הנאשמים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות של שוד מזויין, עבירה לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) (רישא) + (ג)(1) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) + 381(א)(1) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
הנאשם מס' 2 הורשע גם בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 10 ביחד עם סעיפים 62 ו-67 לפקודת התעבורה.
2. על פי כתב האישום המתוקן, בו הודו הנאשמים עולה כי ביום 16.11.04 בסמוך לשעה 17:45, הגיעו שני הנאשמים ברכב מסוג הונדה סיביק לסניף בנק הדואר בבסמת טבעון. השניים נכנסו לבנק כאשר הנאשם מס' 1 רעול פנים ומחזיק בידו אקדח ואילו הנאשם אוחז בידו מצית הנחזית כאקדח. באיומי הנשק נטלו השניים מדלפקי סניף הבנק סכום שאינו ידוע בבירור, אך מדובר באלפי שקלים חדשים. כמו כן, פנו השניים לאחד הנוכחים במקום, היכו אותו ונטלו ממנו סך של 3,100 ₪. חשוב לציין כי הנאשם מס' 1 הצמיד את האקדח לראשו של המתלונן בעת שנלקחו ממנו את הכספים.
לאחר ביצוע המעשים נמלטו השניים במכונית עמה הגיעו כאשר הנאשם מס' 2 נוהג במכונית. באותה תקופה היה הנאשם מס' 2 פסול מלנהוג ברכב בהתאם לגזר הדין שניתן כנגדו בגין עבירות קודמות.
3. הנאשמים הורשעו כאמור על פי הודאותיהם בכתב האישום המתוקן כפי שפורט לעיל. הנאשם מס' 1 הגיע גם להסדר ולפיו יוטל עליו עונש מאסר בפועל של 4 שנים ועונש מאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט, כאשר שני הצדדים הסכימו שבית המשפט ישקול האם להטיל על הנאשם מס' 1 עונש זה בחופף או במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת. לגבי הנאשם מס' 2 הוסכם כי הצדדים יטענו טיעון חופשי לעונש בכפוף לקבלת תסקיר קצין מבחן. תסקיר קצין המבחן הוגש לבית המשפט ביום 7.3.05 ובהתאם נשמעו טיעוני הצדדים.
4. כדי להבין את המחלוקות לגבי הנאשם מס' 1 אציין כי הנאשם מס' 1 הינו בן 27 שנה. בהיותו בן 17 הורשע הנאשם מס' 1 בעבירת רצח ודינו נגזר ל-20 שנות מאסר. יודגש כי הנאשם מס' 1 ביצע את העבירה בעת שהיה קטין ונשפט בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער. הנאשם שהה בבית המעצר מאז גזר הדין ואף החל לצאת לחופשות. את העבירות נשוא תיק זה ביצע במהלך אחת החופשות אליהן יצא.
5. בא כח המאשימה מבקש להטיל על הנאשם 1 את עונש המאסר המוסכם של 4 שנים במצטבר לעונש המאסר המותנה אותו הינו מרצה.
בא כח המאשימה מדגיש את חומרת העבירות שבוצעו על ידי הנאשמים. כן ביקש להדגיש כי ישנה חשיבות לשלוח מסר לנאשם ולאסירים נוספים לפיו מי שיוצא לחופשה ועובר עבירה נוספת ייענש בנפרד שאחרת תיווצר תחושה כאילו מי שמבצע עבירות בעת חופשות ממאסר אינו נענש כלל.
6. בא כח הנאשם מס' 1 הפנה לתיקו האישי של הנאשם בבית המאסר. לטענתו מתיק זה עולה כי למעט חריגות קלות, הנאשם מתנהג כראוי במהלך המאסר. עוד עולה לטענתו כי הנאשם 1 ביקש להשתלב בהליכי שיקום אך מסיבות שאינן תלויות בו הוא לא שולב ולא זכה לכל מסגרת שיקומית. בא כח הנאשם מס' 1 מפנה לעתירת אסיר שהגיש הנאשם מס' 1 בגין החלטת שירות בתי-הסוהר אשר דחתה את בקשתו להשתלב בהליך שיקום.
כן פירט גם את מצבו האישי של הנאשם מס' 1. לדבריו הרקע המשפחתי של הנאשם מס' 1 הוא רקע קשה. המשפחה חיה במצוקה כלכלית קשה, ללא אב מפרנס, כאשר אביו של הנאשם היה שקוע בסמים. הנאשם לא זכה מימיו להכוונה והדרכה של הוריו או של כל גורם מחנך אחר. לטענתו, ביצוע העבירות על ידי הנאשם היווה ביטוי לתסכול העמוק שחש מכך שבקשותיו להשתלב בשיקום נתקלו בדלת אטומה של שירות בתי-הסוהר. עוד טען כי הנאשם הביע צער עמוק וחרטה כנה על מעשיו והוא מעוניין לנסות ולמצוא דרך להשתלבותו בחזרה בחברה כשיסיים את עונש המאסר.
7. בא כח הנאשם מס' 1 מוסיף כי למעשה הנאשם צפוי לעונש כפול שכן כתוצאה מהמעשים בהם הורשע סיכוייו לצאת ולהשתחרר ברשיון לאחר ריצוי 2/3 מעונש המאסר, הינם קלושים. משמעות הדבר הינה כי עצם ההרשעה תגרום לכך כי ייאלץ לרצות עוד 7 שנות מאסר (שהם ה-1/3 אותו יכול היה לצאת ברשיון) ודי בכך לטעמו כדי להוות גורם מרתיע לנאשם וחבריו.
8. הנאשם מס' 1 טען אף הוא באריכות בפניי, הביע חרטה על מעשיו. הנאשם הדגיש כי מגיל 17 הוא שוהה במאסר ובמשך כל השנים בחר בדרך הקשה של התרחקות מעולם העברייני ותוך נסיון לשקם את עצמו. לדבריו, הוא ציפה לקבלת עזרה ממערכת שירות בתי-הסוהר אך לא זכה לה. לטענתו הוא אינו יודע כיצד מתנהלים החיים בחוץ וללא כל עזרה הוא עלול להתדרדר ולהצטרף לעולם העברייני ממנו הוא מנסה להתרחק. הנאשם פונה לבית המשפט ומבקש כי תינתן לו הזדמנות לחזור ולהשתלב בחברה.
9. בנוגע לנאשם מס' 2, נטען על ידי בא כח המאשימה כי הנאשם מס' 2 כבר ביצע עבירות נוספות בעבר ואף הוצג גליון הרשעותיו הקודמות. בין היתר, הורשע הנאשם מס' 2 בתיק פלילי מס' 1826/03, בבית משפט השלום בנתניה, בעבירות רכוש שונות. על פי גזר הדין שניתן כנגדו ביום 28.12.03, הוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל של 16 חודשים, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. עוד הוטל עליו במסגרת אותו גזר דין עונש של מאסר על תנאי בגין עבירות של החזקת סכין שאינה רלוונטית לעניינו ועונש של 6 חודשי פסילה מלנהוג ברכב ו-6 חודשי פסילה על תנאי.
בהתאם לגזר הדין ריצה הנאשם מס' 2 את עונש המאסר בפועל וזכה לשיחרור מוקדם ברשיון. את העבירות נשוא תיק זה ביצע בתקופת הרישיון.
עוד מתברר כי הנאשם הפקיד את רשיונו בבית המשפט, בהתאם לגזר הדין הנ"ל, אך לאחר שיחרורו מהמאסר פנה למשרד הרישוי (לטענתו על פי הפנייה של בית המשפט) וקיבל רשיון זמני. אין חולק כי לא היה מקום ליתן לנאשם רשיון זמני שכן תקופת שהייתו במאסר לא היתה צריכה להכלל במניין תקופת הפסילה שהוטלה עליו בגזר הדין.
בא כח המאשימה מבקש להטיל על הנאשם מס' 2 עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילת רשיון וכן להפעיל את עונש המאסר המותנה שהוטל עליו.
10. בא כח הנאשם מס' 2 הדגיש כי למרות הודאת הנאשם מס' 2 בעבירה של נהיגה בזמן פסילה יש להביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה. לדבריו, הנאשם ביצע את העבירה כאשר סבר לתומו שגם תקופת היותו מוחזק במאסר נמנית בתקופת הפסילה. כמו כן, מדגיש הוא כי בזמן ביצוע העבירה החזיק ברשיון זמני שהוצא על ידי משרד התחבורה והיווה בסיס לסברתו כי הנהיגה היתה כדין.
בא כח הנאשם מס' 2 מוסיף כי הנאשם הודה והתחרט על מעשיו באמת ובתמים. הדבר עולה כבר מהודעתו הראשונה שנגבתה ביום 16.11.04, כאשר בדברים הראשונים שאמר הוא מציין: "אני מודה ומצטער. זה היה השפעה של רגע". עוד הוא מציין כי כתוצאה מהרשעתו יופקע רשיונו של הנאשם והוא ישוב לרצות את יתרת עונש המאסר בגין העבירות בתיק הקודם וגם בכך יש משום הרתעה מספקת. למעשה כל עונש שיוטל עליו יהווה ענישה כפולה.
בא כח הנאשם מס' 2 מפנה גם לתסקיר שהוגש על ידי קצין המבחן המלמד את נסיבותיו האישיות של הנאשם. לדבריו הוא פעל תחת השפעה של אחרים והדבר גם התבטא בדברים שציין קצין המבחן.
