החלטה בתיק פ 3133/02

זו בקשה למתן פיצוי בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק).

עיקר העובדות

1.         המבקש הואשם בניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק.

על פי כתב האישום התכוון המבקש ופחורי (שותף לעבירה), להגיע למחסן סיגריות ברחוב הארזים 13 בירושלים, ברכב טרנזיט, לסמם בעל עסק לסיגריות, שצפו להיות בתוך המחסן באמצעות חומר הרדמה, על מנת לנטרלו, ולהעמיס את הסיגריות על הרכב.

ביום 12.8.02 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, נפגשו המבקש ופחורי ליד שער שכם. הם חברו לשני אחרים אחד מהם אדם המכונה אבו איסמעיל ונסעו עימם בטרנזיט אל שכונת בית הכרם בירושלים .

במהלך הנסיעה קיבל פחורי מידי אחד משני האחרים, מבחנה ובה חומר מרדים וצמר גפן שהיו אמורים לשמש לשם הרדמת בעל העסק.   

בהגיעם לנקודת תצפית למחסן, ירדו אבו סמעיל והאחר מהרכב בטענה שתכף ישובו. בסביבות השעה 14:00 לאחר המתנה ממושכת הלכו המבקש וחברו פחורי למחסן. עת נכנסו למחסן עטו עליהם שוטרים שהמתינו להם בפנים.

בנוסף לאמור לעיל הואשם המבקש גם בניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274(1) בצירוף סעיף 25 לחוק. בשל התנגדותו למעצר.

2.          התביעה הגישה תעודת חיסיון לגבי המכונה אבו אסמעיל והאחר שהיו יחד עם המבקש ושותפו פחורי.

ביום 17.9.02 הוקרא כתב האישום למבקש. הסנגור עתר להסרת תעודת החיסיון אך בקשתו נדחתה. ביום 3.2.03, לאחר תום פרשת התביעה ולאחר שמיעת עדותו של השותף ניתנה החלטה בזו הלשון:

"שמעתי את עדותו של השותף לעבירה. בעדותו הוא אמר כי קיבל מידי נהג רכב הטרנזיט חפיסת סיגריות ובה מבחנה עם חומר מרדים והתבקש להעביר לידי אדם המכונה אבו אסמעיל. זהו אותו חומר אשר נתפס על גופו של השותף. הוא גם סיפר על חלקו של המכונה אבו אסמעיל בכל הנוגע לאותו חומר וכן במה שנוגע להפללת הנאשם. נוכח טענותיו של הנאשם, שוכנעתי כי חשיפת החומר המודיעיני הנוגע לזהות האנשים אשר נטלו חלק כלשהו, בין אם בתכנון או במסירת החומר, הנה חיונית ביותר להגנת הנאשם ולעשיית הצדק בהליך זה, וכך אני מורה".  

לאור החלטה זו, חזרה בה התביעה מכתב האישום וזוכה המבקש מהמיוחס לו בכתב האישום ושוחרר ממעצרו.

הבקשה:

3.         המבקש טוען, כי לא היתה הזדמנות להוכיח את חפותו, הוא ישב במעצר שישה חודשים ובכך נשא עונש ללא שהורשע בדין. מגמת הפסיקה להרחיב את היקף הזכאים לפיצוי לאחר זיכוי אישום. על כן, נסיבות העניין מצדיקות לפסוק למבקש פיצוי לאחר שזוכה. 

תגובה המדינה:

4.         המדינה מבקשת לדחות את הבקשה על הסף מן הטעמים הבאים:

בקשה לפי סעיף 80 תוגש בדרך של המרצת פתיחה ע"פ תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מצער או מאסר) התשמ"ב - 1982, היינו על המבקש לתמוך בקשתו בתצהיר הן לעניין עובדות הבקשה והן לעניין הנזקים שנגרמו לו. הבקשה הינה כללית ביותר ולא ברור על פי איזו עילה מתבקשים הפיצויים. בנוסף לכך, המבקש זוכה מאשמה ב-17.2.03 ורק ארבע שנים לאחר מכן מצא לנכון לפנות בבקשה זו, המשיבה טוענת שמדובר בשיהוי רב. הפיצוי שמתבקש הינו בגין מעצרו של המבקש ולא בגין הוצאות הגנתו (אשר מומנו ע"י הסנגוריה הציבורית).

לטענת המדינה, הראיות בשלב הגשת כתב האישום היו מבוססות על הודעתו של שותפו של המבקש, פחורי, אשר הפליל את המבקש. המבקש נתפס עם שותפו בתוך המחסן ע"י שוטרים והמשיבה הסתמכה על עדויותיהם של שוטרים שנכחו במקום. כמו כן, נמצאו סתירות בהודעת המבקש אשר טען כי הגיע למחסן על מנת לנקות אותו לאחר שיפוצים, גרסה שנשללה לחלוטין ע"י בעל המחסן. ב"כ המבקש דאז לא סבר כי אין יסוד לאישום כלל, וכי הסכים בדיון המעצר כי קיימות ראיות לכאורה.  לאור זאת, בית המשפט החליט לעצור את המבקש ושותפו עד לתום ההליכים.

5.         חזרת המדינה מכתב האישום נבעה מהעובדה כי היא חויבה לחשוף את המידע המודיעיני החסוי. דבר אשר היה עלול לפגוע בצורה קשה באינטרס הציבורי עליו בא להגן החיסיון. המבקש לא הצביע על כל "נסיבות אחרות" המחייבות מתן פיצוי.