לשמש בסיס להרחבת כתב האישום.

בנוסף, טוען הנאשם 4 כי מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הועלה מעמדן של זכויות הנאשמים באופן המטה את הכף לטובת הקפדה על זכויותיהם והעדפת האינטרס של הנאשם על-פני האינטרס של התביעה. עבירות המס בהן מואשם הנאשם 4 אינן עבירות מיוחדות המצדיקות סטייה מהוראות החוק והפסיקה, ואף עבירות אלה יש להוכיח בראיות קבילות בלבד.

טענות המאשימה

3.         המאשימה אינה חולקת על טענות הנאשם 4 בדבר העקרונות המנחים וההלכה הנוהגת לעניין הצגת עברו הפלילי של הנאשם בשלב שמיעת הראיות. המאשימה מצהירה כי אין בכוונתה להרחיב "חזית" מעבר למסגרת כתב האישום.

טוענת המאשימה כי כל שברצונה להשיג, על-ידי הגשת המסמכים נשוא בקשה זו, הוא לפרוש בפני בית המשפט את מכלול הראיות הנוגעות להתנהלותו של הנאשם בפני רשויות המס אף בשנים שקדמו לשנת 1999.

בהקשר זה, טוענת המאשימה כי העבירות המיוחסות לנאשם 4 במסגרת אישום מס' 11 מצריכות הוכחת יסוד נפשי של כוונה. לדעת המאשימה, כוונתו הפלילית של הנאשם אינה מוכחת רק בראיות ישירות, כי אם נלמדת מתוך נסיבות העניין. על המאשימה להוכיח כי משלא דיווח הנאשם 4 לרשויות המס את שהיה עליו לדווח, לא נהג כן בתום לב או בשוגג, אלא מתוך כוונה להשתמט מתשלום המס.

אחת הדרכים להוכיח את היסוד הנפשי של הנאשם היא באמצעות הוכחת "מעשים דומים", ולכן מבקשת המאשימה לאפשר לה להגיש את "היסטוריית המס" של הנאשם, בכדי שתוכל להוכיח את כוונתו הפלילית של הנאשם לצורך הוכחת העבירות נשוא פרט אישום מס' 11.        

דיון

4.         עיינתי בבקשה ובתגובה, והגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת הנאשם 4, ולאפשר למאשימה להגיש את המסמכים הנוגעים להיסטוריית המס של הנאשם 4, בהתאם למתווה שיפורט להלן.

מעשים דומים

5.         התנהגותו של אדם בעבר עשויה להיות בעלת ערך הוכחתי הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי. "מעשים דומים" שנעשו על-ידי אדם בעבר, עשויים להצביע על הלך נפשו בזמן ביצועם של מעשים בהווה. החשש הוא, ש"עברו" של הנאשם עשוי ליצור דיעה קדומה לחובתו. על-מנת להבטיח משפט הוגן, הכלל הוא שהתביעה אינה רשאית להוכיח את עברו הפלילי של הנאשם (לרבות כל התנהגות שיש עימה השלכה שלילית לחובתו במסגרת האישום הנוכחי) ראו י' קדמי, על הראיות (חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד), 609 ואילך (להלן: "קדמי"). לכן, ראיות על התנהגות שלילית או אסורה של נאשם אינן קבילות, הן מטעם של חוסר רלוונטיות והן מטעם של שמירה על עיקרון ניקיון ההליך הפלילי (ת"פ (ירושלים) 382/98, מדינת ישראל נ' פרושינובסקי, תק-מח 99(3), 29873).

בפסיקה התפתח חריג לכלל, הקובע כי כאשר לעברו של הנאשם יש משקל ראייתי ממשי והתביעה מבקשת להוכיחו ולא בשל כוחו ליצור משפט קדום, רשאי בית המשפט להתיר את הוכחתו, אך זאת תוך שהוא מזהיר את עצמו מפני כוחה המעוות של יצירת דיעה קדומה, הכרוכה מטבע הדברים בהוכחת אופיו הרע של הנאשם (קדמי, שם; ע"פ 595/95 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2), 551).

כאשר יש בכוחם הראייתי של "מעשים דומים" כדי להשמיט את הבסיס מתחת להגנתו של הנאשם בדבר היעדר יסוד נפשי מתאים, תותר הוכחתם על אף האיסור בדבר הוכחת אופיו הרע של הנאשם. כך תתאפשר הוכחתם גם מקום שבו מבקשים להוכיח באופן פוזיטיבי קיומה של כוונה או קיומו של רכיב נפשי ממרכיביה (קדמי, 615 והאסמכתאות המובאות שם).