החלטה (לנאשמת 8)
בפני הובאה בקשה לביטול כתב האישום, מטעמי הגנה מן הצדק, כנגד נאשמת מס' 8 - אמל רעד.
ב"כ המבקשת טען כי הנאשמת 8 לא היתה הדמות הדומיננטית בביצוע העבירה ותפקידה היה לשמש דמות נשית בלבד אשר תחזה להיות בעלת המקרקעין.
עוד הוא טען כי בשל העובדה שהעיסקה לא יצאה לבסוף אל הפועל בכתב האישום, רק אישום מס' 3 מתייחס לנאשמת 8, ולכן יש בכך כדי להקל עמה.
לדעת הסניגור, יש להפעיל במקרה זה את דוקטרינת ההגנה מן הצדק מהטעמים הבאים:
הנאשמת נחקרה במשטרה ב-25.3.99 וכתב האישום הוגש לאחר למעלה מ-6 שנים מיום ביצוע העבירות לכאורה, שיהוי בלתי סביר בהגשת כתב האישום הפוגע לדעתו בתחושת הצדק וההגינות וגם עלול לפגוע בהגנתה של המבקשת.
הסניגור תמך טיעוניו בפסיקה הרלוונטית לדעתו לעניין הטענה של "ההגנה מן הצדק" שהעלה.
ב"כ המאשימה בתגובה מתנגדת לביטול כתב האישום כנגד נאשמת 8 ותמצית טענותיה הינן:
חקירת הפרשה היתה מסועפת וסבוכה והסתיימה בחודש יולי 2001 ולא בתחילת 1999.
התיק הועבר למחוז חיפה ממחוז הצפון רק בסוף 2001 ולכן לדעתה תקופת השיהוי להגשת כתב האישום היתה רק 3.5 שנים.
הפרקליטה הציגה את הפסיקה הרלוונטית התומכת בעמדתה ואשר לפיה אין ליישם את הטענה של הגנה מן הצדק במקרה דנן לשם ביטול כתב האישום נגד נאשמת 8.
בדיוננו הטענה לביטול כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק הועלתה על ידי ב"כ נאשמת 8 ויש לבדוק אם היה מקום וטעם להעלות טענה שכזו.
ויפים לכאן הדברים שנאמרו
בע"פ 2910/94, יפת ואח' נ' מ"י, פ"ד נ(2) 221, בעמ' 354:
"לבית המשפט סמכות אינהרנטית ליצור עיכוב הליכים שיפוטי מקום שהוא סבור שהגשת הליך פלילי איננה צודקת... המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק שבו התנהגות הרשות היתה כה בלתי נסבלת עד כי יש בה כדי להצדיק את חסימת ההליך הפלילי".
ובהמשך פסה"ד בעמ' 357 נאמר:
"מכנה המשותף למקרים השונים שבהם הופעלה הדוקטרינה מקורו כי בנסיבות עניין זה או אחר, יהיה זה בלתי אפשרי להעניק לנאשם את זכותו הבסיסית למשפט הוגן. על ביהמ"ש לשאול עצמו ראשית את השאלה הבאה: האם בנסיבות העניין יזכה הנאשם למשפט הוגן? והיה ואין כל אפשרות להעניק לנאשם משפט הוגן, תהא הסיבה אשר תהא, יעכב ביהמ"ש את ההליכים כנגדו".
