1. בקשה לביטול כתב אישום מן הטעם של הגנה מן הצדק. רקע הבקשה הינו הליכים מתמשכים כנגד הנאשמים, משך למעלה מ - 5 שנים, כשמרבית המועדים שנקבעו להוכחות בוטלו, על ידי המאשימה, מסיבות שונות, כגון אי התייצבות תובעים, או עדי תביעה ועוד. נוכח האמור טוענת ב"כ הנאשמים, יש בהתנהגות המאשימה משום התעמרות בנאשמים, פגיעה קשה בזכותם הבסיסית לניהול הליך הוגן ותקין מבחינה מהותית ודיונית.
2. עפ"י כיתוב בראש הבקשה והצהרת ב"כ הנאשמים, הועברה הבקשה למשיבה ביום 4.2.08 זאת עוד קודם הגשתה לבית המשפט. יצויין כי בישיבה שהתקיימה במעמד באי כח הצדדים ביום 5.2.08, הודיעה ב"כ הנאשמים כי הוגשה על ידה בקשה לביטול כתב האישום, שנמסרה יום קודם לכן למשיבה ובהתאם קבעתי כי תגובת המאשימה תוגש עד יום 25.2.08. המאשימה אכן הגישה תגובתה במועד ואולם בשל תקלה, לא הונחה תגובתה על שולחני ועל כן ניתנו החלטות נוספות (מיום 27.2.08 ומיום 17.4.08), שבדיעבד מסתבר, כי היו מיותרות בנסיבות העניין, כמו גם בקשה נוספת מצד הנאשמים מיום 6.4.08). בנסיבות אלה ניתנת בזאת החלטה לגופה של הבקשה.
3. המאשימה מתנגדת לבקשה ומזכירה, כי המשכות ההליכים לא נגרמה אך בשל מחדלי התביעה, אלא אף בשל החלפת מותבים וכן בשל חלקם הניכר של הנאשמים, אשר לא התייצבו אף הם מספר פעמים, תוך שנתקיימו דחיות מספר בין ביוזמתם ובין בהסכמתם.
4. משמעה של הדוקטרינה "הגנה מן הצדק" היא, כי לבית המשפט סמכות טבועה ליצור עיכוב הליכים שיפוטי, מקום בו הוא סבור שהגשת הליך פלילי או המשך ניהולו איננה צודקת ועומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. הפעלת הגנה זו, כרוכה בתשובה לשאלה, באם עומדת לנאשם הזכות להליך הוגן אם לאו. המבחן לקבלת הגנה זו, כפי שנקבע ע"י כב' השופט לוין בפסק הדין המנחה בע"פ 2910/94
יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 354:
"המבחן הקובע כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם או כלשון הלורד
Devlin
- "
OPPRESSIVE
".
המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובעניני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות היתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה.
5. באותו ענין נקבע איפוא, כי יש מקום להעניק לנאשם הגנה מן הצדק ולבטל אישום במקרים בהם התנהגות הרשות כלפיו הייתה בגדר של התעמרות בלתי נסבלת. הלכה זו צומצמה למקרים חריגים בלבד ועל בית המשפט לשקול גם אינטרסים של צדק ציבורי והחובה להעמיד את מי שנחשד בביצוע עבירה חמורה לדין.
6. אין צורך להבהיר, כי הגנה זו משמשת אם כן ככלי לתיקון עיוותים, מקום בו הרשות היא זו שגרמה לעיוות, ולכל הפחות יש לה חלק ניכר בעיוות הדין. מקום בו התנהגה הרשות בצורה שערורייתית, בצירוף העובדה כי אין אפשרות כלל כי הנאשם יזכה להליך הוגן, יעכב בית המשפט את ההליכים כנגדו.
7. הטעם למיקומה של הגנה זו למקרים חריגים בלבד, טמון באיזון האינטרסים הכרוכים בתוצאת ההגנה. מחד, שימוש בסמכות זו, מונע מהרשות מלהעמיד את החשוד למשפט פלילי בלא קשר לשאלת חפותו. מאידך, הקפדה על התנהגות הרשות, והגנה על הנאשם מפני התעמרות והתנהגות שאינה הולמת. כך הם פני הדברים בע"פ 6471/00
אדורם הר-שפי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (3) 756:
החלתה של "הגנה מן הצדק" עשויה להקים "השתק פלילי". יש שבכוחה למנוע את הרשעתו של מי שאשמתו הוכחה; ויש שבכוחה למנוע הטלת עונש חמור על מי שעבירתו מצדיקה לכאורה ענישה חמורה. כיוון שלהחלתה של "הגנה מן הצדק" עלולות להיות גם השלכות בלתי רצויות מבחינתו של הציבור, גובשה התפיסה שדוקטרינה זו יש להפעיל במשורה ולהגביל את החלתה למקרים נדירים ויוצאי -דופן.
(ר' לעניין זה גם ע"פ 4855/02
מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ פ"ד נט (6) 776).
8. עוד מונה בית המשפט עיקרים לבחינת הטענה, ובהם שיקולי צדק ציבורי ובכללם את מידת כנות הטענה כפי שהועלתה ע"י הנאשם, אל מול אינטרס הציבור להעמיד לדין את הנאשם, בחינת השאלה האם אין עוד עומדת לנאשם הזכות להליך הוגן, או שמא לנאשם טענות הגנה אחרות בנמצא, וכן האם תחושת הצדק וההגינות, מורה כי אין כל אפשרות להעניק לנאשם הליך הוגן.
9. בחינת ענייננו מלמדת, כי אכן לא היה ניהול ההליך אופטימלי, אם כי נראה כי העיכובים שנגרמו נבעו ממספר סיבות, בהן גם לנאשמים חלק לא מבוטל. בכל מקרה, לא ניתן בשום פנים ואופן לומר, כי נתקיימו התנאים להגנה מן הצדק ואין בשום דרך שהיא אפשרות לסבור, שהתנהגות הרשות כלפי הנאשמים, הייתה בגדר התעמרות בלתי נסבלת, או כי לא ניתנת לנאשמים אפשרות לנהל הגנתם כראוי.
10. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להעתר לבקשה.
11. ב"כ הצדדים מתבקשים לעמוד בקשר בינהם ולהודיע מבוקשם באשר לאופי המשך הליך, היינו האם ניתן להגיע להסדר כלשהוא, או שמא מבקשים הם קביעת התיק להמשך הוכחות. הודעת ב"כ הצדדים תמסר עד יום 20.5.08. המזכירות תביא התיק בפני ביום 23.5.08, או בקבלת הודעת ב"כ הצדדים לפי המוקדם.
המזכירות תמציא עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ"ה בניסן, תשס"ח (30 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.
