החלטה בתיק פ 3103/06

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

בקשה זו הוגשה בהתאם להוראות סע' 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חסד"פ מעצרים").

יחד עם הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו את העבירות כדלהלן:

1.         ניסיון הונאה בכרטיסי חיוב - עבירה לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב") + סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") (עבירה אחת).

2.         ניסיון לקבלת דבר במירמה - עבירה לפי סעיף 415 רישא + סעיף 25 לחוק העונשין (עבירה אחת).

3.         הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב     (4 עבירות).

4.         קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין             (4 עבירות).

ב"כ המאשימה הגישה את תיק החקירה לעיון בית המשפט וטענה כי ישנן ראיות חותכות להוכחת אשמתו של המשיב. והגישה גיליון הרשעותיו הקודמות המעיד על כך שהמשיב בעל עבר פלילי עשיר החל משנת 1995 .

עוד טענה ב"כ המאשימה, כי עברו של המשיב מעיד על מסוכנותו וכן שאין לתת בו אמון לצורך שקילת חלופת מעצר בין היתר בשל העובדה שבעבר שימש כעד מדינה ועל כן לא הועמד לדין בגין עבירת רצח ובגין תיק נוסף, אולם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שהוענקה לו, ובשנת 2005 הורשע עפ"י הודאתו בתיק מרמה ועבירות על חוק כרטיסי חיוב ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

לדעת ב"כ המאשימה, העובדה שהמשיב יודע כי הוא צפוי לעונש מאסר ממושך ביותר במידה ויורשע, מקימה חשש ממשי להימלטותו מאימת הדין באם ישוחרר לחלופת מעצר ובנוסף, העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות שמעצם טיבן, ניתן לבצען גם בתנאי מעצר .

ב"כ המשיב הסכים שיש ראיות לכאורה לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

אולם לדבריו, יש לשקול לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שתפיג את מסוכנותו ושתבטיח התייצבותו בביהמ"ש. עוד טען כי הקריטריונים כפי שהותוו בפסק דין רוסלן שציינה ב"כ המאשימה, אינם מתקיימים בענייננו.

הסניגור איבחן את כתב האישום הנוכחי לבין האישומים שהיו בתיק הקודם בו הואשם המשיב ביחד עם אחר וטען כי בתיק הקודם העבירות היו חמורות מאוד וזאת בהבדל מהעבירות אותן ביצע המשיב ואשר הוגש כתב האישום הנוכחי והבקשה להארכת מעצרו. לדעתו, העבירות בהן המשיב מואשם, הינן בהיקף מצומצם ולא נעשו בתחכום.

עוד טען הסניגור המלומד כי שימוש בכרטיסי אשראי מחייבים חתימה והצגת תעודת זהות ולכן אין חשש שהמשיב יעבור את העבירות שבגינן נעצר, אם ישהה במעצר בית.

לבסוף, טען ב"כ המשיב כי המשיב נתון בסכנה ממשית לחייו בשל היותו עד מדינה  ושוהה במתקן עצורים מרוחק, הנמצא במשטרת קצרין שברמת הגולן ועל כן באם ייעצר עד לתום ההליכים כנגדו, לא יוכל לצאת לטיולים ולזכות לביקורים סדירים ולכן הפגיעה בחירותו תהיה גדולה ביותר.

הסניגור הציע כי ניתן לשחרר את המשיב למעצר בית ולאזקו באזיקים.

בביהמ"ש נחקרו 2 מצהירות. האחת חברתו של המשיב והשניה בת דודתו, המוכנות לפקח על המשיב בעת שיהיה נתון במעצר בית בביתו או בבית בת דודתו.

דיון:

בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים עפ"י סעיף 21 לחסד"פ, בטרם ייתן ביהמ"ש החלטתו, עליו לבחון באם קיימות ראיות לכאורה, האם קיימת עילת מעצר ואם הן נמצאו אזי יש לבדוק האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר ראויה.