פ
בית משפט השלום באר שבע
|
2557-03
31/12/2007
|
בפני השופט:
גדליה טהר-לב
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד נתי טרבלסי
|
הנתבע:
קנייפל אדוארד עו"ד י. אלנסאסרה
|
החלטה |
שירות המבחן הגיש תסקיר משלים קצר ביוזמתו ביום 18.12.07. בית המשפט ישמע עתה את טיעוני התביעה והסניגור המלומד ביחס לאותו התסקיר, אם ירצו על בסיסו להוסיף לטיעוניהם מיום 12.12.07.
ניתנה היום כ"ב בטבת, תשס"ח (31 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים
ב"כ המאשימה
:
התסקיר מיום 18.12.07 רק מחזק את עמדת התביעה.
ב"כ הנאשם:
דיברתי עם הנאשם בענין זה וכל ההתנגדות שלו היא רק לענין ביצוע השירות לתועלת הציבור במקום שמחוץ למקום מגוריו. בגין מצבו הכלכלי הקשה הוא אינו יכול להגיע לבאר-שבע וממילא הוא עובד בשליש משרה. הוא הביע נכונות לבצע את כל העבודה לתועלת הציבור בעיר ערד, עיר מגוריו. לכן, אינני סבור שבגלל הימצאות מקום יחידי בבאר-שבע, יש למנוע מהנאשם את ה - 400 שעות שהמליץ שירות המבחן בתסקירו הקודם.
(לאחר הפסקה)
נוכחת עתה הגב' עיינה סמדג'ה מתורגמנית לשפה הרוסית.
החלטה
1. ביום 22.03.07 הורשע מר אדוארד קנייפל בביצוע מעשה מגונה במתלוננת מ' בכך, שתוך כדי עיסויה בתור מסאג'יסט בבית המלון, בו עבד, הוא נגע בישבנה, בפטמותיה ובמפשעותיה לשם ביזויה המיני. תסקירו של שירות המבחן למבוגרים מיום 11.12.07 (להלן: "התסקיר"), אשר הוגש לבקשת הנאשם, התייחס, בין היתר לשאלת ביטול הרשעתו. זאת בהתאם לסמכותו של בית המשפט לבטל את ההרשעה וליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור על-פי סעיף 192 א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982.
2. בתסקיר ציין שירות המבחן, שהנאשם אינו לוקח אחריות על ביצוע העבירה בגינה הורשע (עמ' 2, הפסקה השניה לפני הסוף בתסקיר). דווח, שהנאשם נמנע מלבחון את הבעייתיות באישיותו, שהיוותה הרקע לביצוע העבירה הנידונה (הפסקה השלמה האחרונה בעמ' 1 לתסקיר) ואינו רואה בעייתיות כלשהיא בהתנהגותו (עמ' 2 הפסקה לפני הסוף בתסקיר). ובאשר לקרבן עבירתו, אנו למדים מן התסקיר, שהנאשם אינו מגלה תובנה לפגיעתו באחר (
שם). התסקיר מתאר את הפגיעה הכלכלית בנאשם כתוצאה מן ההליך הפלילי הזה (עמ' 1 הפסקה השניה בתסקיר). צוין, כי מאז מעורבתו בהליך המשפטי הנאשם סובל מבדידות וממצב רוח דכאוני, אך כי לא ביטא את הצורך בהתערבות טיפולית (עמ' 2 הפסקה השניה לפני הסוף בתסקיר). נוכח הכחשתו את ביצוע העבירה והתייחסותו הקרבנית בעקבות ההליך המשפטי החליט שירות המבחן, כי אין ניתן לשלול את הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד. לכן, שירות המבחן לא ראה מקום לבטל את הרשעתו של מר קנייפל (עמ' 2 הפסקה לפני האחרונה בתסקיר).
3. מהם שיקוליו של בית המשפט בבואו להחליט, אם להימנע מהרשעת נאשם או לבטל את הרשעתו? הופנינו על-ידי הסניגור המלומד, בין היתר, ל - ר"ע 432/85
רומנו נ'
מדינת ישראל תק-על 85 (3) 87. יצוין, כי שם סורבה בקשת הרשות לערער תוך חיוב המבקש בהוצאות. באותו המקרה, בו דובר בשורת עבירות רכוש, קבע כב' הנשיא שמגר:
"רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין
לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן
ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תאורטי לקשה יותר
ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד
עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות
דומות".
4. ב - ע"פ 2083/96
כתב נ'
מדינת ישראל, פ"ד נ"ב (3) 337, 342 (מול האות "ג"), אליו הופנינו על-ידי הסניגור המלומד, קבעה כב' השופטת דורנר בנושא ההימנעות מן ההרשעה כדלקמן:
"אכן, ענישתו של נאשם היא אינדיווידואלית, ובית המשפט בוחן עניינו של כל
נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של