החלטה בתיק פ 3284/04

1.         בפני בקשה לחיוב המשיבה בפיצוי ובתשלום הוצאות על פי סעיף 80 לחוק העונשין,  התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") לאחר שהמשיבה חזרה בה מכתב האישום ובית המשפט זיכה את המבקש.

המבקש הואשם בהכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו- עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום, הכשיל המבקש שוטר בעת שמדד מהירותם של רכבים באמצעות מכשיר ממל"ז, בכך שהתקין במכוניתו משבש ממל"ז מסוג BLINDER, אשר שיבש את קריאת מהירות נסיעתו.

2.         נימוקי ב"כ המבקש

חומר הראיות בתיק התבסס על עדות השוטר שעצר את המבקש עקב שיבוש שהופיע במכשיר הלייזר שלו.

לטענת ב"כ המבקש, הודעת השגיאה שהופיעה במכשיר הלייזר, נבעה כתוצאה מהחזקה לא נכונה של המכשיר ולא כתוצאה משיבוש קרני הלייזר ע"י המכשיר שפורק מרכבו של המבקש.

זאת ועוד, בחוות דעתו של מומחה המשטרה נמצא כי פעולה תקינה של המכשיר שפורק מרכבו של המבקש, מביאה לתוצאה שונה מזו שנרשמה בעדותו בכתב של השוטר שהפעיל את מכשיר הלייזר. יוצא, שעל פי חוות הדעת המשטרתית, המבקש לא ביצע את העבירה שיוחסה לו ולפיכך לא היה מקום להעמידו לדין.

לעניין הנזק שנגרם למבקש טען ב"כ המבקש כי פירוק המכשיר מרכבו, בצורה ברוטאלית, הסב נזק לרכב בסכום של 6332 ש"ח. בנוסף, המבקש שילם הוצאות ייצוג בתיק זה העומדות על סך 10,000 ש"ח וכן נגרם למבקש נזק כספי עקב בזבוז שעות עבודה בגין הזמן בו היה מעוכב בתחנת המשטרה ובגין ניהול הגנתו.

נימוקי ב"כ המשיבה

כתב האישום כנגד המבקש הוכן והוגש בהתבסס על ראיות לכאורה שהיו כנגד המבקש.

לאור חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה לכאורה, העדר עבר פלילי לנאשם בעבירות דומות ותוך שקילת האינטרס הציבורי, החליטה המאשימה לסגור את התיק.

בנוסף, טען ב"כ המאשימה כי הפגיעה בנאשם לא נגרמה עקב רשלנות גורמי החקירה והפנה את בית המשפט להחלטה בע"פ 70189/03.

בנוגע לפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו של המבקש, טען ב"כ המאשימה כי אין ההליך דנן, הליך מתאים לתביעת פיצויים נזקיים.

זאת ועוד, המבקש לא היה עצור בתיק זה ולפיכך אינו זכאי לפיצוי.

3.         סעיף 80 לחוק העונשין קובע שני תנאי סף (לאחר שהנאשם נמצא זכאי בדין) שרק בהתקיים אחד מהם, יהא בית המשפט רשאי להורות על תשלום הוצאות הגנתו של הנאשם :

א.                  לא היה יסוד לאשמה - דהיינו, האם התשתית הראייתית העובדתית שהיתה מונחת בפני התביעה בעת הגשת כתב האישום, היתה מספקת כדי לבסס הגשת כתב אישום כנגד הנאשם.

בע"פ 2366/03 עסאף עסאף ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3), 597, קבע ביהמ"ש העליון כי:

" במסגרת תנאי זה על בית-המשפט לבחון את תשתית הראיות שהייתה מונחת בפני התביעה ערב הגשת כתב-האישום ולשאול אם יש בתשתית זו כדי להצדיק את הגשתו של כתב-האישום. על שאלה זו נשיב בחיוב מקום שיש בראיות כדי ליצור אצל תובע סביר ציפייה להרשעה. ודוק, המבחן לקיומו של יסוד לאשמה הוא אובייקטיבי (ראו: את פרשת דבש [1], בעמ' 89; ע"פ 11024/02 מנצור נ' מדינת ישראל [5], בעמ' 445; ע"פ 303/02 חמדאן נ' מדינת ישראל [6], בעמ' 557) וכן ראו דבריו של השופט בך בע"פ 1524/93 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל [7], בעמ' 654: "על בית המשפט לבדוק את שיקול-דעתה של התביעה עובר להגשת כתב האישום נגד אותו נאשם, ורק אם יימצא שמלכתחילה לא היה מקום להעמיד לדין, או מפני שהעובדות הנטענות אינן מהוות עבירה מבחינה משפטית, או מפני שהיה ברור מראש שחומר הראיות שבידי התביעה לא יספיק להשגת הרשעה בפלילים, יהיה מקום לפסוק הוצאות ופיצוי לנאשם על-פי סעיף 80(א)...".

                        כתב האישום הוגש בתאריך 20.10.04 .

ישיבת המענה הראשונה מיום 24.03.05, נדחתה ליום 02.06.05 עקב חזרת הזמנת המבקש עם הציון: "לא ידוע".