הנאשם יליד 1947 הודה שב-19.08.03 החזיק בדירתו 12 שטרות שכל אחד מהם נחזה להיות שטר של 100$. כמו החזיק במשרדו 4 שטרות נוספים מאותו סוג.
לאחר ההודאה ביקשה התובעת להרשיע את הנאשם, בעוד שהסנגור ביקש להימנע מלעשות כן ולהזמין תסקיר משירות המבחן. מצאתי לנכון להיענות לבקשת הסנגור ובהתאם לכך הזמנתי תסקיר וביקשתי התייחסות להשפעתה של הרשעה על עתידו של הנאשם.
בתסקיר שהוגש בפניי מתייחס שירות המבחן לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם. הנאשם נשוי ואב לשניים, עלה לישראל ב-1991 מרומניה שם סיים תואר שני בכלכלה וביצע תפקידים שונים, שלהערכתי תואמים את השכלתו. מאז עלייתו לארץ עבד הנאשם כעצמאי אך לא בתחום הכלכלה. על רקע קשיי קליטה, השתלב בתחום תיווך עובדים זרים המגיעים לישראל מרומניה. על פי התסקיר הנאשם מקבל אחריות לעבירה שביצע ומודע לאסור שבהתנהגותו. בנוסף לתיווך עובדים, מועסק הנאשם בחברה הפועלת ברישיון משרד האוצר ומתעסקת בהעברות מט"ח לחו"ל, ורק במידה וההליך שבפניי יסתיים ללא הרשעה, יוכל לקבל אישור ממשרד האוצר לעסוק בהעברות כספים לחו"ל.
לאור העובדה שההסתבכות בתיק זה היא הסתבכותו היחידה של הנאשם, שהוא אדם נורמטיבי ותפקודו חיובי, והתייחסותו לעבירה רצינית, המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם ולהסתפק בחיובו לבצע 150 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שתגובש.
התביעה לא השתכנעה מהמלצת שירות המבחן, נאמנה לעמדתה המקורית ביקשה מבית המשפט להרשיע הנאשם. לטענתה מחד גיסא אין המדובר במקרה כה חריג המצדיק אי הרשעה ומאידך גיסא העבירה היא עבירת פשע שעונשה שבע שנות מאסר ויש להתייחס אליה בחומרה כפי, שנפסק בשני תקדימים שהגישה בפניי.
הסנגור, ביקש באופן טבעי להימנע מהרשעת הנאשם בהתחשב בעברו הנקי, בעיסוקו במט"ח והעובדה שכותרתה של העבירה המיוחסת לנאשם היא "זיוף שטר כסף" אך הנאשם לא זייף את השטרות אלא קיבל אותם במהלך עיסוקו והעביר אותם הלאה בתום לב. ומשנמצא שהשטרות מזוייפים הם הוחזרו אליו. הנאשם לא הפיץ את השטרות ולא ניסה לממשם מאז שהוחזרו לו, הוחזקו על ידו עד שבהקשר אחר באו אליו שוטרים והוא ביוזמתו מסר אותם. לדעת הסנגור כל חטאו של הנאשם שלא הקדים למסור את השטרות לרשויות ועל כך הוא נותן את הדין. אין זה נכון להחמיר עימו במיוחד לנוכח פעילותו, שקידמה אינטרס משטרתי חסוי. לדעת הסנגור ראוי במקרה זה להעדיף את האינטרס הפרטי של הנאשם שהחזיק בשטרות מבלי לסחור בהם.
הנאשם עצמו פנה לבית המשפט פנייה נרגשת וביקש להתחשב בו הדגיש את הנסיבות בהן הגיעו השטרות לידיו. לדבריו החזיק בשטרות עד שתיקרא לו הזדמנות למוסרם, וזאת מבלי להיות מודע להתייחסות המחמירה של המחוקק הישראלי למעשה, תוך הדגשה שלא היתה לו כל כוונה להשתמש בשטרות ו/או להפיק מהם רווח כלשהו.
לאחר שעיינתי בכתב האישום, בתסקיר, בתקדימים ובמסמכים שהוצגו בפניי ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ושקלתי מכלול הנסיבות הגעתי למסקנות כדלקמן:
1. ככלל, מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי יורשע בדינו וזאת כמתחייב ממהותו של ההליך הפלילי שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, שבה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03
פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 2004(2), 644.
2. יחד עם זאת הסמיך המחוקק את בית המשפט להימנע מהרשעה או לבטלה בסעיפים 1(2) לפקודת מבחן [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969, וסעיף 71א(ב) לחוק העונשין+ 192(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, וזאת במקרים בהם הנזק שיגרם לנאשם, אם יורשע, יהיה חמור ביותר ויעלה על התועלת שתצמח לחברה באם הנאשם לא יורשע. לעניין זה ראו ע"פ 2083/96,
כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב(3) 337.
3.
במקרה הפרטי דנן - הנאשם כיום כבן 58, כלכלן בהכשרתו שעברו נקי מכל רבב עוסק גם כיום בעיסוקים מוניטריים וממתין לקבלת אישור ממשרד האוצר כ"נותן שירותי מטבע". קבלת היתר כזה מוסדר
בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000. בסעיף 11ה(א)(4) לחוק זה קובע, שהרשם על פי חוק זה, מוסמך לסרב על פי שיקול דעתו ליתן היתר להענקת שירותי מטבע למי שהורשע בעבירה ש"
מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה הוא אינו ראוי לשמש נותן שירותי מטבע". מכאן שאם הנאשם יורשע במיוחס לו הוא עשוי להיפסל על ידי הרשם ולא לקבל היתר. נסיבות העבירה כפי שהובאו בפניי גם מפי הנאשם עצמו מעלות תמונה של מי שעצם עיניו ולא פעל כפי שניתן לצפות מאדם אינטליגנטי כמוהו בעל השכלה בתחום הרלוונטי. יחד עם זאת מהנסיבות עולה שאין המדובר בעבריין שתיכנן את העבירה והתכוון להפיק ממנה רווח אסור וקל. טיעונו של הנאשם שהחזיק בשטרות מבלי לעשות בהם דבר במשך תקופה של למעלה משנה, מוכח כנכון מהמסמכים שהגיש הסנגור. כך גם הטיעון שהנאשם עצמו הפנה את רובם המכריע של השטרות לידי השוטרים כעולה מדו"ח התפיסה וסימון מיום 20.08.03. לשני נתונים מצטרף האמור במסמך הסודי שהוצג בפניי שגם אותו יש לקחת במכלול השיקולים שלטובת הנאשם.
4. פסקי הדין עליהם נסמכה התובעת אכן רואים בעבירות על סעיף 462 לחוק העונשין עבירות חמורות ביותר. אולם התקדימים שהגישה אינם ברי השוואה למקרה שבפניי, שכן בע"פ 212/89 דובר במי שהורשעו בקשירת קשר לבצע פשע+ זיוף שטרי כסף ואחזקת שטר מזוייף אחד. ואילו בע"פ 466/88 דובר במי שהורשע שבהפצת כסף מזוייף מה שאין כן ביחס לנאשם כאן, לגביו טוענת גם התביעה שהוא רק אשם בהחזקה.
5. בשוקלי זה מול זה את האינטרס הציבורי שבהרשעת הנאשם כנגד הפגיעה החמורה שהרשעה כזו תגרום לו לדעתי ליתן משקל בכורה לאינטרס הפרטי. אין מדובר בעבריין ועל פי נתוניו האישיים הנאשם ממלא את מרביתם אם לא כל הפרמטרים שנקבעו בהלכת כתב לעיל, והמצדיקים הימנעות מהרשעה. לעומת זאת, חיובו של הנאשם בביצוע עבודות של"צ תקדם את האינטרס הציבורי, שכן בשרות לתועלת הציבור יעזור הנאשם לחלשים.
6.
סוף דבר- למרות שהנאשם הודה בהחזקת שטרות הנחזים להיות שטרי כסף והם מזוייפים, מוצאת אני לעשות שימוש בסמכות בסעיף 71א לחוק ונמנעת מהרשעתו ומחייבת אותו לבצע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות בהתאם לתוכנית שיערוך שירות המבחן. שירות המבחן ידווח על ביצוע העבודות כמו גם ידווח על השלמת ביצוען.
7. הוסברו לנאשם תוצאות אי עמידתו בתנאי צו השירות ובהתאם להוראת סעיף 71ד לחוק יהיה בית המשפט מוסמך לבטל את הצו, להרשיעו ולגזור עליו עונש בהתאם לחומרתן של העבירות שבביצוען הודה.
8. המוצג, השטרות - להשמדה. דרכון להחזיר לבעליו - במידה ולא יאותרו יושמד. דו"ח החיפוש מוחזר לתובע.
הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ה (14 ביולי 2005) במעמד הצדדים.