החלטה בתיק פ 2638/06

נגד הנאשם נחמיה ערן הוגש לבית משפט זה כתב אישום ב- 14.03.06. על פי כתב האישום ב-9.06.04 הנאשם העליב שוטרת שדרשה ממנו לפנות נתיב תחבורה באומרו לה "את בשבילי לא שוטרת, מפגרת סתומה עופי לי מהעיניים". בהמשך, כשדרשה השוטרת מהנאשם את רישיונות רכבו, הכשיל אותה בתפקידה כשסירב לתת לה אותם.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות על סעיפים 275 ו-288 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"). הדיון הראשון נקבע ל-25.04.06 ובהעדר אישור מסירה כדין, נדחה ל-29.06.06. הוטל על התביעה לזמן הנאשם במסירה אישית על ידי שוטר. בישיבה הנדחית הנאשם לא התייצב למרות שהתובע שוחח עימו טלפונית, לטענתו לא קיבל הזמנה פורמלית. במקום הנאשם התייצב בבית המשפט אביו, מר נחמיה ישעיהו, שהתחייב לזמן את בנו לישיבה הבאה. בלית ברירה נדחה הדיון ל-11.09.06. לישיבה זו הנאשם התייצב וביקש לדחות הדיון כדי שתהיה לו שהות להתייעץ עם עורך דין. הפעם נדחה הדיון ליום 2.011.06, שלא התקיים משום שתובעי מדור ת"א יצאו להשתלמות. ההמשך נקבע ל-20.11.06. ב-16.11.06 שלח עו"ד ברק כהן ייפוי כח שהנאשם חתם לטובתו ב-13.11.06 וביקש לדחות את הדיון על מנת שתהיה לו שהות לצלם את חומר החקירה, והפעם נדחה הדיון ל-13.12.06.

בישיבת יום 13.12.06 הודיעו ב"כ הצדדים התובעת עו"ד בר און והסנגור עו"ד ברק כהן על הסדר טיעון. בהתאם להסדר, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, ולא הורשע. ההמשך נדחה ל-20.02.07 לקבלת תסקיר משירות המבחן, שהתבקש להידרש למכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם והשפעת הרשעה בפלילים על עתידו.

למועד שנקבע ב- 13.02.07, הודיע שירות המבחן לבית המשפט שהנאשם זומן לפגישה ולא הגיע למרות ניסיונות ליצור עימו קשר טלפוני והודעה שנשארה לו. רק סמוך למועד הדיון פנה הנאשם לשירות המבחן וטען שההזמנה לא הגיעה למקום מגוריו, ביטא נכונות להתחיל הליך אבחון והתקיימה פגישה אחת. כמובן שבנסיבות אלה לא עלה בידי השירות לסיים תהליך אבחונו של הנאשם, הפעם השירות המבחן ביקש דחייה.

בדיון שבפני הצטרף הסנגור לבקשת הדחייה והודה שהכתובת שנרשמה מפי הנאשם נכונה אך הוסיף שקורים כשלים בתקשורת בין הרשות לאזרח. הסנגור לא הסביר מה גרם לכשלים בתקשורת, תוך התעלמות מניסיונותיו של שירות המבחן ליצור קשר עם הנאשם, שבעצמו נמנע מעשות כן עד לשבוע האחרון שלפני הדיון. משכך, לא נראה לבית המשפט נכון וצודק לדחות פעם נוספת את הדיון באופן שגורם בזבוז זמן הן לתביעה המשטרתית, הן לשירות המבחן וכמובן לבית המשפט. וכאן למרבה תדהמתי מצא הסנגור להצהיר את האני מאמין שלו לפיו הסכמתו להודאה נעשתה בתקווה לתוצאה של אי הרשעה משיקולי עלות - תועלת ולא משיקולים אחרים. מוצאת אני לצטט כאן מדברי הסנגור בלשונו בעמ' 8 ש' 6 ואילך:

" בהנחה שתהיה הסכמה לאי הרשעה חשבתי לנכון משיקולים עלות מול תועלת ולא משיקולים אחרים. אלא משיקולים לטובת הנאשם שההליך הפלילי לא יפגע בחייו אם תהיה הרשעה.

לשאלת בית המשפט, האם הנאשם לא עשה את המיוחס לו אני מסביר: אני ראיתי שלא פעם הסדרים אינם קשורים לעולם אך ורק בקיומה של אמת עובדתית, ואנחנו מונעים גם בשיקולים של עלות מול תועלת, על מנת לחסוך מהנאשם סנקציות העונשיות שעלולות לחשוף נאשמים לסנקציה עונשית מופרזת מדי לעומת תוצאה שיכולה להיות מוסדרת בהסדר ואיתה הנאשם יכול לחיות בשלום, וזאת במחיר הודאה במשהו שהוא לא עשה ואני לא חושב שגיליתי פה שום דבר שחורג מהפרקטיקה בניהול תיקים פליליים כסנגורים. ... במדינה ליברלית לא יעלה על הדעת שיהיו 97 אחוזי הרשעה אלמלא הפרקטיקה של הסדרים הייתה כוללת גם אלמנטים של פשרה ביסודות העובדתיים. אני לא מהסס מלחשוף את האני מאמין שלי".

בנסיבות אלה אין לי אלא לשבח את עמדתה הראויה של התובעת עו"ד קרא שהשיבה בעמ' 9 ש' 10 ואילך כלדקמן:

" נראה לי שאוי לי אם ההסדרים שאליהם אנו מגיעים חוטאים לאמת. אנחנו לא מוכנים ולא מגיעים להסדרים שחוטאים לאמת העובדתית. במקום שעולה צורך אנחנו מתקנים את כתב האישום במסגרת הסדרים. חלק עיקרי מהסדר הטיעון הוא שהנאשם מודה ולוקח אחריות, דבר שהוא אמור לעשות בפני שירות המבחן. איני יודעת איך נאשם יכול לקחת אחריות על אמת עובדתית שאינה נכונה".

בית המשפט דוחה מכל וכל את עמדת הסנגור ובוודאי שלא ייתן יד להודאות שאינן הודאות אמת. על פני הדברים נראה לי שהודאת הנאשם בתיק זה איננה הודאת אמת ומתיישבת היטב עם תשבותו בהופיעו לראשונה בפני בעמ' 3 ש' 4: " אני טוען שיש שני צדדים למטבע והדברים לא היו בדיוק כפי שרשום. השוטרת לא הזדהתה כשוטרת". הכשל שבגינו נמנע מלהשיב לפניות שירות המבחן וליצור קשר עימו.

אני קובעת שאין בפני תשובה הנאשם לאישום, אשר על כן אקריא לנאשם פעם נוספת את כתב האישום על מנת שתינתן תשובה מפורטת ואמיתית, נקייה משיקולי עלות תועלת. למעלה מהדרוש מוצאת אני להוסיף שהתנהגותו של הנאשם עד כה לא מתאפיינת בצמצום עלויות כי אם להיפך. התמשכות ההליכים כמתואר לעיל, מתיישבת עם סחבת שהנאשם אחראי לה שאין לה ולא כלום עם שיקולי יעילות.

ניתנה היום ח' באדר, תשס"ז (26 בפברואר 2007) במעמד הצדדים.