פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
2483-07
27/06/2007
|
בפני השופט:
דניאל בארי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אייל כהן
|
הנתבע:
אור אליהו
עו"ד שמואל קורנבלאו
|
| החלטה |
כללי:
1. ביום 5 למרס 2007, הוגש כתב אישום נגד הנאשם המייחס לו שלוש עבירות, שעניינם פרסום תועבה, לפי סעיף 214 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:
"החוק") (שני אישומים), החזקת חומר תועבה, עבירה לפי סעיף 214 (ב 3) לחוק.
העבירות הנ"ל מהוות את ליבת כתב האישום.
בנוסף לאמור לעיל, מיוחסות לנאשם גם עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.
2. בפתח הדיון לאחר שטענו לעניין אי מתן זכות לשימוע לפי סעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי (להלן:
"חסד"פ") נדחתה, טען הסנגור המלומד טענה מקדמית של התיישנות עבירות הליבה בהתאם לסעיף 149 (8) לחסד"פ.
3. הסנגור מציין כי המעשים המיוחסים למרשו בוצעו לכאורה בין אוקטובר 2003 לבין יוני 2004 וכתב האישום הוגש כשנתיים ותשעה חודשים לאחר יום ביצוע העבירה האחרונה.
4. ב"כ הנאשם מפנה לנוסחו של סעיף 214 (ד) שהיה בתוקף בעת הגשת כתב האישום ממנו עולה:
"לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה אלא תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, ובידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב".
5. ב"כ המדינה מבקשת לדחות את הטענה ומציין כי ההסדרים המשלימים בעניין ההתיישנות הקבועים בסעיף 9 (ג) שעניינם הפסקת מרוץ ההתיישנות חלים במקרה זה ועל כן יש לקבוע כי בעת הגשת כתב האישום עבירות הליבה לא התיישנו.
6. מוסכם על הצדדים כי כתב האישום נגד הנאשם הוגש ביום 5/3/07, לאחר שניתן אישור בכתב להגשתו ע"י פרקליטת המחוז, עו"ד רותם בלום דוד.
טענות הצדדים
:
7. השאלה המשפטית עליה אני נדרש להשיב הינה האם הוראת סעיף 214 (ד) הינה הוראה היוצרת הסדר כולל השולל את תחולתו של סעיף 9 (ג) לחסד"פ.
8. הסנגור סבור כי לאור נוסחו של סעיף 214 (ד) המדגיש את הצורך להגיש כתב אישום תוך שנתיים מביצוע העבירה:
"אלא תוך שנתיים מביצוע העבירה..." וכן העובדה כי נוסף תנאי של הגשת כתב אישום בידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב, יש לראות בו הסדר כולל שאינו משאיר מקום להשלמה כלשהי באמצעות סעיף 9 (ג) לחסד"פ.
9. הסנגור טוען עוד כי בעת תיקונו של סעיף 214, תיקון שנכנס לתוקף בינואר 2007, הביעה המדינה עמדה לפיה הוראות סעיף 9 (ג) אינן חלות בעניין תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 214 (ד) ולכן ראו צורך בתיקון הסעיף ככל שהמעשים מתייחסים לעבירות כלפי קטינים.
10. הסנגור גם מפנה לתכלית החקיקתית שבחקיקת סעיף 214 (ד) ומציין כי מן האמור בהצעת החוק ודברי ההסבר לביטול תקפות התיישנות בעבירות תועבה בעניין קטינים עולה בבירור כי ההסדר הקודם לא איפשר החלת סעיף 9 (ג) לחסד"פ.
11. הסנגור סבור כי ההלכה החלה במקרה זה הינה הילכת כהנא ע"פ 6696/96
כהנא נ' מדינת ישראל נ"ב (1), 635 זאת נוכח הדמיון בניסוח סעיף 135 (א) רישא לחוק העונשין לניסוחו של סעיף 214 (ד) וכן לדמיון בתכלית החקיקתית בין שני הסעיפים.
12. לאחר הגשת טענות הצדדים ביקשה ההגנה לטעון טיעון נוסף, לפיו איסוף חומר בבריטניה והעברתו למשטרת ישראל אינם בגדר פעולות חקירה המנתקות את מרוץ ההתיישנות. לדברי ההגנה מדובר בפעולות מלאכותיות. ההגנה טענה גם כי השיהוי בהגשת כתב האישום היה בלתי סביר.
13. התביעה סבורה כי סעיף 214 (ד) לחוק בא לקבוע תקופת התיישנות מיוחדת לגבי עבירות של פרסום תועבה ובכך לשנות את סעיף 9 (א) לחסד"פ.
לגישת התביעה ההוראות האחרות של סעיף 9 לחסד"פ ממשיכות לחול במקרה זה באין הוראה אחרת בסעיף 214 המבטלת את תחולתן.