בקשה להורות על מחיקת כתב האישום על רקע טענת הגנה מן הצדק, זאת בעקבות בעקבות השתלשלות ההליכים בתיק זה. לחילופין מתבקש בית המשפט להורות על מחיקת האישומים 1-6 בכתב האישום, עליהם הודיעה הפרקליטות עוד בתאריך 18/12/02 כי החליטה לסגור התיקים מחוסר אשמה.
א. רקע
כנגד הנאשם תלוי ועומד כתב אישום המייחס לו 11 אישומים, שעניינם עבירות של התחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק, שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק ועושק, עבירה לפי סעיף 431 לחוק.
ב.
טענות הנאשם
ב"כ הנאשם עו"ד מירי שיין טוענת, כי מחמת העובדה כי בכלל האישומים השונים, נשלחה הודעה לנאשם ולמתלוננים כי תיקי החקירה בנוגע לאישומים 1-6 נסגרו מחמת חוסר אשמה, נוצרה למעשה הבטחה שלטונית העולה כדי מצג לנאשם, כי תם עניינו וכי לא יוגש כל כתב אישום כנגדו. על כן, הופתע הנאשם עת הוגש כתב האישום בחלוף 3-4 שנים מהמועדים הנקובים בכתב האישום, ובחלוף שנה וחצי מיום שליחת ההודעות הנ"ל ונפגמה ציפייתו כמו הסתמכותו, מההודעות לעיל.
לאור זאת סבורה היא, כי התמלאו התנאים להענקת הגנה מן הצדק, למחיקת כתב האישום נשוא ענייננו. תמצית בקשת הנאשם היא כדלקמן:
1. סמכות המאשימה לחזור בה מהתחייבות, נתונה למבחני הדואליות הנורמטיבית ולביקורת בית המשפט בדבר סבירות ההחלטה ואינטרס הנאשם.
2. הפסיקה ביקרה את הרשות בחזרה מהבטחתה במקומות שונים, כאשר עיקרה היא, כי על הרשות לעמוד בהבטחה שניתנה לנאשמים, וחריגה מכלל זה נוגעת למקרים קיצוניים דוגמת העדר אינטרס הסתמכות, הפרת התחייבות הנאשם וכיוצ"ב. לכך מאזכרת ב"כ הנאשם את בג"צ 746/80
פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה(2), 453. בג"צ 218/85
תקוה ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב ואח'
, פ"ד מ (2), 393. בג"ץ 5319/97
רומן קוגן ו-6 אח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי
, פ"ד נא(5), 67, ת.פ. (חיפה) 1141/99
מדינת ישראל נ' חוטר ישי
(לא פורסם) ואת ת.פ. (תל-אביב) 3295/96
מדינת ישראל נ' נסימוב
(לא פורסם).
3. הפסיקה הכירה בהתחייבות שלטונית בעל תוקף שלא להעמיד לדין. לעניין זה הפנתה לבג"צ 688/86
בכר בן-דוד דהאן נ' משטרת ישראל
, פ"ד מ(4), 469, ולע"פ (באר שבע) 7087/99
מדינת ישראל נ' בן עמי
(לא פורסם).
4. חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, בשילוב עם עקרונות המשפט הפלילי כגון הזכות להליך הוגן ופיתוחה המתמיד של דוקטרינת הגנה מן הצדק, מלמדים כי מגמת הפסיקה הינה לחייב את הרשות במקרים כגון דא ולהעניק לנאשם הגנה רחבה.
5. כללי חזרה מהחלטה בדבר אי העמדה לדין, נוגעים למקרים בהם נתגלו ראיות חדשות המבססות את העבירה. בדומה להבטחה שלטונית, אף כאן ניתן משקל למידת הסתמכות הנאשם על הודעת אי ההעמדה לדין, שנזכר בבג"צ 6781/96
חבר הכנסת אהוד אולמרט נ' היועץ המשפטי
, פ"ד נ(4), 793, כמו גם האינטרס הציבורי הקיים בהעמדת הנאשם לדין, כפי שנקבע בבג"צ 935/89
אורי גנור ו-2 אח' נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פ"ד מד(2), 485.
6. על פי המבחנים שהציע י. נקדימון בספרו "
הגנה מן הצדק
", (נבו הוצאה לאור בע"מ, תשס"ד-2003), יש לבחון באם התחייבות המאשימה, או המצג שיצרה, יצר ציפייה סבירה אצל הנאשם ומכוחה צמחה הסתמכות, שהתנערות ממנה תעלה כדי הצדקה למתן סעד מן הצדק. רמת ההסתמכות נבחנת לאור זהות הגוף המבטיח, סוג ההתחייבות, תום הלב הסובייקטיבי של הנאשם, כמו גם מידת שינוי מצבו עקב ההחלטה, ועקרון ההגינות והצדק המצדיקים התערבות בת המשפט.
7. לגופו של עניין, פורסת ב"כ הנאשם את הכללים דלעיל ומיישמת אותם, תוך שמגיעה היא למסקנה, כי לאור רמת ההסתמכות הגבוהה עליה נשען הנאשם עת קיבל ההחלטה על סגירת התיקים כנגדו, החלטה שהתקבלה ע"י פרקליטת המחוז עצמה, בשילוב עם הנסיבות המיוחדות והסבוכות של הפרשיה נשוא ענייננו, ולאור העובדה כי אינו יכול להגן על עצמו כפי שיכול היה לעשות כן בסמוך למועד קבלת ההודעה, הרי שהתמלאו התנאים למתן סעד מן הצדק, זאת מחמת עיוות הדין שנגרם לנאשם כתוצאה מהתנהלות הרשות. הסנגורית סבורה כי האינטרס הציבורי להחזרת האיזון בין הפרט לרשות, מצביע על קבלת עתירת הנאשם דווקא.
לאור כל האמור לעיל, עותרת הסנגורית בבקשה כי בית המשפט יורה על מחיקת כתב האישום כולו ולכל הפחות על מחיקת אישומים 1-6 בו.
ג.
תגובת המדינה
ב"כ המדינה עו"ד מיכל הרשלר, מתנגדת לבקשה. תמצית נימוקיה - כדלקמן:
א. החלטת פרקליטת המחוז לסגירת ששת תיקי החקירה המצוינים לעיל בטענת חוסר אשמה, ניתנה עקב טעות אנוש ומבלי שהופעל שיקול דעת מעמיק לגופו של עניין.
בתאריכים 25.5.03 ו-28.5.03 נפתחו שני תיקי חקירה נוספים נגד הנאשם, בעבירות דומות (המהווים את הבסיס לאישומים 7 ו- 8 לכתב האישום), וכתוצאה מפתיחת תיקים אלה, נתגלתה התקלה שבסגירת ששת תיקי החקירה הראשונים. בנסיבות אלה בחנה פרקליטת המחוז את כלל התיקים מחדש, והחליטה להגיש בגינם כתב אישום כנגד הנאשם.
יתרה מכך, בין התאריכים 15.2.04- 14.4.04, נפתחו שלושה תיקים נוספים נגד הנאשם בעבירות דומות (המהווים את הבסיס לאישומים 9- 11 שבכתב האישום), והוגש נגדו כתב אישום כולל 11 אישומים, המבוססים על 11 תיקי החקירה האמורים לעיל.
ב. סמכות הפרקליטות לחזור בה מהחלטה שלא להעמיד לדין מעוגנת בסעיף 62 לחסד"פ. זהו פועל יוצא ממעמדה החוקי כרשות תובעת המופקדת על אכיפת החוק. לענין זה מפנה ב"כ המדינה לקביעות
בג"צ 844/86 איתי דותן נ' היועמ"ש, פ"ד מא (3),219 ו
ע"פ (ת"א) 543/98 מ"י נ' פינקלשטיין, לפיהם אין צורך בקיומן של נסיבות חדשות כדי לאפשר לתביעה לשקול מחדש, בזהירות המתבקשת, הגשת כתב אישום בתיק שנסגר.
ג. לרשות עומדים השיקולים הבאים בבחינת בקשה להגנה מן הצדק בגין חזרת רשות מהחלטתה שלא להעמיד לדין:
