א. רקע כללי ותמצית ההליכים
הנאשם עותר לביטולו של כתב אישום מתוקן אשר הוגש כנגדו בתיק זה מכוחן של הטענות המקדמיות המפורטות בסעיף 149 (3), (4) ו- (10) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן:
"החוק").
כתב האישום המתוקן שלפניי הינו תוצאה של ההרשעה, והעונש שהושת על הנאשם בת.פ.7184/01 (להלן:
"התיק הראשון" או
"כתב האישום הראשון"), באשר כתב האישום הנוכחי מייחס לנאשם עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (אי קיום צו הריסה שיפוטי), בשל אי ביצוע צו הריסה, שניתן לגבי הבניה נשוא התיק הראשון.
כתב האישום הראשון ייחס לנאשם בנייה ללא היתר במשק 126 במושב פארן שבערבה. בניה זו כללה הקמת סככת איסכורית בגודל של 300 מ"ר העשויה מקונסטרוקציית ברזל וכיסוי איסכורית, התקנת 2 גגונים בגודל של 25 מ"ר כל אחד והצבת 3 מכולות בגודל של 15 מ"ר כל אחת (להלן:
"הבניה הבלתי חוקית")- עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א)ו- 208 לחוק. כתב האישום תוקן וביהמ"ש (כב' השופטת נ' נצר) הרשיע את הנאשם עפ"י הודאתו וגזר עליו קנס כספי, התחייבות למשך 18 חודש וצו הריסה המורה לנאשם להרוס את הבניה הבלתי חוקית.
ב. כתב האישום המקורי, המתוקן ותשובת הנאשם
ביום 20.6.07 הוגש כנגד הנאשם כתב האישום המקורי בתיק זה (להלן:
"כתב האישום המקורי"), בגדרו נטען, כי הנאשם הפר את הוראת הצו השיפוטי שצוין לעיל, בכך שבתום המועד שנקצב לביצוע הצו- 8.12.03 (לאחר תקופת הארכה של 90 יום שניתנה לבקשת הנאשם)- לא הרס את המבנים. כן נטען, בפרק העובדות בכתב האישום, כי בשני מועדים נוספים (30.11.04 ו-8.3.07) נערכה ביקורת במקרקעין ונמצא כי המבנים טרם נהרסו.
לכתב האישום צורפו כנספחים כתב האישום המקורי [נספח א'], פסק הדין [נספח ב'] והחלטת בית המשפט להאריך את מועד הצו [נספח ג']. ברשימת עדי התביעה צויין תיק פ. 7184/01.
בישיבת מענה מיום 7.01.08 נטען, כי יש להורות על ביטול כתב האישום מחמת פגם שדבק בו. נטען כי כתב האישום שצורף כנספח א' לכתב האישום הנוכחי אינו ברור דיו, באשר
"לא ברור לאיזה מבנים מתייחס האישום. אין שום תשריט, שום סימון או נקודות", טען ב"כ הנאשם. עוד נטען, כי כתב האישום המתוקן של התיק הראשון לא צורף לכתב האישום המקורי, ועל כן בנסיבות אלה דין הוא כי כתב האישום יבוטל.
לעומתו, טען ב"כ המאשימה, כי כתב האישום הנוכחי הוגש בגין הפרה של צו שיפוטי שניתן במסגרת תיק אשר צורף לכתב האישום. הצו נמסר לנאשם והוא לא ערער עליו.
לבקשת ב"כ המאשימה נדחה המשך הדיון לצורך הגשת כתב אישום מתוקן.
ביום 22.1.08, הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן לתיק בית המשפט. התיקון שבוצע בכתב האישום כלל את זיהוי המקרקעין באמצעות תשריט שצורף ושרטוט של המבנה. כן נטען בכתב האישום המתוקן כי התשריט צורף לכתב האישום הראשון, אשר תוקן במהלך הדיונים בתיק הראשון, בו הודה הנאשם ונצטווה להרוס את המבנים.
ג. טיעוני הצדדים
בפי ב"כ הנאשם מספר טענות ביחס לניסוחו ולשונו של כתב האישום, והוא טוען כי יש לבטל את כתב האישום המתוקן, אם בשל הפגם שדבק בו או אם בשל עיוות דין שיגרם לנאשם.
הטענה המקדמית הראשונה הינה, כי נפל פגם או פסול בכתב האישום, וזאת לפי הוראת סעיף 149 (3) לחוק.
לטענת ב"כ הנאשם, עיון בכתב האישום הראשון, אשר צורף כנספח לכתב האישום הנוכחי, מלמד כי טענת המאשימה לפיה, התשריט שהוצג לאחר תיקון כתב האישום הנוכחי צורף לכתב האישום הראשון- חסרת יסוד עובדתי. לפיכך, משתיאור המבנים בתיק הראשון, הינו כללי והתשריט שצורף כנספח אינו ברור (איכותו ירודה), לא ניתן לייחס לנאשם עבירה של הפרת צו שיפוטי. על מנת להרשיע בהפרת צו שיפוטי על הצו להיות נהיר וניתן ליישום ללא היזקקות לפרשנות כזו או אחרת. במקרה דנא, לשון הצו עמומה והצו חסר פרטים מהותיים לביצועו (מועד הצו).
על יסוד האמור לעיל הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה נוכח הוראת סעיף 149(4) לאותו החוק.
בהקשר זה, הביע ב"כ הנאשם התנגדות לאפשר לב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום פעם נוספת משני טעמים. האחד, המאשימה לא ביקשה לתקן את כתב האישום; והשני למאשימה ניתנה האפשרות לתקן את כתב האישום אך היא לא עשתה זאת.
לחילופין עותר הנאשם לביטול כתב האישום מכח סעיף 149(10 לחוק )- הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
לדברי הנאשם, המועצה המקומית מינתה נציג מטעמה, אשר ריכז את נושא התכנון והבניה בתחומה, לרבות איסוף וקבלת בקשות של חברי המושב להיתרי בניה. הנאשם פעל על פי הנחיותיו והוראותיו של אותו נציג (הנאשם הגיש בקשות להיתרי בניה ומילא אחר כל דרישה קטנה כגדולה שהייתה לוועדה המקומית). כן טוען הנאשם, כי הוא מחזיק בידיו מספר היתרי בנייה שניתנו לו.
לעומת זאת, טוען ב"כ המאשימה, כי אין המדובר בטענות מקדמיות כמשמעותן בסעיף 149 לחוק וודאי לא כאלה הגוררות את התוצאה האמורה בסיפא לסעיף 150. לשיטתו, טענה של פגם בכתב האישום, משמעותה פגם בכתב האישום המצוי כעת בפני ביהמ"ש ואשר בגינו עומד הנאשם לדין. לא ניתן לטעון לפגם בכתב אישום בגין הליך בתיק אחר ועל אחת כמה וכמה בתיק בו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה, הורשע עפ"י הודאתו ולא הגיש ערעור.
באשר לאי הבהירות בה לוקה כתב האישום מפנה ב"כ המאשימה לתשריט ולשרטוט שצורפו כנספח לכתב האישום המתוקן, ממנו ניתן לזהות בנקל, כך לטענתו, מהם המבנים נשוא כתב האישום. בכל מקרה, טענה זו דינה להתברר במסגרת פרשת התביעה וההגנה.
בתשובה לטענה זו שב וטען ב"כ הנאשם כי ההכרעה בסוגיית הטענות המקדמיות צריכה להתקבל על יסוד החומר המונח כיום בפני בית המשפט- הוא כתב האישום המתוקן אשר מפנה לכתב אישום אמורפי וכללי.
ד. דיון והכרעה
