פ
בית משפט השלום חיפה
|
3111-06
10/04/2007
|
בפני השופט:
א. הבר - סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
1. שלמה אסולין
2. יורם בנלולו
|
| החלטה |
תיק זה נקבע להוכחות ליום 29.3.07 וביום זה, בפתח הדיון, הצהיר ב"כ המאשימה כי בשל "טעות הקלדה" נשמט שמו של העד רוברט ונצובסקי וביקש את אישורו של בית המשפט לתקן את כתב האישום ולאפשר את זימונו של העד.
התובע טען כי עדותו של העד מצויה בתיק החקירה והנאשמים (על ידי באי כוחם) עיינו בחומר, צילמו אותו ואף התייחסו לתוכנו במהלך הדיונים.
ב"כ הנאשמים מתנגדים לתיקון בטענה כי הענין עלול לפגוע בהגנה של הנאשמים.
ב"כ נאשם מס' 2 טען כי מאחר ושמו של העד לא הופיע ברשימת עדי התביעה, מצא הוא לנכון להזמינו כעד הגנה והפנה את תשומת לב בית המשפט לפנייתו מיום 12.3.07.
שני הצדדים טענו כי שוחחו עם העד לפני ישיבת ההוכחות.
לדעת ב"כ נאשם 2, אין מקום לתיקון כתב האישום מאחר שהמדובר "בעד שלו" והוא ביקש אף לאסור על התובע ליצור קשר עם העד.
על פי הוראת בית המשפט, הגיש התובע סיכומים המסתמכים על הפסיקה בנקודה זו.
בסיכומיו חוזר התובע בין היתר על טיעוניו בפני בית משפט זה ובנוסף לכך מציין כדלקמן:
"בטיעוניו של ב"כ נאשם מס' 1 (צריך להיות מס' 2, א.ה.) כאילו התביעה מנועה מלהוסיף את שמו של העד כעד תביעה שכן הוא הזדרז והקדים אותה בפנייתו לביהמ"ש לזמנו כעד מטעמו, יש משום הולכת שולל את ביהמ"ש, הטעייתו במזיד משום שהתביעה בטיעוניה למעצר עד תם ההליכים הודיעה לביהמ"ש כי העד הינו עד תביעה מרכזי והחלטות המעצר שניתנו בשלוש ערכאות שונות התבססו בין היתר ובחלקן המכריע על עדותו של עד זה."
עוד מציין התובע כדלהלן:
..."אפילו לשיטתו של הסנגור המלומד לא מתקיים עיוות דין בזימונו של העד הרי לשיטתו הוא מתכוון לזמנו כעד מטעמו והרי הוספת שמו של עד וזימונו על ידי המאשימה תשופר הגנתו של הנאשם לאין ארוך (כך במקור) באשר סנגרו המלומד יכול לחקור אותו שתי וערב בחקירה נגדית שהיא עדיפה לכל הדעות על החקירה הראשית ועל כן תמוה בעיניי התנגדותם של הסנגורים להוספתו של עד שעדותו מוכרת להם היטב מחומר החקירה שעמד לרשותם".
התובע הזמין את בית המשפט לעיין בהודעות הנאשמים (שהוגשו) ולהיווכח במו עיניו שאין הפתעה מכך שהמדובר בעד תביעה "שאינו יכול להיות עד הגנה".
דיון
עיינתי בכל חומר החקירה שהוגש לבית המשפט ללא התנגדות וכאן המקום לציין שמלבד העד לגביו ההחלטה, אמור להעיד מטעם המאשימה עד נוסף אחד.
בחנתי, שבתי ובחנתי את דברי הצדדים והפסיקה הקיימת וחייב אני להודות כי לא נתקלתי בטענה דומה, היינו - התנגדות לתיקון כתב אישום על ידי הוספת עד, כאשר ההתנגדות מתבססת על כך שלדעת המתנגד המדובר ב"עד הגנה" ולא בעד תביעה.
מחשבותיו של התובע בענין זה נראים לי כמחשבות נכונות.
ההיטב המשפטי
סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 קובע:
"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. התיקון יעשה בכתב האישום או ירשם בפרוטוקול".
בענין זה נקבע בע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) כדלהלן:
"ההליך הפלילי הוא מסגרת דינים, הבאים להגשים את המשפט הפלילי, דהיינו, לקבוע חפות או אשמה. לשם כך על ההליך הפלילי לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית. כמובן, עמידה על כללים וחשיפת האמת אינן שתי משימות נוגדות. נהפוך הוא: הכללים באים לקבוע סטנדרט של ניהול משפט, אשר - על-פי ניסיון החיים - יש בו כדי להביא לחשיפת האמת, ובכך תואמות שתי משימות אלה. עם זאת, יש ועמידה פורמלית על סדר הכללים בעניין מיוחד יהיה בה כדי לגרום לעיוות דין, אם בדרך של הרשעת החף מפשע ואם בדרך של זיכוי הנאשם. בנסיבות אלה יש לשאוף לכך, כי הכללים עצמם ייתנו לבית המשפט סמכות ושיקול-דעת לעשות צדק. לא למותר יהא לחזור על דבריו של הנשיא זמורה, אשר אמר, בע"פ 1/4, בעמ' 18:
