בקשה לביטול כתב אישום בגין פסול בכתב האישום.
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי ס' 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973 וכלים, עבירה לפי סעיף 10 לפקודה הנ"ל. כתב האישום הוגש בשם המדינה ביום 4.4.01 ע"י לשכת תביעות נגב, בגין עבירות מיום 25.2.00. במסגרת זו נוהלו ישיבות קודמות בענינים טכניים בעיקרם, תוך שב"כ הנאשמים לא העלו טענה כאמור כל אותו זמן. לאחרונה, הועבר התיק לטיפולי, במסגרת ניתוב התיקים החדש בבית המשפט, נקבעה ישיבת מענה ובה הועלתה הטענה נשוא החלטה זו כמפורט להלן.
ב"כ הנאשמים טוענים, כי הואיל ועבירות אלה נופלות לגדר עבירות מסוג פשע, וכי לפי סעיף 60+ 62 ל
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, סמכות העמדה לדין על עבירה מסוג פשע, נתונה לפרקליט המחוז בלבד, ומשאין בענייננו החלטה כאמור לעיל, יש להורות על ביטולו של כתב האישום שהוגש ע"י תובע מלשכת התביעות, הואיל והוגש הוא בחוסר סמכות.
לתמיכה בטענותיהם, הפנו ב"כ הנאשמים להחלטותיו של כב' השופט מגד בת.פ.(באר-שבע) 1232/01
מדינת ישראל נ' פרץ
(לא פורסם), ת.פ. (באר שבע) 2492/03
מדינת ישראל נ' קרסיוב
(לא פורסם), וכן להחלטת כב' השופט אבו פריחה בת.פ.1430/03 (בימ"ש לנוער ב"ש
)
מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם).
ב"כ המאשימה טען בתגובתו שתי טענות: האחת, כי טענה מקדמית יש להעלות בהקראת כתב האישום ומועד העלאת טענה כאמור בשלב מאוחר לו, חייבת ברשות בית המשפט. הואיל ולא נשמעה כל טענה כאמור בתיק אלא רק שהמו"מ עם הנאשמים לא צלח, הרי שיש לדחות את הטענה. השניה, לגופו של ענין, בה אכן הסכים ב"כ המאשימה, כי נדרש אישור הפרקליטות להגשת כתב האישום ואולם הואיל ואין ביכולתו להצביע היום על האישור הנדרש, ביקש לתקן את כתב האישום באופן שיתוקנו הוראות החיקוק ויותאמו לסמכות המאשימה.
קודם שאגש לגופו של עניין, אני מבקש להעיר, כי "התגוששויות" מיותרות נוהלו לטעמי בין הצדדים, באשר לשהוי נטען על ידי כל צד ביחס למשנהו, בהגשת תגובות והעלאת טענות שלא במועדן. מיותרים היו אלה בעיני, וטוב היה לו היו מוצאים הצדדים טעם להתרכז בשאלות האמיתיות העומדות לדיון.
לגופו של ענין, למרות הזמן שחלף, המדובר היה בישיבת מענה כאמור, ועל כן נראה לי כי לא אחרו ב"כ הנאשמים להעלאת טענתם האמורה, שהועלתה בישיבה המיועדת לכך, היא ישיבת המענה.
צודקים ב"כ הנאשמים, כי לא בכדי קבע המחוקק פרוצדורה להגשת כתבי אישום בעבירות מסוג פשע. הפסיקה הרחיבה על כך רבות, וכך נקבע לדוגמא בע"פ (תל-אביב-יפו) 70589/02 -
מדינת ישראל נ' חב' משה
, תק-מח 2002(3), 8552 :
"... ראוי לזכור כי הסמכות להעמיד לדין היא בעלת אופי שיפוטי. ההחלטה להעמיד לדין יש בה כדי להשליך על גורלו של אדם, ועל כן ביקש המחוקק לרכז את סמכויות התביעה ולהעניקן לגוף בלתי תלוי שאין לו קשר עם הרשות החוקרת, שאיננו כפוף לה, לא ארגונית ולא בדרך אחרת.
ההפרדה בין הרשות החוקרת לבין הרשות התובעת, ובמיוחד הרשות שמחליטה בדבר העמדה לדין, היא עקרון על.
עם זאת הביא המחוקק בחשבון, כאמור, את ההכרח להסמיך בחיקוק גופים אחרים בנוסף לפרקליטות, והכוונה היתה לחקירות בנושאים שדרושה בהם התמחות מיוחדת או בעבירות קלות. זאת ועוד, על אף שהמחוקק איפשר ליועץ המשפטי לממשלה להסמיך תובעים בהתאם לשיקוליו, הוא הקפיד שסמכות ההחלטה תיוותר בידיו של פרקליט המחוז או אדם אחר שנקבע בחיקוק."
בענייננו, אין מחלוקת כי לא קיים אישור פרקליטות להעמדת הנאשם לדין, זאת על אף שחלפו קרוב לארבע שנים מעת הגשת כתב האישום ולמעלה מחמש שנים מעת ביצוע העבירה הנטענת. נראה לי כי על רקע חלוף הזמן המהותי, לא ניתן להכשיר בדיעבד את כתב האישום שהוגש מלכתחילה בחוסר סמכות ולאפשר תיקונו היום, כמבוקש ע"י המאשימה. אין המדובר באיחור קל בקבלת ההסמכה, כזה שיוכל להצדיק מתן היתר לתיקון כתב האישום באשר לא גרם הוא לעיוות דין לנאשמים כפי שארע לדוגמא בבש"פ 8997/01
עמי לוי נ' מדינת ישראל
תק-על' 2001 (3) 585, שם התקבלה הסמכה לאחר יומיים מהגשת כתב האישום, או בש"פ 7438/01
אליעזר כהן נ' מדינת ישראל
פ"ד נו' (1) 345, בו התקבל האישור יום אחרי הגשת כתב האישום. המדובר בתקופה משמעותית ביותר בה לא נתקבל אישור כלל, ומתן היתר לתיקון המעוות עתה, יש בו כדי לגרום לעיוות ועינוי דין של ממש לנאשמים.
היבט נוסף הוא השאלה, האם יש לקבל את טענתה העקרונית של המאשימה לפיה המדובר בענייננו בתיקון פגם שנפל בכתב האישום שאז הנטיה היא אכן להמנע מביטולו (אלא אם קופחה כמובן הגנת הנאשם). נדמה לי, במישור העקרוני, כי אין המדובר בתיקון "פגם שנפל בכתב אישום", אלא בכתב אישום פגום מיסודו, בבחינת void, שכן הוגש מלכתחילה בחוסר סמכות ושלא כדין. הואיל וכתב האישום לא הוגש על ידי המוסמך להגשתו, ממילא לא עומד הוא בתנאים שנקבעו בחוק לכך, הוא פסול מעיקרו והטענה בדבר תיקון פגם שנפל בו, איננה רלוונטית כלל. תיקון פגם ניתן להעשות במסמך "כשר" ולא בכזה שמלכתחילה אינו קיים.
בנסיבות אלה, הנני מורה על ביטולו של כתב האישום וכפועל יוצא מכך - מבטל את הדיון שנקבע ליום 11.4.05.
המזכירות תעביר עותק החלטתי לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ט' ב אדר ב, תשס"ה (20 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
